שאלה:
שלום לצוות החינוכי של 'מתבגרים באהבה'.
אני כותב לכם עם כאב גדול ועם הרבה בושה, כי אף פעם לא האמנתי שאגיע למצב כזה עם הבת שלי.
הבת שלנו בכיתה ט', ילדה שעד לפני שנה הייתה פשוט מדהימה:
צנועה, עדינה, מחוברת לבית, לתפילות ולערכים שגדלה עליהם.
בחודשים האחרונים אני מרגיש שאני פשוט לא מכיר אותה.
היא התחילה להתלבש בצורה ממש לא צנועה.
מה זה אומר?
חצאיות קצרות מאוד, חולצות חשופות, וכל הערה שלנו הופכת מיד לפיצוץ. היא אומרת שאנחנו מיושנים, שאנחנו לא מבינים אותה ושנפסיק להיכנס לה לחיים.
אשתי בוכה כמעט כל ערב.
אני משתדל להיות רגוע, אבל לפעמים אני פשוט מתפוצץ עליה, ואחר כך מתחרט.
לפני שבוע המחנכת התקשרה ואמרה שהמצב באולפנה נהיה בעייתי ושאם הדברים יימשכו ככה, יצטרכו לשקול את המשך הלימודים שלה שם.
אבל אגיד לכם משהו שאולי לא נעים לשמוע:
יש לנו עוד ארבעה ילדים קטנים בבית:
הם רואים הכול.
את הבגדים, את הדיבורים, את הזלזול בכל מה שחשוב לנו.
אני מפחד שהיא תתחיל להשפיע גם עליהם, ושכל החינוך שהשקענו בו שנים יתפרק לנו מול העיניים.
מצד אחד אני אוהב אותה אהבת נפש ולא רוצה לאבד אותה. מצד שני, אני מרגיש שאני חייב לשמור גם על שאר הילדים ועל האווירה בבית.
אני באמת אובד עצות.
האם להציב לה גבולות ברורים גם במחיר שהיא תתרחק מאיתנו?
האם לאסור עליה לצאת מהבית בלבוש כזה? ומה עושים עם האחים הקטנים?
איך אפשר גם לאהוב אותה וגם לא לוותר על הערכים שלנו?
תשובה:
שבוע טוב אבא יקר:
קראתי את הדברים שלך, ואני רוצה להתחיל דווקא מהמשפט האחרון שכתבת:
"איך אפשר גם לאהוב אותה וגם לא לוותר על הערכים שלנו?"
אני רוצה להציע לך מחשבה שאולי תפתיע אותך.
הבת שלך היא לא האיום על הבית שלך.
הבת שלך היא אחת הנשמות שהבית הזה נועד לשמור עליהן.
אני מבין את הפחד שלך. באמת.
כשאבא רואה את הבת שלו מתרחקת מהדרך שבה חינך אותה, זה יכול להרגיש כאילו כל מה שבנה במשך שנים מתפורר לו בידיים.
אבל אני רוצה לשאול אותך שאלה:
כשאתה מסתכל על הבת שלך היום, מה אתה רואה קודם?
את הבת שאתה אוהב, או את החצאית שהיא לובשת?
כי יש לי חשש גדול ואל תיקח את זה כביקורת אלא כאמירה שמגיע ממקום איכפתי, שבתקופה האחרונה, מרוב דאגה לצניעות שלה, אתם הולכים ומאבדים את היכולת לראות אותה.
ואני לא אומר שהלבוש לא חשוב.
אני לא אומר שצריך לוותר על ערכים או למחוק את הגבולות בבית.
אני אומר שיש משהו חשוב אפילו יותר כרגע:
שהבת שלך תדע שגם כשהיא לא עומדת בציפיות שלכם, היא לא מאבדת את המקום שלה בלב שלכם.
תחשוב מה עובר על ילדה בכיתה ט'.
היא בונה את הזהות שלה.
מנסה להבין מי היא. רוצה להרגיש יפה, רצויה, עצמאית, שייכת לחברות שלה.
לפעמים הדרך שבה היא עושה את זה מנוגדת לחלוטין למה שההורים שלה מאמינים בו.
זה לא אומר בהכרח שהיא זורקת את כל החינוך שקיבלה.
וזה בוודאי לא אומר שהיא ילדה מקולקלת.
אולי היא מבולבלת.
אולי היא בודקת גבולות.
אולי היא מחפשת הכרה.
ואולי היא פשוט רוצה להרגיש שסוף סוף יש משהו בחיים שלה שהיא מחליטה עליו בעצמה.
ולכן הייתי מבקש ממך לעשות דבר אחד כבר השבוע:
תפסיק לכמה ימים לדבר איתה על הבגדים. ותתחיל לדבר איתה על החיים שלה.
קח אותה לקפה. להליכה.
לנסיעה משותפת.
אל תפתח בשיחת מוסר.
תשאל אותה איך היא מרגישה?
מה טוב לה באולפנה?
מה קשה לה?
האם יש משהו שהיא רוצה שתבין עליה ואתה לא מצליח לראות?
והכי חשוב, תקשיב בלי למהר לתקן.
יכול להיות שבפעם הראשונה היא לא תשתף.
אל תיבהל.
אמון שנפגע לא חוזר בשיחה אחת.
ועכשיו לגבי הגבולות:
יש הבדל עצום בין גבול לבין מאבק שליטה.
מותר לך לומר שבבית שלכם חשובים כבוד הדדי, שפה מכבדת וערכים מסוימים.
מותר לכם לדבר על צניעות ועל המשמעות שלה בעיניכם.
אבל להפוך את הכניסה והיציאה מהבית למלחמה על אורך החצאית?
בעיניי, זה עלול לעלות לכם במחיר כבד מאוד.
כי אתה אולי תנצח בוויכוח על הבגד, אבל עלול להפסיד את האפשרות שהיא תבוא לדבר איתך כשהיא באמת תהיה בצרה.
ולגבי האחים הקטנים, אני רוצה לומר משהו חשוב.
ילדים לא לומדים רק מהאחות הגדולה שלהם.
הם לומדים גם מהדרך שבה אבא ואמא מתייחסים לאחות הגדולה שלהם.
הם רואים אם בבית הזה אפשר להיות שונה ועדיין להיות אהוב.
הם רואים איך מתמודדים עם מחלוקת.
הם רואים אם אהבה הורית היא דבר בטוח או דבר שמרגישים שצריך להרוויח.
אתם יכולים להמשיך לחנך אותם לצניעות ולערכים שלכם, בלי להפוך את אחותם לדוגמה שלילית ובלי להטיל עליה אשמה על הבחירות שלהם.
ולגבי האולפנה, אל תחכו להודעה על הרחקה.
בקשו פגישה עם המחנכת וההנהלה, רצוי בשיתוף הבת, ונסו לבנות תכנית שתאפשר לה להישאר במסגרת תוך שמירה על כבודה ועל כללים מוסכמים.
אם הקשר בבית כבר טעון מאוד, כדאי להיעזר באיש מקצוע שמבין במתבגרים ובציבור הדתי.
ואני רוצה לסיים בנקודה שאולי הכי חשובה בעיניי:
אתה מפחד שהבת שלך תשפיע לרעה על שאר הילדים.
אבל אני מפחד ממשהו אחר.
שהיא תתחיל להאמין שהיא הבעיה של המשפחה.
שהיא תרגיש שבכל פעם שהיא נכנסת הביתה, כולם בוחנים אותה.
שהיא תפסיק להרגיש בבית דווקא במקום שבו היא הכי זקוקה לבית.
אבא יקר, אל תוותר על הערכים שלך.
אבל אל תיתן למאבק על הערכים לגרום לך להילחם בילדה שאתה כל כך אוהב.
תזכור: המטרה שלכם היא לא לגדל בת שתמיד תעשה בדיוק מה שאתה אומרים.
המטרה שלך היא לגדל בת שתדע לבחור בטוב מתוך חיבור פנימי, ומתוך ידיעה שיש לה אבא שמאמין בה.
ואולי יום אחד, בעוד כמה שנים, היא תסתכל אחורה ותאמר:
"ההורים שלי לא תמיד הסכימו איתי.
לפעמים הם אפילו כאבו מאוד את הבחירות שלי. אבל גם בתקופה שהכי התרחקתי, הם לא נתן לי לרגע להרגיש שאני כבר לא הבת שלהם."
כי לפעמים הדרך הכי עמוקה לשמור על החינוך שנתנו לילדים שלנו היא לשמור על הקשר איתם, דווקא ברגע שבו הם בוחרים אחרת מאיתנו.
רק טוב וכל הישועות.
מטעם קהילת ההורים
