ההחלטה להעניק עד 50% מהדירות בהגרלה ה-11 של תוכנית “דירה בהנחה” למשרתי מילואים פעילים היא החלטה ראויה, חשובה ומוצדקת. אין ישראלי שלא מבין את גודל ההקרבה של אנשי המילואים מאז 7 באוקטובר.
אבל בתוך גל התמיכה המוצדק הזה, עולה שאלה אחת מהדהדת שאי אפשר להמשיך להתעלם ממנה: איפה פצועי צה״ל?
לפי נתוני משרד הביטחון, מאז פרוץ מלחמת “חרבות ברזל” נוספו למעלה מ-20 אלף פצועים ופצועות חדשים למערכת השיקום. מדובר בלוחמים ולוחמות שמתמודדים עם פציעות פיזיות קשות, פוסט טראומה ופגיעה משמעותית בכושר ההשתכרות העתידי שלהם. ובכל זאת, בהגרלה הנוכחית של “דירה בהנחה”, פצועי צה״ל אינם מקבלים מסלול ייעודי, או שום עדיפות אמיתית.
האבסורד המטורף הזה הגיע אלי בצורה הכי מוחשית שיש בהודעה שקיבלתי השבוע מאבא של פצוע צה"ל.
"אלירן," הוא כתב לי, "הבן שלי נכה משרד הביטחון עם מעל 90% נכות. הוא ניסה להירשם להגרלה, והתשובה שהוא קיבל שוב ושוב היא שהוא לא זכאי להשתתף תחת קטגוריית מילואימניק. האבסורד הוא שאחרי שהוא שירת כלוחם ונפצע קשה מאוד, הוא עכשיו 'אשם' שהוא לא יכול לעשות יותר מילואים".
בשורה התחתונה: לוחם שנפצע קשה והקריב את גופו ונפשו, נותר בלי שום הכרה או תעדוף בהגרלה.
זה לא סביר ובטח שלא הוגן.
זו לא ביקורת על המילואימניקים, חלילה. מגיע להם הכל.
אבל קשה להבין כיצד המדינה יודעת לייצר מנגנון עדיפות ברור למי ששירת במילואים – ולא יודעת לייצר מנגנון דומה עבור מי שנפצע במהלך השירות ונושא את המחיר הפיזי והנפשי לכל החיים.
כמי שמוביל את מועדון הנדל״ן של פצועי צה״ל ופועל יום-יום להנגשת עולם הנדל״ן ופתרונות דיור לפצועים ולבני משפחותיהם, אני רואה מקרוב כמה הבית הוא לא מותרות. עבור פצוע צה"ל, דירה יציבה היא חלק בלתי נפרד מתהליך השיקום, מהיכולת להשתקם ולבנות מחדש חיים ומשפחה.
הקריאה שלנו למקבלי ההחלטות לקראת גלי ההגרלות הבאים היא פשוטה: לא לקחת ממשרתי המילואים – אלא להוסיף את פצועי צה״ל למשוואה.
אם מדינת ישראל כבר בוחרת בדיור ככלי לאומי לחיזוק מי שתרמו לה, פצועי צה״ל חייבים להיות חלק מהעדיפות הזו באופן מיידי. מי שנפצע בשביל המדינה, לא יכול להישאר אחרון בתור לבית.