יש רגעים מכוננים שלא הכול מבחינים בהם בזמן אמת. אחד מהם אירע השבוע כאשר בית המשפט המחוזי המליץ שוב לפרקליטות לחזור בה מסעיף השוחד ביחס לראש הממשלה נתניהו. זה אירוע שהוא מעבר למשפטי, זה אירוע פוליטי, חברתי ואולי אפילו מוסרי.
אבל בואו נעשה סדר ונחזור מעט אחורה. לפני כשלוש שנים הסתיימה פרשת התביעה בתיקי ראש הממשלה נתניהו, אשר במסגרתה הפרקליטות העידה את עדיה, ולאחר מכן המליץ בית המשפט לפרקליטות לחזור בה מסעיף השוחד.
במילים פשוטות, הפרקליטות נכשלה בהוכחת סעיף השוחד, הסעיף העיקרי, שבלעדיו לדברי מנדלבליט עצמו לא היו התיקים מוגשים מלכתחילה, ובית המשפט לא ראה צורך אפילו בשמיעת ההגנה. אלא שהפרקליטות סירבה לחזור בה ועשתה את מה שמכנים בפוקר אול-אין. הפרקליטות הימרה על כל הקופה שהיא תצליח לשקם את עצמה ולהפיל כביכול את עדי ההגנה. כלומר, שדווקא מתוך פרשת ההגנה היא תצליח בדרך פלא להוכיח את האישום. כל זאת על חשבון זמנו של ראש הממשלה בשעת מלחמת קיום.
והנה לאחר קרוב למאה ימי חקירה (אירוע חסר תקדים כשלעצמו) הסתיימה עדותו של ראש הממשלה נתניהו בפרשת ההגנה, ובית המשפט שוב ממליץ לפרקליטות לחזור בה מאישום השוחד. ההימור הנואש האחרון של הפרקליטות כשל גם הוא. כעת גם אם תעמוד הפרקליטות בסרבנותה ולא תמשוך את אישום השוחד, הפעם מתוך רצון להמשיך בתום ההליך לערעור או כדי לשפר את עמדתה במסגרת משא ומתן על עסקת טיעון או חנינה, תם הטקס בהיבט של ליבת תיקי ראש הממשלה, סעיף השוחד ירד מהפרק.
האישום המרכזי הופרך, אך בינתיים מהדיונים בבית המשפט נחשף שלל רב של חריגות מהנהלים ואף עבירות פליליות חמורות שעשו הפרקליטות והמשטרה במהלך הטיפול בתיקי ראש הממשלה. החקירה נוהלה ללא אישור היועמ"ש, נעשה שימוש בלתי חוקי ברוגלות ובהאזנות סתר, בוצעו תרגילי חקירה בלתי חוקיים שמטרתם לסחוט עדים באמצעות פרשיות אינטימיות, ראיות קריטיות הוסתרו מבית המשפט, נתונים שכלל לא נבדקו ואין להם בסיס הוגשו לבית המשפט כראיות, חוקי משטרה ביקשו הגנה מהפללה עצמית בטרם עדותם, העובדה שאיכונים סלולריים סותרים את תזת התביעה הוסתרה מבית המשפט, ועל זו הדרך אפשר להמשיך עד זמן קריאת שמע של שחרית. בדמוקרטיות מערביות אחרות יש בהליך הפלילי שלב מקדמי שבמסגרתו היה די ולו באחד מאלה כדי לבטל את האישומים בשל פגיעה בזכותו של נאשם להליך תקין ולהגנה מן הצדק.
למילים יש משקל
יש מילים שיש להן משקל, יש להן מעין מסה שיכולה לעוות את מרחב החלל-זמן של הציבוריות. "שוחד" היא מילה מעין זו. היא כמעט לחש של מאגיה שחורה. בדיוק לכך כיוון פרקליט המדינה דאז שי ניצן כאשר אמר: "בסופו של דבר כשמוגש כתב אישום המשמעות היא שהפרקליטות, שהיא גוף מקצועי ואובייקטיבי, חושבת שיש סיכוי סביר להרשעה. כל אחד יצביע כרצונו. אני מניח שאני לא הייתי מצביע בשביל אדם שעומד לדין פלילי על עבירת שוחד".
ניצן חשף בדברים אלו את מניעיו ואת הלך הרוח של הפרקליטות. זה לב העניין, השמאל התייאש מלשכנע, השמאל עבר לאסטרטגיה של כוח חשוף, פוליטיזציה גלויה של מוסדות המדינה הממלכתיים וקמפיין שכל כולו נועד להפוך את ראש הממשלה נתניהו, ולמעשה את כל מצביעי גוש הימין בישראל, ללא-לגיטימיים.
בדמוקרטיות מערביות אחרות יש בהליך הפלילי שלב מקדמי שבמסגרתו היה די ולו באחד מאלה כדי לבטל את האישומים בשל פגיעה בזכותו של נאשם להליך תקין ולהגנה מן הצדק
לא צריך לשכנע אם אפשר לכער. ממש כמו שתמונותיהם של נבחרי הציבור הימנים תמיד יופיעו בתקשורת בתאורה חשוכה ובהבעת איום, זעם או תשישות. השליטה באסתטיקה עוקפת את הדיון. לא עוד "אני לא מסכים עם מדיניות הממשלה", אלא "ממשלה עבריינית". לא עוד "בואו ננהל דיון על מה נכון לעשות" אלא "הממשלה מעוניינת במותם של החטופים". לא עוד "אני לא מסכים" אלא "החוזה הופר".
חשוב להזכיר שהימין בישראל תמיד היה בגישת ימין מקרבת. הימין תמיד צירף לממשלה מפלגות מרכז ואפילו מפלגות שמאל. אלא שאז החלה להתגבש תודעת הרל"ב, שהיא היא תודעת המרד הזוחל.
בעומקם של דברים הסירוב לשתף פעולה מבחינת פוליטית עם הרוב הציוני והחילוני-מסורתי-דתי בעם ישראל (ויצירת גוש רק-לא-ביבי), עלילת השוחד נגד ראש הממשלה נתניהו, הסירוב השיטתי של הייעוץ המשפטי לממשלה לייצג את הממשלה בבג"ץ, פסילת כל המינויים החשובים והחקיקות החשובות בבג"ץ, ההטעיה השיטתית של הממשלה במצב המשפטי שמשוקף לה במסגרת הייעוץ השוטף, המקלות בגלגלי החקיקה של הייעוץ המשפטי של הכנסת, התעצמות בג"ץ אף מעל לחוקי היסוד עצמם, סיכול פיטורי היועצת, האישום נגד ארי רוזנפלד, המרד של ראש השב"כ לשעבר רונן בר, הפעלת השב"כ לשם חקירות פוליטיות נגד שרים מכהנים, המאבק נגד מינוים של גופמן וזיני, הניסיון שכשל להשתלט על מוסד נציב שירות המדינה, וכמובן הסרבנות והמרדנות בשנת הרפורמה – כל אלו מופעים שונים של אותה תופעה.
כמו שיודע כל הורה, מול טנטרום הפתרון אינו כניעה אלא הצבת גבולות בקור רוח, בשקט פנימי ובביטחון עצמי
כמו שיודע כל הורה, מול טנטרום הפתרון אינו כניעה אלא הצבת גבולות בקור רוח, בשקט פנימי ובביטחון עצמי. לכן הבחירות הקרובות הן במידה רבה הגורליות ביותר מקום המדינה. יש רגעים שבהם אסור לתגמל התנהגות כי היא תנציח, תעצים ותתמרץ אותה.
בבחירות הבאות מחנה הימין חייב לנצח בניצחון סוחף. לא כי בהכרח הרכב הממשלה יהיה זהה, ממש לא (וראש הממשלה בהחלט פועל נכון כאשר הוא שב למסרים של ימין מקרבת), אלא כדי לשים קץ לכאוס. רק ניצחון של הימין יצרוב כאן את הדמוקרטיה לדורות. את השלטון לא ייקחו מידי הרוב הציוני החילוני-מסורתי-דתי באמצעות כוח, פוטש משפטי או סרבנות.
כשרואים עצים ולא יער
אלא שכגודל המבחן ההיסטורי כך גודל הכישלון של רבים מעיתונאי הימין. לאורך השנים נפלו בפח רבים ואהובים מהעיתונאים והפובליציסטים של הימין. לאו דווקא בדברור ישיר של תדרוכים, אף שהיו גם כאלה, אלא בעצם הנרמול של המרד. הם תיארו את המצב בכל מקרה לגופו, משל עסקינן בייעוץ משפטי "כושל" או ב"פארסה של הפרקליטות", ונמנעו מתיאור התמונה הגדולה של הפוליטיזציה המושחתת של הייעוץ המשפטי לממשלה והפרקליטות.
ובכן, מגיע רגע שאדם מהוגן מבין שהוליכו אותו שולל, ואז הוא עומד למבחן אמיתי: אם יודה בכך או שמא יתחפר. היה מה שהיה, אך מי ששותק כעת על עלילת השוחד נגד נתניהו עוונו חמור בהרבה מעוונם של מי שבזמן אמת נתנו אמון בפרקליטות מחמת תמימותם. להיות אדם מהוגן זה לא לשתוק כשגורמי הכוח מפעילים את כל המכבשים. להיות אדם מהוגן זה לא לדקלם סיסמאות ניטרליות. להיות אדם מהוגן זה לקבל אחריות.
אנחנו בשעה נדירה שחושפת את האמת הפנימית של האנשים. זה לא אירוע פוליטי, זה אירוע עומק. גם אם באיחור, תתייצבו בצד הנכון. גם אם זה יעלה לכם בחיוך אחד פחות במסדרון המשרד, זכרו את מעלתו של אברהם אבינו: "הולך בנתיבות החכמה לא מפני דבר בעולם ולא מפני יראת הרעה ולא כדי לירש הטובה אלא עושה האמת מפני שהוא אמת וסוף הטובה לבוא".