השבוע שנחשפה בו זוועת המטפלות המתעללות הוא השבוע שצריך בו, יותר מבכל זמן אחר, להלל את המטפלות ואת הגננות המופלאות שאת רובן אנחנו פוגשים מדי יום. שעות ארוכות, עם מספר ילדים לא קטן, בעבודה שנחשבת משום מה זוהרת פחות, הן יעשו את הדבר הקדוש ביותר ביהדות: יגדלו דור של מאמינים ומאמינות. בהן תלוי האמון שייתן הילד בבוא היום במחנכיו, בחבריו, בבת זוגו ובקב"ה. אבל מעבר לכל אלה הוא ילמד להאמין בעצמו כאדם שראוי לאהבה.
"גננים אתם בגן ה' לעבדה ולשמרה!" מנחה את המחנכים המחנך הגדול, הרבי מפיאסצנא. אתם מגדלים פרחי גן עדן, ועבודתכם כפולה: לעובדה ולשומרה. ילדים הם עבודה פיזית רבה: להאכיל ולנקות ולדאוג לשעות שינה. את כל אלה ראו הורי הגן הנורא ההוא: הילדים חזרו נקיים, שבעים, לאחר שישנו בצהריים. אבל מי שמר עליהם? למרבה הזוועה, אף אחת לא שמרה עליהם.
כדור של בנות: על המסר המרכזי של פרשת חיי שרה | הרבנית ימימה מזרחי
פרשת תולדות היא הפרשה הראשונה שעוסקת לעומק בחינוך ילדים, ונקודת המוצא שלה היא שזו עבודה כל כך לא פשוטה. הרב שמשון רפאל הירש, המחנך הדגול, משתית את הכלל הגדול שלו בחינוך על הפרשה הזו: "חנוך לנער על פי דרכו". היו קשובים לילד ולצרכיו. ילד כמוהו עוד לא היה ולא יהיה.
בכל יום תתעוררו למציאות שתפתיע אתכם: הילד גדל אחרת ממה שחשבתם, אחרת מאחיו, כשם שגדל עשו שונה כל כך מיעקב. חז"ל מדברים בדיוק על השלב הזה, שלב הגיל הרך: "ויגדלו הנערים: רבי לוי אמר, משל להדס ועצבונית (צמח קוצני), שהיו גדלים זה על גבי זה. וכיוון שהגדילו והפריחו, זה נותן ריחו וזה נותן ריחו. כך כל י"ג שנה, שניהם הולכים לבית הספר ושניהם באים מבית הספר ולאחר י"ג שנה, זה הולך לבתי מדרשות וזה – הולך לבתי עבודת כוכבים" (בר"ר סג).
תודה לכן, גננות גן עדן של העם הזה
המדרש היפהפה הזה מתייחס לשלב הסמוי, זה שבו לא מבדילים בין הילד הטוב, ה"דוס", ובין הילד העצוב והקוצני: ההדס והעצבונית נראים זהים מפני שהם "נטפלים" זה על גבי זה. זהו שלב המטפלות בגיל הרך. הן יכולות לראות מולן קבוצת ילדים צפופה, והן יכולות לזהות את הילד העצוב. זה שכיוון הגדילה שלו שונה מעט, ודווקא אותו הן יבקשו, מדי בוקר, לברך.
כך הרש"ר הירש מתרץ את עיוורונו של יצחק: הוא רואה את בנו עשו, הוא אינו טועה כשהוא מבקש להרעיף עליו ברכות, הוא מודע לכליו המוגבלים, האחרים, האלימים לפעמים, ודווקא בשל כך הוא אומר לו: "שא נא כליך!" האם ידעת, ילד השדה שאף פעם לא בוכה, שגם את הכלים שניתנו לך אפשר לשאת למעלה ולעשות מהם מטעמים? גשה ואמושך, בני!
"בלב הקיום אנושי, שוכנת תעלומת האחרות. המקום שאנו מפנים לאחרות, הוא הגורם לאהבה להיות שונה מהאגואיזם ולהורות – להיות שונה מהשכפול העצמי. האחרות נותנת לכל בן אנוש להיות הוא עצמו, לדעת שאינו שכפול ואינו מוצר מתוכנן. בלי האחרות הזו, האם היתה הילדות נסבלת? האם היתה האהבה שורדת?" (הרב יונתן זקס). תודה לכן, גננות גן עדן של העם הזה. תודה על העבודה, תודה על השמירה, תודה על שבגן עדן שלכן תזהו את ההדסים ואת העצבוניות ותלמדו אותם על פי דרכם לעשות מטעמים מהכלים שיש בידיהם. וייתן לכם הא-לוהים אמון. אמן.
