"אנחנו מאמינים שאנחנו בתהליך, מתקרבים לאורו של משיח", כך פותח ראש ישיבת שדרות, הרב דוד פנדל, את מסר החיזוק המיוחד שלו לימי החנוכה, בצל מלחמת 'חרבות ברזל'. על רקע המציאות המורכבת בדרום, הרב מחבר בין המחלוקת העתיקה של בית שמאי ובית הלל למציאות האקטואלית הבוערת.
בעוד בית שמאי התמקדו באש שמכלה את הרוע, בית הלל דגלו בגישת "מוסיף והולך" – הוספת קדושה ואור. אבל הרב פנדל מדגיש נקודה מפתיעה: לפעמים, דווקא המלחמה היא זו שמוסיפה את האור. "מלחמה זה אתחלתא דגאולה", אומר הרב, "אנחנו יודעים שעל משהו חשוב כדאי למסור את הנפש… להעביר אותנו על דתנו זה כמו להרוג אותנו".
למה בפורים צמנו ובחנוכה נלחמנו?
אחת הנקודות החזקות בדבריו של הרב נוגעת להבדל המהותי בין חג הפורים לחנוכה. בפורים, כשריחפה סכנת השמדה פיזית על עם ישראל ("להשמיד את גופנו"), התגובה הייתה צום ותפילה. אסתר המלכה ביקשה "צומו עלי", והעם התכנס בבתי הכנסת. לעומת זאת, בחנוכה התגובה הייתה צבאית ולוחמנית.
למה בפורים לא לקחנו נשק? שואל הרב ומסביר: כשהאיום הוא על הגוף וכל העולם נגדנו, אנחנו מבינים שאין סיכוי בדרך הטבע ופונים לרחמי שמיים. אבל בחנוכה האיום היה רוחני. "כשמאיימים על רוחנו, על דתנו ועל תורתנו – אז פה נגעו בעצב רגיש", מבהיר הרב פנדל. "אנחנו מתקוממים, לוקחים נשק ונהיינו קרביים".
לבנות משהו חדש – רק בטהרה
הרב מתייחס גם לסוגיית פך השמן הטהור. הרי הלכתית, "טומאה הותרה בציבור" – במצב שבו כל העם טמא, אפשר היה להדליק גם בשמן שאינו טהור. אם כך, למה היה כל כך לחוץ למצוא דווקא שמן טהור חתום בחותמו של כהן גדול?
התשובה, לפי הרב, טמונה במהות של "חנוכת הבית". כשאנחנו בונים משהו מחדש – בין אם זה בית המקדש, ובין אם זו תקומת ישראל ומדינת ישראל – אי אפשר להסתפק בבדיעבד. "כשחונכים משהו חדש זה אור חדש", הוא מסביר. "חייבים לעשות את זה עם קודש ובלי טומאה שהותרה בציבור… זה בא מרצון".
להוסיף וללכת עד עזה
את דבריו חותם הרב פנדל במסר חד משמעי להנהגה ולציבור ביחס למלחמה בעזה. החיבור לרוח המכבים דורש מאיתנו לא לעצור באמצע. "חנוכה זה חג הגבורה, חג שמוסיף והולך. בואו נוסיף ונלך, בואו נגמור את המלאכה", קורא הרב.
לדבריו, כמו שבמצווה אנחנו אומרים "גמור", כך גם במערכה הצבאית: "מתחיל במצווה, בעזה – אומרים לו גמור. אין המצווה נקראת אלא על שם גומרה". הרב מזהיר מפני הסתמכות על גורמים זרים: "לא ניתן לשום כוח בינלאומי, לא יעזור. ליישב את ארץ ישראל, להוסיף וללכת. מוסיפין והולכים, בעזרת השם!".
