זה קרה ביום שלישי שעבר, בחתונה המרגשת של משפחת רזאל. איך שנכנסתי לאולם ניגשה אליי אישה אחת, החמיאה על הטור החדש הזה (תודה!), ואז אמרה: "טוב שנפגשנו. אתה תוכל לעזור לי. אני מתלבטת מאוד אם ללכת להצביע הפעם. נמאס לי מכל הפוליטיקה הזאת. כולם מעצבנים אותי. מה אתה אומר?"
אני עוצר רגע להסביר את הסיטואציה: בתוך האולם, הגעתי אליו כמובן באיחור, עמד חברי יונתן רזאל, הלוא הוא יונתן עדי בן חיה רחל, היוצר האהוב שבחסדי שמיים מחלים מאירוע מוחי. מבחוץ שמעתי את הקול שלו שר בתוך האולם לראשונה אחרי האירוע הקשה. הצלילים הראשונים של 'קטונתי' כבר התנגנו מבפנים. השיר שכאילו נכתב לרגע הזה.
ואם זה לא מספיק, אז מי הכלה הערב? רבקי, רבקה בת יעל, שנפצעה אנושות מנפילה לפני 16 שנה, כשהייתה בת ארבע. והנה היא לא רק חיה ובריאה, אלא מקימה בית נאמן בישראל. כל זה קורה מרחק כמה מטרים ממני, אם רק אצליח לפלס דרך בין כל החברים ובני המשפחה הנרגשים וכל הסלולריים הנרגשים שנשלפו לתעד את הרגעים האלה.
אבל כאן, במחיצה שליד עזרת הנשים, עומדת מישהי ושואלת שאלה כל כך דחופה וחשובה. מה עושים? אמרתי לה: שמעי, אני חייב להיכנס רגע להגיד מזל טוב. אבל אל תלכי לשום מקום. אני חוזר בעוד עשר דקות לכאן, למחיצה, ונסגור את כל העניין. קבענו?
אבל עשר הדקות התארכו, כי ב"ה יונתן שר עוד שיר ועוד שיר, ואז רק שיר חדש נוסף שהלחין במיוחד לערב הזה, ואז התחילו ריקודים מרגשים, ואחרי משהו כמו חצי שעה יצאתי החוצה לחפש את הקול הצף. היא כמובן כבר לא הייתה בכניסה. נו, איך אני מוצא אותה עכשיו? כל קול קובע, אבל קצת פדיחה לעמוד ככה בכניסה לאולם חרדי, לחפש מישהי שאתה אפילו לא יודע איך קוראים לה.
שקלתי לצעוק פנימה בתוך כל הרעש של התזמורת: "סליחה, מי פה אמרה שהיא לא יודעת למה להצביע?" אבל חששתי שחצי מהאולם – תמהיל מופלא שאפשר למצוא רק בשמחות של שבט רזאל, בין הגבעות לישיבות, בין השרוואלים של נחלאות לחליפות של אמריקאים מרחביה – יסתובב אליי ויגיד: "אני!"
לכן החלטתי לענות לה פה בטור. אני מקווה שהיא קוראת. מקווה שגם אתם תקראו. ובעיקר: תעבירו למי שחשוב שיקרא. נכון, קטונתי, אבל יש ימים שחייבים לתת בהם תשובות, לקבל אחריות, לשים לב.
אז בואו ניתן בהם סימנים. מי הם האנשים שחלילה-חלילה, היה לא תהיה, עלולים שלא להצביע בבחירות הגורליות בעוד שבוע וחצי, ומה אנחנו יכולים לעשות בנוגע אליהם?
נתחיל בזה שיש הרבה מה לעשות. וזה מאוד פשוט. פעם אם רצית להיות פעיל של מפלגה מסוימת, היית צריך לבוא להירשם במטה ולעמוד בצומת ולהזיע. עד היום יש כאלה שמשתתפים בפעילות כזאת, וכל הכבוד להם. מגיע לכם חיבוק גדול (אם לא הייתם נורא מזיעים). אבל לעצלנים שבינינו יש דרך יעילה מאוד להשפיע בלי לצאת מהבית. לפתוח מטה בחירות אישי בבית, בוואטסאפ. פשוט לחשוב רגע על אנשים שיש חשש שלא יצביעו, או שיצביעו לא-נכון, ולפנות אליהם בהודעה.
אם כל אחד ואחת מאיתנו יקימו כזה מטה ויביאו עוד כמה בוחרים, אפשר לשנות את ההיסטוריה. והכול מהספה!
התם: "מה, יש בחירות?"
התם באמת אינו יודע שיש בחירות בט"ז בחשוון, 27 באוקטובר. כן כן, תופתעו לגלות כמה אנשים כאלה יש סביבכם. לפני כמה שבועות זכינו לארח בסוכה שלנו חוזרים בתשובה. אחד מהם סיפר את סיפורו המרגש. הוא גדל בהולנד, מנותק מיהדות. למד פסיכולוגיה, סיים תואר שני, לאט לאט הגיע איכשהו לבית הכנסת הגדול של אמסטרדם, ושם פגש את הרב המקומי והתחיל ללמוד תורה.
כשסיים את הלימודים האקדמיים, החליט שהוא רוצה ללמוד עוד תורה. והנה הוא בירושלים, עולה חדש, בן תורה חדש. כרגע לימוד התורה מסתכם בעיקר באותיות האלפבית, בהיכרות בסיסית עם הסידור ועם הפרשה.
על הדרך שאלתי מה הכתובת שלו בארץ, ואז מישהו בשולחן אמר משהו על פוליטיקה, על בחירות. "מה, יש בישראל בחירות?" שאל הישראלי הטרי. מבחינתו כל שלטי הענק של גדי איזנקוט הם כנראה פרסומות למתווך חביב שמוכר דירות. מאיפה באמת הוא אמור לדעת? ובכן, ממני. מכם, קוראים יקרים. יש לי המספר שלו, והוא מחכה לשיחה ממני, להסבר כללי על הפוליטיקה (אובייקטיבי לגמרי, כמובן) ולחשיבות של הקול שלו, ובכלל, איפה ואיך מצביעים.
אם זו נשמעת לכם דוגמה חריגה, אתם טועים. יש סביבכם לא מעט כאלה. לא רק עולים חדשים. יש הרבה מנותקי קשר. אנשים שעוד לא שמעו שהקורונה נגמרה (או התחילה). כל מיני אנשים שאינם באקטואליה ובחדשות, כל מיני מחפשי דרך רוחניים, ילדי פרחים, קשישי עצים, אנשים שהם לאו דווקא מבוגרים מאוד אלא בודדים מאוד, או באמת נמצאים כעת בפרק בחיים ששואב את תשומת ליבם, והם אינם קשובים למה שקורה בחוץ. לכן תוודאו שכל המעגלים סביבכם בעניינים.
השמאל הרי מביא ארצה להצביע המון ישראלים יורדים וכל מיני אנשים ברילוקיישן, כי הם מבינים שאלה בחירות מכריעות. אצלם יש אש בעיניים ותקווה בלב. אז לא ציפיתי שנביא מטוסים. מאיפה יהיה לנו כסף? אין לנו קרנות עשירות כמו בשמאל. אבל האם מיצינו את הפוטנציאל של מי שכבר פה?
המיוחד: "אין לי למי להצביע"
זה בדרך כלל מלווה במשפטים כמו "כולם מושחתים", "הכול אותו דבר", "ממילא לא אכפת להם" ואיזו טענה עסיסית ספציפית מאוד ואישית מאוד (ואולי נכונה!) נגד ביבי, גולדקנופף וכו'.
אני מסתכל במצביע הפוטנציאלי שמכריז "אין לי למי להצביע" ובא לי להגיד לו: הו, פתית שלג ייחודי שכמוך. אתה באמת חושב שאתה הכי חכם בעולם? יותר מכולנו?
אופס, סליחה, שכחתי שאני רוצה עכשיו לשכנע אותם, לדבר לליבם. אז נתחיל מההתחלה, בלי העלבות: נכון, אתה פתית שלג ייחודי! כן, אתה הכי חכם בעולם! אבל בוא נדבר רגע על הבחירות באופן מעשי. זו לא מוזיקה, זו לא אומנות, זו גם לא פילוסופיה. זה הכי מעשי שיש.
38 מפלגות נרשמו בישראל לקראת בחירות תשפ"ז, ואתה באמת מרגיש שאין לך למי להצביע? אז תבחר את מה שהכי קרוב אליך. תתפשר, זה ערך חשוב בחיים. תלמד לבחור את מה שהכי פחות גרוע. אנחנו לא מחפשים את השלמות.
תמצא פתק, ותסתום את האף אם צריך. הרי כל גדולי ישראל, מכל החוגים (חוץ ממי שמתנגדים עקרונית לכל שיתוף פעולה עם המדינה), נשאלו על הצבעה בבחירות. כולם קבעו שזו מצווה גדולה. מספרים ששאלו את החזון אי"ש: "האם זו ממש מצווה, כמו אכילת מצה?" והוא ענה:" זו מצווה כמו אכילת מרור".
זה נשמע קליל ומשעשע וחביב כזה, הסיפור על המרור והמצה. אבל השבוע שמעתי ציטוט אחר של החזון אי"ש, איך הוא הגיב על המחשבה שלא להצביע בבחירות: "ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת!"
אז קדימה, לך לקלפי, תבחר פתק של מפלגה מהגוש המאמין, זאת שאתה הכי פחות מתעב, ואם עדיין קשה לך, שים קצת חרוסת על הפתק, ותכניס לקלפי. מצידי אתה גם יכול להגיד "זכר למקדש כהלל". העיקר תצביע. תודה על שיתוף הפעולה.
המיואש: "ממילא היועמ"שית מחליטה על הכול"
אתה צודק לגמרי. וזה באמת מתסכל. אבל בדיוק לכן אתה לא יכול לתת לגלי בהרב-מיארה לנצח לגמרי. תן פייט. פעם בארבע שנים שואלים אותך מה דעתך. אתה מוכן לענות?
דווקא משום שהבחירות האלה הן על היועמ"שית זה חשוב כל כך. הרי היא מחליטה פה מי ימונה, מי יפוטר, מה מותר לעשות ומה לא. אין לי מספיק מקום, גם בעיתון שלם, למנות את כל העיכובים והמחדלים, ההתערבויות והחוצפות. היא באמת ראש האופוזיציה של ישראל.
הנה רק דוגמה אחת: בגלל הייעוץ המשפטי בוטל חד-צדדית הסדר "תורתו אומנותו" ההיסטורי (מבחינתי זה ממש ביטול כיפת ברזל של ישראל. אני מקווה שגם אתה מבין שזה הכול כדי לפרק את קואליציית ביבי, בלי שום קשר לגיוס חרדים. רק יצירת כאוס, שנאה ומעצרים).
רוצה עוד דוגמה? בהרב-מיארה הרי יושבת בראש המערכת שאחראית למשפט נתניהו, סליחה – לפארסת משפט נתניהו. רק בימים אלה נחשף עומק הריקבון, עומק הדיפסטייט. שמעת השבוע את עדות מנדלבליט? אתה רוצה שככה זה יימשך? זהו, גלי ניצחה וזהו? או שאתה מסכים שצריך סוף סוף לפטר אותה, למנות שופטים חדשים, לחוקק, למשול, להתקדם? באיזה צד אתה?
הנחבא אל הכלים: "מה כבר אני הקטן יכול להשפיע? כולה פתק אחד קטן"
לבנט היו חסרים 1,454 קולות כדי לעבור את אחוז החסימה בבחירות באפריל 2019. טוב, היום אנחנו יודעים שהיו חסרים לו בעיקר עקרונות ואידאולוגיה, אבל אז מפלגת הימין החדש (או איך שלא קראו לזה) חיפשה מתחת לבלטות במשרדי ועדת הבחירות המרכזית 1,454 פתקים. זה הכול.
השבוע חל יום פטירתו של הרב עובדיה יוסף זצ"ל. אני זוכר את הדרשות המרגשות שלו בתקופות בחירות, על שיהודי פשוט נפטר ועולה לשמיים, אחרי 120, ומתקבל בכבוד מלכים. אתה בנית מקוואות, אומרים לו. בנית תלמודי תורה, החזרת משפחות בתשובה, בזכותך נמנע כל כך הרבה חילול שבת. היהודי שזה עתה נפטר בטוח שמדובר בטעות בזיהוי. הוא לא עשה את כל זה. אבל אז אומרים לו שם, בגן עדן: ביום שלישי אחד, בתאריך הזה והזה, היו בחירות. באותו יום הגעת לקלפי ושלשלת פתק קטן ועליו שתי אותיות: שס. והפתק הקטן הזה שלך נתן כוח למפלגה לכל תנופת העשייה הקדושה הזאת.
על אותו משקל, סביב אותו משל, אפשר להפחיד קצת את מי שחושב שהקול שלו לא חשוב: תעלה לשמיים, אחרי אריכות ימים ושנים, ואז יגידו לך שעקרת תורה, שעקרת יישובים בארץ ישראל, שבגללך לימדו את ילדי ישראל כפירה ופרוגרס בתוך מערכת החינוך, שגרמת לכל כך הרבה חילול שבת, שהוציאו דוכני תפילין מהתיכונים בכל הערים רק באשמתך, שסגרו את מכינת עלי בעוון מעשיך הרעים. אימאל'ה, מה הקשר? מה לי ולכל העבירות הנוראיות האלה? טוב, את ההמשך אתם יכולים להשלים לבד.
אז קדימה, בשעה הגורלית הזאת, בשעה ההיסטורית הזאת, נעשה את המעשה הקטן והגדול הזה. נקים את דברי התורה הזאת.
(יש עוד כמה וכמה טיפוסים כאלה, ולהם טיעונים שונים ומשונים. כתובת המייל שלי מופיעה כאן למטה, ואתם מוזמנים לספר לי עליהם, כי אולי ננסה לענות להם בשבוע הבא).
השתדלות
בשבוע שעבר פורסמו פה ארבע התייחסויות רוחניות לנס הצלת המטוס. הרב זמיר כהן מהידברות, הרב דוד ג'יאמי מהר המור, הרב דוד גבירצמן מברסלב והרב יוסף יצחק שניאורסון מחב"ד. אבל את ההתייחסות שהכי השפיעה עליי אמרה לי השבוע אחותי, אסתר אברהם. היא מטפלת גוף-נפש וגם דולה שמלווה יולדות. אני מפרסם את הדברים (הדלפה מקבוצת הוואטסאפ המשפחתית שלנו) דווקא כי חלפו כבר שבועיים מנס המטוס. שלא נשכח להודות ולהתבונן:
"אז מה חשב לעצמו היהודי שתפס את ההגאים של המטוס? נניח שהוא יצליח לייצב את המטוס ולהרים אותו מהצלילה להתרסקות, אז מה? מה הלאה? הרי אין טייסים. מי ינחית עכשיו את המטוס? נישאר באוויר, תלויים בין שמיים וארץ? התשובה היא שהוא פשוט לא חשב. הוא היה מוכן לעשות כל שביכולתו, גם מעבר להיגיון, כדי להציל את עצמו ואת נוסעי המטוס.
בסופו של דבר אירעה שם שרשרת של ניסים ונפלאות, שכל אחד קשור בשני. אבל מה המסר אלינו, לאתגרי החיים? אנחנו צריכים לעשות מה שביכולתנו. עלינו רק 'לתפוס את ההגאים'. לקחת אחריות על הסיטואציה, ולעשות מה שבכוחי, כמו השרברב יניב חיון. משם – הקב"ה כבר ישלים לישועה גדולה ומפתיעה. מי יודע, יכול להיות שיתגלו פתאום שני טייסים שיושבים על המטוס, וכו' וכו'. אני רואה את זה הרבה פעמים בלידות. היולדת צריכה לעשות מה שביכולתה כרגע. משם – בעזרת השם – ישועת ה' כהרף עין".
עכשיו, כשאני קורא שוב את הדברים, אני שם לב שהם רלוונטיים גם לנושא הראשון בטור: ההשתדלות הבסיסית שלנו להשפיע על גורל המדינה בעזרת מעשה קטן בקלפי. משם הקב"ה כבר ידאג למטוס.
להתחיל מנח!
להתחיל מבראשית? הלוואי. מי לא רוצה להתחיל ללמוד את התורה מההתחלה, עם רש"י, בכל יום? אבל אם לא הספקתם, יש לכם השבת הזדמנות להתחיל מנח. הפרשה הראשונה של התורה הרי הייתה ארוכה מאוד, ובדיוק התחלתם מלא דברים אחרי החגים, הכול בסדר. יש המון סיבות למה לפספס. אבל עדיין אפשר לעלות על הרכבת ולהתחבר ללימוד הקבוע של פרשת השבוע.
שימו רגע בצד את הפרשה הראשונה, תשלימו בהמשך, ועכשיו פשוט תתחילו מנח. המבול, התיבה, מגדל בבל, הכול מחכה לכם. ספוילר: בסוף הפרשה אפילו אברהם אבינו נולד, ובשבוע הבא לך לך. היו עימנו.
בלוח 'היום יום' של חב"ד, לוח שיש בו אמירה קצרה לכל יום, נכתב בדיוק השבוע הטקסט הזה: "בשנות נשיאותו הראשונות נהג רבינו הזקן (רבי שניאור זלמן מלאדי) לומר ברבים כי 'יש לחיות עם הזמן'… גילו זקני החסידים שכוונת הרבי היא: שיש 'לחיות' עם פרשת השבוע ופרשת היום של הסדרה השבועית (הקרוא היומי). לא רק ללמוד את פרשת השבוע בכל יום, אלא 'לחיות' עמה."
איזו הגדרה יפה, לחיות עם הזמן. להיות מחובר לדופק הזה. לצאת לעולם בכל יום אחרי שכבר פגשנו את התורה, את נותן התורה ואת רש"י. למעשה, זה גם חיוב הלכתי: שניים מקרא ואחד תרגום. ובדורנו נפסק להלכה שאפשר לצאת ידי חובת תרגום בלימוד רש"י.
אבל למה לדבר בחובות: אתם יודעים איזה כיף יהיה לכם בעוד שנה לעשות סיום על כל חמישה חומשי תורה? ואי, כמה תרקדו בשמחת תורה תשפ"ח. ועוד לפני הסיום: כמה חוסן וכוחות ופרופורציות מול כל אתגרי חיינו האישיים והלאומיים אפשר לקבל מהמפגש היומי עם הפרשה. מהמפגש עם האבות הקדושים שעוד מעט יפרצו לחיינו. אברהם, יצחק, יעקב. ואז 12 השבטים. וגלות מצרים. טוב, אני לא רוצה לגלות לכם יותר מדי.
אם בעבר ניסיתם להתחיל ולא עמדתם במשימה, זה ממש לא אומר שגם הפעם זה יקרה. בשנים האחרונות יוצאים לאור עוד ועוד ספרים ואתרי אינטרנט, ואפילו אפליקציות, שהופכים את החוויה להרבה יותר קלה. אני למשל מתקשה עם כתב רש"י. זה מזכיר לי את הקשיים בישיבה. אז אני לומד מתוך אתר חדש שמביא את הפירוש של רש"י באותיות דפוס מנוקדות (חפשו בגוגל "תורה שבכתב", ותגלו מגוון אפשרויות לימוד ידידותיות למשתמש). יש כל כך הרבה מהדורות מנגישות שפשוט כיפיות ללימוד, כמו למשל מהדורת "עוז והדר", או "רש"י כפשוטו" או החומש החדש והמשוקע של שוטנשטיין (כן כן, לא רק גמרא). אגב, על חומש "תורה מאירה" של הרב רונן חזיזה שמעתם? שווה להכיר. בפרט אם אתם עושים את הצעדים הראשונים שלכם בלימוד תורה. קדימה. מתחילים מנח!