מדינת ישראל נמצאת בעיצומה של תקופת בחירות, וכל מפלגה מבקשת לשכנע שהיא שראויה לעמוד בראש. אבל לפני השאלה הפרסונלית ראוי לברר שאלה יסודית יותר: לאן עם ישראל הולך? מהם הכוחות המניעים את ההיסטוריה, ומהו הכיוון שהיא צועדת אליו?

שני זרמים פועלים בהיסטוריה במקביל. ישנו זרם פנימי, עמוק ותת-קרקעי, המבטא את המגמה הא-לוהית ואת הייעוד שהעולם מתקדם אליו. במקביל ישנו הזרם החיצוני: מעשיהם ובחירותיהם החופשיות של בני האדם, המעצבים את המציאות בפועל.

הרב צבי יהודה קוק היה מפרש כך את הפסוק "כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון": מדוע נאמר "עין בעין"? משום שיש כאן שתי עיניים: העין הא-לוהית והעין האנושית. העין הא-לוהית רואה את המגמה שהעולם צריך להגיע אליה, ואף דוחפת את המציאות כולה אל עבר אותה מגמה. האדם לעומת זאת פועל מתוך בחירה חופשית, ולכן המציאות שעל פני השטח יכולה לעיתים לסטות מן הכיוון הפנימי, ליצור טלטלות ולעבור מסלולים מפותלים.

ככל שהבחירה האנושית מתאימה את עצמה למהלך הפנימי של ההיסטוריה, כך מופיעה הברכה הא-לוהית ביתר שאת. כאשר הזרם החיצוני והזרם הפנימי נפגשים, נוצרת ברכה.

כך הדבר גם בחייו של אדם פרטי. לכל אדם יש כישרונות, נטיות וייעוד. כאשר אדם חי בניגוד לכוחות שניתנו לו ולייעודו, הוא עלול להסתבך ולחוש חוסר סיפוק. ככל שהוא מדייק את חייו ומתאים את מעשיו לנקודה שלשמה נועד, כך הוא מוצא ברכה במעשה ידיו. 

אותו עיקרון פועל גם ברמה הלאומית. אלפיים שנות גלות היה עם ישראל רחוק מהייעוד של חיים שלמים בארץ ישראל. אך במאה השנים האחרונות התחולל שינוי היסטורי אדיר. הזרם הפנימי של ההיסטוריה החל לדחוף את עם ישראל בחזרה לארצו. בפרשת נצבים מתואר התהליך הזה כשילוב בין תשובה ובין קיבוץ גלויות: שיבה לארץ ובנייתו מחדש של עם ישראל.

לתהליך הזה יש שתי קומות. האחת היא הקומה המעשית והקיומית: בניית מדינה, צבא, כלכלה, התיישבות ועוצמה לאומית. השנייה היא קומת הזהות: התורה, המוסר, הרוח, הייעוד והמשמעות של עם ישראל כעם.

הרצל, לפני יותר ממאה שנה, זיהה את תחילתה של ההתעוררות הלאומית המעשית. הוא הבין שהגיעה השעה לבנות לעם היהודי מקלט לאומי ומדינה. במובן הזה התנועה הציונית ביטאה היטב את הקומה הראשונה של ייעודנו: הקומה הגשמית והקיומית. ההצלחה האדירה של המפעל הציוני מעידה עד כמה עמוקה הייתה ההתאמה בין המעשה האנושי ובין התהליך ההיסטורי הפנימי.

כעת אנו ניצבים בפני שלב נוסף. חז"ל דרשו על הפסוק "ואולך אתכם קוממיות": "שתי קומות". לא די בקומה החומרית, יש גם קומה של זהות, רוח ומשמעות.

דומה כי בשנים האחרונות, וביתר שאת מאז פרוץ המלחמה, הקומה הזאת הולכת ומתעוררת. לצד הגבורה הצבאית והמאבק על עצם קיומה של מדינת ישראל, אנו עדים להתעוררות רחבה של יהודים המבקשים זהות ומשמעות: תפילה, מצוות, ציצית, לימוד תורה וחיבור מחודש ליהדות. השנה בימי הסליחות הגיעו לכותל כשני מיליון יהודים! הקומה הזאת היא הקומה השלמה של עם ישראל, והבחירה החופשית שלנו צריכה לתת מענה לזה כמדינה. המדינה צריכה לשים במרכז לא רק את הביטחון אלא גם את הזהות.

שני מוקדים מרכזיים שהשאלה הזאת באה בהם לידי ביטוי הם מערכת המשפט ומערכת החינוך.

במערכת המשפט נקבע במידה רבה סל הערכים שעל פיו מתנהלת המדינה. כיום הערכים היהודיים בכלל לא נמצאים במרחב. השאלות האתיות של המלחמה עוסקות רק בזכויות אדם, זכויות מחבלים או אזרחים פלשתינים, אבל זכויות העם היהודי והייעוד שלו אינם מופיעים שם. 

כך גם בנושאים אחרים: אי אפשר להקים יישובים בגליל כי זה נקרא גזענות, אי אפשר לסלק אריתראים מהארץ כי יש להם זכויות כפרטים. ניהול המדינה נעשה על ידי השקפת עולם ליברלית-רדיקלית שמכירה רק בערך זכויות האדם. ערכים כמו מדינה יהודית, זכותו של העם היהודי על ארצו, גאולת הארץ, גאולת האדמה – הערכים הללו אינם קיימים. 

במהלך המלחמה הגיעה לישראל הנספחת הצבאית של הולנד כדי ללמוד מהיכן העם היהודי שואב את המוטיבציה ואת החוסן שלו. היא הגיעה אלינו, ל'בני דוד', הכנסתי אותה לבית המדרש, והיא אמרה: "הבנתי את הסוד"

המוקד השני הוא מערכת החינוך. משרד החינוך היום אינו מחבר את הצעירים היהודים לא לזהות הלאומית, לא לזהות הציונית ולא לזהות היהודית. תחת זאת הוא מחנך אותם לערכים מפרקי זהויות מעולם הפרוגרס. אבל מה שבונה אדם, עם, חברה ומשפחה הוא הזהות.

הקומה הבאה במדינה צריכה לתת מענה עמוק, לא למחוק ערכים קיימים טובים אלא להוסיף את מרחב הערכים הלאומיים והיהודיים.

במהלך המלחמה הגיעה לישראל הנספחת הצבאית של הולנד כדי ללמוד מהיכן העם היהודי שואב את המוטיבציה ואת החוסן שלו. היא הגיעה אלינו, ל'בני דוד', הכנסתי אותה לבית המדרש, והיא אמרה: "הבנתי את הסוד, אתם מחברים את הצעירים שלכם לזהות שלהם". 

היא אמרה לי דבר מעניין: "הבעיה שלנו באירופה כפולה. לפני כ-300 שנה איבדנו את א-לוהים, זרקנו את הנצרות, ובכך איבדנו את המשמעות שהייתה לחיים. לאחר מלחמת העולם השנייה איבדנו גם את הזהות הלאומית, שהפכה להיות מקושרת לפשיזם ולנאציזם. התוצאה היא חברה המורכבת מיחידים רבים אך חסרה תחושת ערבות הדדית ותחושת משמעות לחיים".

אצלנו בעם ישראל הזהות היא אחד המרכיבים העמוקים ביותר של החיים: הזהות היהודית, התורה והייעוד שלנו כעם. אנחנו נושאים את הזהות הזאת כבר כ-3,000 שנה, ובעזרת ה' נמשיך לשאת אותה גם אל העתיד.

מי שרוצה להוביל את עם ישראל בשנים הבאות אינו יכול להסתפק ביכולת להבטיח את הקיום הפיזי. הוא צריך להבין גם את הקומה הרוחנית-זהותית המתעוררת. מדינת ישראל איננה רק מדינה שמבטיחה את קיומו של העם היהודי; היא צריכה לבטא את זהותו, את תורתו ואת ייעודו. 

האתגר של הדור הבא הוא להוסיף את קומת הזהות בלי לבטל דבר מן הקיים. הנהגה גדולה תהיה זו שתדע לראות את שתי הקומות, להבין את הכיוון שההיסטוריה צועדת אליו ולרתום את הכוחות השונים של עם ישראל אל עבר היעד המשותף.