קודם כול לזוז! | סיוון רהב מאיר

על שיעור באכפתיות, דאגה למאושפזים בבית חולים והקשר לפרשת לך-לך, סיון רהב מאיר על הסיבה שהשבוע הוא "השבוע השמח באמת"
סיוון רהב מאיר, צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

סיוון רהב מאיר, צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

בהרצאות באנגלית אני מגלה כמה קשה לתרגם את שתי המילים האלה כמו שצריך: "לֶךְ לְךָ". תנסו. הציווי שנאמר לאברהם אבינו בפרשת השבוע מורכב משתי מילים דומות אבל שונות: זה לא "לך לירושלים" או "לך לתל אביב". הוא הולך לארץ ישראל כמובן, אבל פרשנינו מסבירים שיש פה בקשה ללכת לתוך עצמך, פנימה לתוך הנשמה שלך, למען המימוש של הניצוץ האלוקי שיש בך.

כלומר, שתי המילים הראשונות שאלוקים אמר ליהודי הראשון הן קודם כול לזוז, ללכת, להתקדם, אבל מתוך התבוננות פנימית וחיבור עמוק. רק כך אפשר לצאת אחר כך אל העולם כולו ולהשפיע על כל האנושות עד היום. שנזכה גם אנחנו, צאצאיו, להמשיך בדרך הזו. למלא את השליחות המיוחדת שלנו.

זהירות, כעס! | סיון רהב מאיר

ידעתם שהשבוע הזה שמסתיים מכונה "השבוע השמח באמת"? יש ביטוי חסידי יפה: "לחיות עם הזמן". כלומר, לחיות עם פרשת השבוע. לא רק לקרוא אותה בשבת אלא ללכת איתה לאורך השבוע. לראות איך הרעיונות והמסרים שלה מתחברים לחיים שלנו ומשפיעים עלינו.
פרשת בראשית התחילה בשמחה, בבריאת העולם, אבל בהמשך הגיעו האירועים העצובים: החטא והגירוש מגן עדן, ורצח הבל בידי קין.

השבוע השמח באמת

פרשת נח התחילה בתיאור השחיתות שהובילה למבול, אבל בסופה הופיע אברהם אבינו, ואיתו תקווה חדשה. והשבוע, פרשת לך לך, הוא "השבוע השמח באמת". אנחנו חיים עם אברהם אבינו ושרה אימנו, לומדים על האמונה ועל החסד שלהם ומקבלים מהם כוחות לצאת לדרך. גם הדרך שלהם לא הייתה קלה. היו בה רעב, מלחמה וציפייה ממושכת לילד. השמחה אינה נובעת מכך שהכול מסתדר מייד אלא מהידיעה שיש כיוון, יש שליחות ויש משמעות לכל צעד.

תפילה בבית כנסת
תפילה בבית כנסת, אילוסטרציה. צילום: שאטרסטוק

אברהם ושרה היו במיעוט, אבל לא חיכו שכל העולם יסכים איתם. הם האמינו, פעלו והשפיעו לטובה על אחרים. אלפי שנים אחר כך אנחנו ממשיכים את הדרך שלהם. איזה צעד טוב נוכל לקחת בעקבותיהם מהשבוע הזה? להוסיף לימוד ואמונה, לעזור למישהו, להתחזק במצווה או להתחיל משהו ראוי שדחינו? שנלמד מאבותינו ונקבל מהם כוחות, ושנחוש שזה היה שבוע שמח באמת.

במוצאי שבת שעברה הגיע ז' בחשוון. התפילה משתנה, ומי שבארץ ישראל מתחיל לבקש גשמים בתפילת עמידה. יום שבו התפילה מתחדשת הוא תזכורת לכוח שלנו, כוח התפילה. הנה ארבעה דברים שכדאי לדעת: יש משהו מרגש בתאריך הזה. חכמינו קבעו שצריך להתחיל לבקש גשם בארץ ישראל רק מז' בחשוון, כי זה התאריך שבו כל היהודים שעלו לרגל לבית המקדש בחג הסוכות בחודש תשרי כבר סיימו את המסע הארוך שלהם הביתה.

שיעור באכפתיות

זה שיעור באכפתיות: כל עם ישראל מחכה עם התפילה על הגשם כי אנחנו רוצים שגם האחרון שבעולי הרגל, שגר במקום הכי מרוחק, יגיע הביתה בנוחות, בלי גשם ובוץ. אנחנו מתפללים כמובן על גשמי ברכה, על החקלאות, אבל הגשם מסמל את כל הברכה והשפע משמיים, את כל הפרנסה וההצלחה שאנחנו מבקשים בחיים. על פי הנוסח האשכנזי, זה השינוי בתפילה: במקום לומר כמו בקיץ, "ותן ברכה על פני האדמה", כעת מתחילים לבקש "ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה".

גשם. צילום: שאטרסטוק

בעדות המזרח הנוסח ארוך ומפורט יותר. לא מבקשים רק גשם אלא גם שלום ותקווה וברכה, וגם הצלה מכל מיני צרות ופורענויות. ולא רק על עצמנו אלא על העולם כולו. קחו רגע לקרוא את המילים היפות האלה: "ברך עלינו ה' אלוקינו את השנה הזאת, ואת כל מיני תבואתה לטובה. ותן טל ומטר לברכה על כל פני האדמה, ורווה פני תבל, ושׂבע את העולם כולו מטובך, ומלא ידינו מברכותיך ומעושר מתנות ידיך, שומרה והצילה שנה זו מכל דבר רע, ומכל מיני משחית ומכל מיני פורענות, ועשה לה תקווה טובה ואחרית שלום. חוס ורחם עליה ועל כל תבואתה ופירותיה, וברכה בגשמי רצון ברכה ונדבה, ותהי אחריתה חיים ושבע ושלום כשנים הטובות לברכה, כי א-ל טוב ומיטיב אתה ומברך השנים. ברוך אתה ה', מברך השנים". אמן. שנזכה לגשמי ברכה ולגשם של בשורות טובות.

לפני שיוצאים אל החורף קחו משהו מפרשת נח: האנושות השחיתה את דרכה, ואלוקים הביא מבול שישטוף וישמיד את הרוע מהעולם. רק נח ומשפחתו ניצלו כשהתכנסו אל תוך התיבה שנח בנה. הרב שלום נח ברזובסקי מסביר בספרו 'נתיבות שלום' את המשימה שניצבת גם בפנינו: לדעת להקים לעצמנו תיבת נח שתעניק לנו יציבות והגנה כשהמצב מסביב סוער: "אפילו במצבים שבהם משתולל מסביב מבול והכול נראה רע, ישנה תיבת נח שמצילה. כאשר האדם מרגיש שפל וירוד, העצה היא, כמו שנאמר בפרשת נח: 'עֲשֵׂה לְךָ תֵּבָה'.

שלוש תיבות נח

"ובדורנו יש שלוש תיבות נח: התורה, השבת והאחדות. אלה הם כוחות חזקים של טוב, שאיתם אפשר לגבור על הרע הסובב. פרשה זו שייכת לא רק לאותו הדור. היא לימוד עד סוף כל הדורות, שבכל מצב שבו נמצאים – יש לאן לברוח, וגם במצב הגרוע ביותר, אפשר לדבוק בטוב". הוא כותב פה על שלוש תיבות נח שאפשר להיכנס אליהן ולשאוב מהן שלווה ועוצמה: לימוד התורה, שמירת השבת והאחדות עם חברים טובים שמשפיעים עלינו לטובה. פרשנים נוספים מציעים עוד תיבות נח וקוראים לנו למצוא מקום מוגן כזה בעולם סוער. ובכן, מהי תיבת נח שלכם?

הרב עובדיה יוסף. צילום: יוסי זמיר, פלאש 90
הרב עובדיה יוסף. צילום: יוסי זמיר, פלאש 90

13 שנים צוינו כעת לפטירת הרב עובדיה יוסף. שנים סיקרתי אותו. לא רבים יודעים, אבל כשעלה לבמה לדבר והאלפים הריעו לו, היה לוחש לעצמו: "עובדיה עפר ואפר, עובדיה עפר ואפר". תזכורת תמידית של צניעות. לא להסתנוור מכל הכבוד הזה.
ובמו עיניי ראיתי אותו בוכה. "מיליון ילדים יהודים בארץ ובעולם לא יודעים להגיד שמע ישראל", זעק בדמעות בעצרות הענק ההן. הוא לא השלים עם הנתק הזה מהמסורת. את כל הכותרות הפוליטיות הסוערות מאותם ימים כבר שכחתי. אבל לא שכחתי מתי היה לוחש ומתי היה בוכה. לזכרו.

שלוש הודעות רצופות הגיעו השבוע לוואטסאפ שלי. אני מניחה שהן לא הגיעו גם לוואטסאפ שלכם, לכן אני מפרסמת אותן פה. כל אחת מהן בנפרד יפה ומרגשת, אבל ביחד הן הזכירו לי את העוצמה והאחדות שלנו ואת מה שהימים האלה אולי קצת משכיחים: ההודעה הראשונה באה משדרות.

עיר שקמה לתחייה

קבוצה של 18 נערות בכיתה י' באולפנת בארי בעיר יצאה לאחרונה לטיול בקריית שמונה. הן פגשו עיר שקמה לתחייה, שמשפחות חדשות מצטרפות אליה, אבל גם ראו את גודל האתגר. לכן הן החליטו לחזור לשם גם השבוע בפורמט אחר. "אנחנו עולות לקריית שמונה, דווקא משדרות, לשלושה ימים של עשייה והתנדבות. כל תרומה שתגיע אלינו בביט עד לשבוע הבא – תשמש אותנו להאיר את קריית שמונה".
ואז הן שלחו לי גם קובץ מסודר: "הצעת שותפות".

קריית שמונה אילוסטרציה , צילום: מתניה טוציג, פלאש 90

בהתלהבות נעורים אבל גם באחריות הן מפרטות מה יעשו ב-50,000 שקלים שהן מגייסות: "דווקא אנחנו, שיודעות מה זה חוסן, פינוי, געגוע לבית והתמודדות, רוצות לבוא לעזור, מדרום לצפון". יש שם מחירון מסודר, החל ממשחקי קופסה שיישארו בבתי הספר בעיר, דרך הקניות שייערכו אצל בעלי עסקים בעיר, ועד למיזם לראיין עשרים מוותיקי העיר כדי לשמוע את סיפורם ולהוציא עלון שמצדיע להם.

ההודעה השנייה שקיבלתי היא מהמיזם 'נעים להכיר'. הפרויקט הזה סוקר לראשונה כאן, בטור הזה. ד"ר אליעזר בארי, מנהל האגף לשיקום וטיפול נשימתי במרכז הרפואי אלי"ן לילדים, התמוטט מדום לב בזמן ששיחק סקווש. אשתו שירה נדהמה לגלות שהוא הובהל לטיפול ואושפז כ"אלמוני", כי איש לא זיהה אותו. היא בחרה תמונה יפה שלו, כתבה את סיפור חייו ותלתה ליד המיטה. האחות הראשונה שנתקלה בשלט הזה אמרה לשירה שזה ממש מעורר מוטיבציה. כשהתאושש ד"ר בארי, ברוך ה', החלו שניהם לקדם את הרעיון.

שיראו במאושפז אדם שלם

המטרה היא שהצוות הרפואי במחלקות השונות ייראה במאושפז אדם שלם, ולא רק דרך התיק הרפואי היבש. המתנדבים של המיזם יוצרים פוסטר אישי, והוא נתלה לצד מיטת המטופל ומאפשר לכולם להכיר אותו קצת יותר, לראות תמונות שלו בריא ושמח ולהוסיף אנושיות לתהליך הרפואי.

בית החולים איכילוב
בית חולים, אילסטורציה. צילום: AlexJilitsky מתוך ויקימידה

המתנדבים מגיעים למחלקות, יושבים עם המאושפזים או עם בני המשפחה שלהם, לומדים להכיר את המאושפז. עד היום הם יצרו כך כ-3,000 פוסטרים. הדרישה בשטח עצומה. אחיות סיעודיות רבות מבקשות שיגיעו למחלקה שלהן ליצור פוסטרים כאלה, אבל אין מספיק אנשים לשלוח. הארגון מחפש מתנדבים. כמו בפרויקט הקודם, אם אתם מעוניינים להיות שותפים, אפשר לפנות אליי למייל שבתחתית העמוד.

ואז הגיעה ההודעה השלישית. הרב משה שחור מארגון 'עין יהודית', גם הוא משדרות, שלח תמונות מרגשות מבית ספר קשת במועצת שער הנגב. עוד בית ספר ממלכתי כותב ספר תורה. זה קורה הרבה, אבל השבוע היו שם סגירת מעגל וחיבור מיוחד בין דתיים לחילונים ובין העולם הזה לעולם הבא.

'אותיות של אהבה'

"לפני כמה שנים", סיפר לי הרב שחור, "חברי אופיר ליבשטיין מקיבוץ כפר עזה קרא לי ולחברנו המשותף הרב יהודה אלון מארגון 'סולמות'. הוא ביקש לכתוב ספר תורה לילדי שער הנגב. התחלנו לצאת לדרך. ב-7.10 אופיר, ראש מועצת שער הנגב, היה אחד הנרצחים הראשונים. זכרנו את הבקשה שלו, שהפכה לצוואה.

כפר עזה, צילום: שאטרסטוק

"דווקא בתאריך 7.10, כעבור שלוש שנים, ערכנו טקס במסגרת ארגון 'אותיות של אהבה' שמעביר ספרי תורה בין קהילות יהודיות בעולם. אחרי שיהודים בכל העולם כתבו אותיות, גם הילדים של בית הספר כתבו אותיות בספר תורה חדש, לעילוי נשמתו של אופיר ושל כל נופלי כפר עזה. ראש המועצה החדש, אורי אפשטיין, הגיע לברך. אורי הוא גיסו של אופיר. בנו של אורי, נטע, נפל גם הוא באותו יום, וכך גם אימו, בלהה אפשטיין.

"קשה לתאר את ההתרגשות ואת העוצמות מול האותיות הקדושות שנכתבו בספר התורה שייכנס לקיבוץ כפר עזה. זה פרץ משהו בתודעה של כולנו, בפרט אצל הילדים, שכולם עברו אתגרים וטלטלות. ראינו את האור בעיניים של הדור הבא. הרגשנו שמילאנו את השליחות שאופיר הטיל עלינו". ראש המועצה אמר שם: "ילדים, אתם לא רק לומדים את ההיסטוריה של עם ישראל. אתם חלק ממנה. האותיות שהוספתם לספר התורה הן עוד שורה בסיפור שאנחנו כותבים כאן יחד". שלוש הודעות קטנות-גדולות. שבת שלום.

guest
0 תגובות
עוד כתבות שיעניינו אותך