איתן אורבך, איתן שלנו.
איתן הוא אחד מהאנשים שכל מה שתחת הכותרת 'עולם קטן' נזקף לזכותם. הוא ייסד אותנו, הוא הוביל אותנו, הוא יחד עם מספר חברים הפכו את עולם קטן למה שהוא.
איתן היה מנהל עולם קטן ביום – ושומר החוות בלילה. והוא נפל על משמרתו.
ביתו, ציון, נישאה שבועות בודדים אחרי נפילתו. בסרטון שצילמה אלינעם אלבז, מספרת ציון על אביה איתן ז"ל, על האובדן וההתמודדות, ועל החתונה מתוך השכול והכאב. צפו.
הסרט נפתח ברגע של שקט מטעה. ציון אורבך, בתו הבכורה של איתן ז"ל, משחזרת את שגרת הבוקר שלה כגננת בקיבוץ טירת צבי. היא שמה לב שהרכב של אביה, שהיה אמור לחזור משמירת לילה בחוות בבקעה, עדיין לא הגיע. "תהיתי לעצמי, אולי הוא יצא למרעה", היא מספרת למצלמה. אבל תוך דקות, המציאות הכתה בדמותם של קציני המילואים שהמתינו לה בשער הגן.
חופה של חסד וחסרון
במרכז הסרט עומדת הבחירה הבלתי אפשרית של המשפחה: איך קמים משבעה אל חגיגת נישואין? ציון מתארת בסרטון את הריפוי שמצאה דווקא בתוך ההכנות לשמחה. "ההתעסקות הזאת בחיות, בטוב, היא מבריאה", היא אומרת. היא משחזרת את ההחלטה שלא למנות לאיש להחליף את אביה בהולכה לחופה: "המקום שלו נשאר ריק – בעצם מלא מאוד. גם אם הלב שלי לא יצליח להרגיש, אני יודעת שהוא שם".
הסרט מעניק הצצה לרגעים האינטימיים של הקשר בין אב לבת, קשר של ביטחון והישענות. ציון מספרת על דמותו של איתן כ"אבא טוב" שהתגלה בתפארתו דווקא סביב ההכנות לחתונה, איש שדאג לכל פרט ופרט עד לרגע האחרון.
המנכ"ל ששמר בלילות
מעבר לסיפור המשפחתי המרגש, הסרט והכתבות המלוות אותו מאירים את דמותו הייחודית של איתן. ביומיום, הוא היה המנוע שמאחורי עלון השבת הפופולרי "עולם קטן" מאז הקמתו ב-2005. כולם הכירו אותו כאיש של "עלי" – אדם שלוקח אחריות בשקט, ביושר מקצועי נדיר, ובעין טובה. חבריו למערכת מספרים על מנכ"ל שהיה משלם משכורות לעובדים מחשבונו הפרטי אם היה עיכוב בתשלומים, מבלי לספר לאיש.
אך לצד העבודה המשרדית והניהולית, איתן היה איש של שטח ואדמה. עם פרוץ המלחמה, הוא בנה במו ידיו את מערך ההגנה על החוות בצפון הבקעה. הוא הבין את החשיבות האסטרטגית של הנוכחות היהודית במרחב, ושימש כקצין הגמ"ר (הגנה מרחבית) האחראי על הקשר עם החוות. בלילות היה שומר על מגדלי תצפית ובסיורים, ובימים מנהל ישיבות וסוגר גיליונות.
"גיבור שבחר לראות אחרת"
אחד הרגעים המצמררים בסרט הוא הזיכרון על התמונה האחרונה. ערב לפני התאונה, איתן צילם את בנו דעאל מודד את התחפושת לחתונה. "זו התמונה האחרונה בטלפון שלו", מספר הבן. איתן, שמעולם לא היה איש של תמונות אלא של מעשים, הותיר למשפחתו חיוך אחד אחרון של התרגשות.
ציון מסכמת בסרטון את המורשת שהיא מבקשת להעביר לדורות הבאים. פעם, היא אומרת, חלמה לספר לילדיה על האבות הקדמונים שחצו את המדבר. היום היא יודעת שהיא תספר להם גם על אבא שלה: "הם ישמעו על אבא שאהב מאוד את המשפחה שלו, ואהב את העולם הזה ושמח בו. גיבור שבחר לראות אחרת".
