שאלה
צוות יקר, אני אובדת עצות. בננו בן ה-15, שמתמודד עם קשיי למידה, הפרעות קשב וחוויות כישלון רבות, ביקש אופניים חשמליים. בעלי הבטיח לו אותם תמורת השקעה בלימודי.
להפתעתנו, הוא עשה מהפך: עבד קשה בקיץ, משקיע בלימודים והמוטיבציה שלו בשיאה.
כשהבנו את הסכנה, ניסינו להציע לו חלופות כספיות אטרקטיביות. הוא הגיב בזעם, הסתגר, איים להפסיק ללמוד, ולכן נכנענו והבטחנו שוב שנקנה לו בסוף המחצית. כעת, לאור תאונות קשות שאירעו לאחרונה, אני חרדה לחייו ולא מסוגלת לקנות לו את הכלי המסוכן. איך ניסוג מבלי לשבור את אמונו, להרוס את ההתקדמות המדהימה שלו ולפגוע בקשר בינינו
תשובה
המשיב: הרב יאיר הרשקוביץ
ראש ישיבת 'יבנה' חיפה.
שלום עליכם הורים יקרים,
אציין, שהשאלה נשלחה בתור הקלטה, ולפניכם תמצות של השאלה. שאלה זו הינה מורכבת, ותהיה ארוכה מהרגיל.
ראשית אציין שהדילמה הזו שאתם מציגים נוגעת ללב. מצד אחד, רצון כל כך עז לראות את הילד שלנו מצליח, ולעורר בתוכו את המוטיבציה והמנוע הפנימי להצלחה, בשביל זה נעשה הכל, ונבטיח הכל, ומצד שני, האמון שנתנו לו, המילה שלנו… שעכשיו עומדת לכאורה במבחן.
התחושה שלי בתוך הסיפור הזה, היא תחושה של מערבולת בים, וכל נסיון לצאת החוצה ממנה, כל נסיון של שכנוע או אלטרנטיבה מחזיר אותנו לתוך מערבולת הרגשות של האשמה ושל החרדות ממה שעלולה להוביל ההחלטה שלנו.
הדרך לצאת ממערבולת, היא לתפוס "מקל" חזק וחד ולאחוז בו בלי להרפות…
אנחנו ננסה למצוא את הנקודה הזו האיתנה והיציבה שתעזור לנו בעזרת ה' לצאת מאותה מהמערבולת.
בפתח הדברים שלי, אני רוצה לשאול שאלה: האם יש לבן שלכם את המסוגלות להתנהל באותה צורה.
קרי, האם כאשר הוא יתנהל בחופזה, ויאמר לחבר שלו: "אני איתך אחי בעניין הזה", ואחרי זה יהיו לו יסורי מצפון, שהוא עובר על החוק, או על ההלכה, או מסכן חיים שלו ושל חבירו, האם יהיה לו את הכח לומר לחבר שלו: "אני יודע אחי שהתחייבתי, אבל אני מחויב קודם למשהו אחר. מחויב לחיים, מחויב לחוק, מחויב לערכים שגדלתי עליהם…". מושבע ועומד מהר סיני.
איפה התפקיד שלנו כהורים להעניק לילדים שלנו את הכח לעשות את זה?
זה לא נעים לסגת ממילה, זה לא נעים לשדרג ולשנות הבטחה, אבל זה חלק מהחיים.
אנחנו בני אדם, יש בנו מורכבות. אפילו כשאדם נודר נדר לה' יתברך, ומתחייב, הוא יכול לחזור בו אם לא לקח בחשבון את כל הנתונים מראש. במקרה שלכם, יש לכם אהבה אדירה לילד, והתלהבות מכך שהוא מוכן להשקיע בחיים שלו ולהצליח, התלהבות שהביאה למצב שהוא מורכב.
כאן הכלל הגדול בענייני חינוך: *אנחנו לעולם לא בוחרים במציאות מורכבת, אבל אם היא מגיעה אלינו, כשאנחנו פועלים בתמימות עם ה' יתברך, יחד עם ענווה וידיעה שאנחנו לא מושלמים, ויש שלושה שותפים לו לאדם, אביו אמו והקב"ה, במקרה כזה, הכל יהיה לטובה*.
אנחנו מאמינים באמונה שלמה שהקב"ה שלח אלינו את הניסיון הזה כדי שנצמח כולנו, אנחנו והבן היקר לנו.
זו הזדמנות של ממש לייצר כאן שיח משמעותי על תובנות חיים משמעותיות מאד:
איפה המקום של ההצלחה שלי, במה היא תלויה?
איפה הקווים האדומים של הרצון שלי *לחוות את החיים מול שמירה על החיים עצמם*?
מה היא נקודת האיזון בין *המילה שהוצאתי ובין הערכים והאמת הפנימית*. איך יוצאים ממצבים מסובכים כאלה?
מעל הכל, מה היא נקודת הקשר בין ההורים ובין הילד שלהם? איך מגיעים לאהבת אמת, לשיחה פנימית וכנה, שמוצאים פתרון שכל הצדדים פועלים עם אל.
ברור שהאהבה היא גדולה מכל אהבה אחרת, אבל איך אנחנו חיים אהבה גלויה ולא מסותרת.
אחרי הרקע נדבר מה כדאי לעשות בפועל,
אני רוצה להציע נקודת מבט שיכולה בעזרת ה' לסייע לצאת מהמערבולת.
העקרון נמצא בפסוק: "האמת והשלום אהבו", קודם אמת, אחר כך אפשרי השלום.
נקודת האמת, היא חדה מאד! אין סטיה ממנה.
נקודת האמת היא ברורה, היא צריכה להאמר בצורה עדינה, בטון בטוח, אבל חד ולא מתנצל: *"אנחנו לא עוברים על החוק*, אין מצב בעולם שאנחנו נסכים לך דבר שיש בו סכנה, עם זאת יש אפשרות שאנחנו נסתדר עם זה. שיהיה חוקי ובלי סכנה, זו הדרך היחידה שאנחנו נסכים להמשיך, יש לנו ערכים שהם קודמים לכל מילה, בין אם שמנו לב בין אם לא, ואפשר במקרה הזה, עם סבלנות ושכל ישר להגיע לעמק השווה". ככל שתהיו יותר חדים וברורים ולא מתנצלים באמירה הזו, ככה תבנו את הקומה אצלו שיש דברים שאם יותר קדומים ויותר משמעותיים – אפילו מהמילה שאמרנו עכשיו, *וזה לא פגיעה באמון, אלא שמירה על הזהות שלנו לטווח ארוך* ומתוך כך על כל עולם הערכים שלנו.
השלב הבא, הוא התמודדות עם ההשלכות של המילה שנתנה:
ראשית, אנחנו לא יכולים להיות בני ערובה של המוטיבציה של הילדים שלנו". הלימודים של הילדים שלנו הם שלהם*, המטרה שלנו היא להצמיח בתוכם את הרצון ללמוד. איפה שהמוטיבציה הזו לא מופיעה בצורה פשוטה, זו משימה מאד ארוכה ומאד קשה, *אנחנו חייבים להתמיד בה, ולקיים המון שיחות בעניין הזה*. חשוב לנו לדרבן את הילדים, הכל חייב להיות במידה, אסור לנו לפתח אצלם את התחושה שהם יכולים "לסחוט" אותנו עם האיומים שהם לא ילמדו… הלימודים הם שלהם.
הבן שלכם חווה עכשיו הצלחה בלימודים, הוא יודע שהוא מסוגל. עם זאת, אם זו הצלחה "התלויה בדבר", בטל דבר בטלה הצלחה.
אי אפשר לתחזק את התלות הזו. חייבים לדבר איתו על זה. אם מה שמבטל עכשיו את ההצלחה זה העובדה שאתם אומרים שאתם מחויבים לחוק, שלא שמתם לב לפני כן, ועכשיו התברר לכם שזה לא חוקי, גם אחרי שתקנו ותסכימו, עלולה להיות נפילה.
השיחה הזו צריכה לבא ממקום אוהב, ממקום שלוקח אחריות על המילה, אבל ממקום של ההורים שמכוונים את הילד שלהם.
כאן יש להודות ולומר, לא נעים להרבה הורים שהילדים שלהם נוסעים באופניים חשמליות, אבל בגיל הנכון, עם שמירה על החוקים, אחרי שנתתם מילה, תחשבו על זה…
יש לנו הרבה חששות כהורים בחיים שלנו*, זה יכול להיות מגיוס לקרבי, זה יכול להיות מנסיעה של הילדים שלנו לחו"ל, ועוד ועוד. לא הכל בידיים שלנו*, אבל אנחנו חייבים ללמד מה היא אחריות ואיך שומרים על החיים* וגם על החוק, ועושים את הדברים נכון… אחרי זה נשאר לנו באמת להתפלל שה' יתברך ישמור על הילדים שלנו.
הילד שלכם יצטרך לחכות עד הגיל המתאים, הוא יצטרך להמשיך להצליח בשביל החיים שלו.
סיכום
אנחנו מדברים בקבוצה הרבה על ה – setting (המרחב המלווה) של השיחה. כדאי לחשוב היטב על המיקום, הפורום (בלי אחים נוספים מסביב), האוכל הטעים שמלווה, קביעת הכללים של השיח: "המציאות הזו שנכנסנו אליה מורכבת מאד, אנחנו מבקשים לתאר את המורכבות הזו מהעיניים שלנו, זה יקח 4 דקות רצופות, ואחרי זה נשמח לשמוע את דעתך*… תתכונן, *זה לא יהיה פשוט,* אבל אנחנו אוהבים אותך מאד, ומתוך זה מדברים".
ההזדמנות הניצבת לפניכם בהתמודדות בדילמה הזו, היא מופלאה בעיני. יש כאן בירור, של המקום של השמירה על החוק, ההבהרה של החשיבות של השמירה על החיים שלנו, הפעלת שיקול דעת. יש כאן בירור משמעותי של מושגי האמון והאהבה, של היכולת להכיל את זה שמי שהתחייב לפני אולי לא לקח בחשבון את כל הנתונים.
זה פוגש אותנו, ואנחנו צריכים להביע חמלה, ולהבין את זה. יש את ההזדמנות לברר בצורה משמעותית, איפה ההצלחה בלימודים היא של הילד, והנחת היא שלנו… אבל ההצלחה היא לא יכולה להיות המקור למשא ומתן.
*הבן שלכם מוצלח, והוא חכם, אתם עושים צעד וגם הוא יצטרך לעשות את הצעד*.
מתקדמים לאט לאט.
והאמת, ואחרי הזה השלום – אהבו.
בהצלחה גדולה!
