נחמו נחמו עמי.
אבל איך נתנחם, אם שוב דמים בדמים נגעו?!
איך נתנחם אם בלבולים והזיות מחלישות אותנו ומונעות מאיתנו נצחון ונחמה?
כמה דם עוד יישפך, ולמה כל אלפי ההרוגים לא גורמים לעם הזה, להנהגה הזאת, להתעורר?!
ישעיהו הנביא מגלה לנו את הסוד.
נחמו עמי, יאמר אלוקיכם.
לא מעשית היא נחמתנו.
לא בתיקון של הוראות פתיחה באש נינחם,
לא במכת מחץ של טראמפ על איראן,
לא ממשלת ימין מלא תנחמנו נחמת אמת.
לא תיקון הצבא, השב״כ והמוסד הם נחמתנו.
לא בתי ירושלים והילדים המשחקים בגנותיה, כשליבה עוד חרוב ושומם.
מיד אחרי פסוק הנחמה האדיר עובר ישעיהו לאפסיות של כל אלה.
יבש חציר, נבל ציץ.
לא אדם ולא תיקוניו של אדם הם תנחומינו.
מקום נחמתנו הוא רק באלוקים.
אנוכי אנוכי הוא מנחמכם,
אותו ״אנוכי״ שיפתח את מעמד עשרת הדברות שנקרא השבת: אנוכי ה׳ אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים.
ואם ה׳ הוא מנחמינו, הרי נחמתנו עמוקה מיני ים וגדולה מכל הארץ,
כי מנחמנו הוא זה שכל בשליש עפר הארץ.
זה עומק הנפילות שלנו:
לעולם לא נוכל להיתתקן בכל חיינו הלאומיים והפרטיים, אם התיקון יבוא ממקום נמוך יותר.
עם קשה עורף אנחנו. נחזור ככלב אל קיאנו אם לא נרים מבט.
וכשנשוב לאלוקים, כשנקרא לכל העם הזה לשוב אל עצמו,
אז ניתקן,
ואז נשמע את קול ה׳ קורא לנו כמאז מקדם:
נחמו נחמו עמי, יאמר אלוקיכם.
בבניין ירושלים ננוחם,
בבנ-יה ננוחם.
שבת שלום!
זמני השבת
