בראש השנה תשפ"ו לא זכיתי לאכול תפוח בדבש, לא רימון וגם לא תמר. לא התפללתי במניין, לא לבשתי בגדי חג. אפילו קידוש של ערב חג לא זכיתי לשמוע. 

כל יוצא עדות אשכנז מכיר את רגע פתיחת השנה החדשה, את הניגון המרטיט הפותח את תפילת ערבית של חג. בני עדות המזרח פותחים את השנה החדשה בניגון מיוחד משלהם, באחות קטנה ותפילה לגאולה, שתכלה שנה וקללותיה ותחל שנה וברכותיה. 

לנו, בלב העיר עזה בשכונת סברה במבצע מרכבות גדעון ב', היה ניגון מיוחד משלנו: קול שופר רועם ומחריש אוזניים בדמותו של מנוע דיזל 18,000 סמ"ק המניע את משקלו העצום ואת כפו האדירה של דחפור D9 שלא נח לרגע, פותח את הדרך לסיירת גולני ולאוגדה 36 בדרך לכיתור חמאס, עמוק בשכונות הצפופות של עזה. אם צריך גלגל, אנחנו זחל. באנו לנצח, ולא חוזרים עד שמנצחים.

ולאחר כמה ימים בשעת לילה מאוחרת, בדרך להעמקת המבצע, כשאנו כבר על הכלים בסדר תנועה, ניתנה הפקודה לעצור: יש עסקה. החטופים ישובו כולם הביתה, חדל אש, ונסיגה מהירה לאחור. ואנחנו כל כך רצינו להמשיך, כל כך רצינו להשמיד את האויב אחת ולתמיד ולהחריב את שארית רצועת הרשע, לנקום נקמת דם אחינו ואחיותינו השפוך, להראות לכל עמי הארץ מה סופו של מי שרק יעלה על דעתו להרים יד על ישראל.

ואז נזכרנו שזו אינה הפעם הראשונה במלחמה הזו שאנחנו לא מבינים, זו אינה הפעם הראשונה של שאלה ללא תשובה שניתנת מייד, כאן ועכשיו. יצאנו למלחמה הזו בשאלות גדולות, בכאב ובזעקות עד לב השמיים, ולאט לאט שאלה אחר שאלה נפתרה. התברר שאכן יש מנהיג לבירה, שכל שנה שחולפת היא עוד קומה נוספת על גבי חברתה. 

אכן, אתה הראש, אתה השם: בשנה הראשונה של המלחמה היו הלב והקשב נתונים בעיקר להסרת האיום ולהשבת החטופים. בשנת המלחמה השנייה כבר הסרנו את האיום הלבנוני בחיצי הצפון, את האיום הסורי בחיצי הצפון 2 ואת האיום המיידי האיראני בעם כלביא, והשמדנו בסיטונאות תשתיות אויב בעזה ובלבנון במרכבות גדעון א'.

***

ובשנה השלישית עלו ברכותיה של זו השנה עשרת מונים על קללותיה: שחרור אחרוני אחינו החטופים משבי אויב בהושענא רבה היה רק הספתח למשתה הגדול של פורים, ליום שייחקק בספר מלחמות ה' כיום שבו קם ישראל על אויבו הגדול ביותר והכה בו ללא רחם. 

מי האמין לשמועתנו? מי חלם, מי פילל מי ומילל רק לפני שנים אחדות בדל הווה אמינא שדבר כזה אפשרי, שמדינת ישראל תחסל את הצורר עלי ח'אמנאי ואיתו שורת בכירים בלב טהראן? 

מי האמין שטייסי חיל האוויר יטיילו כזקן וכרגיל בשמי איראן בלא חשש ובלא מורא, שכל טייסינו ישובו בשלום, שכמעט כל טילי האויב ייורטו, שהכלכלה האיראנית תקרוס וכלכלת ישראל פרוח תפרח כשושנה? שבזו השנה, שיצאנו בה להתקפה גם על מרכז העצבים של חמאס בעזה, גם על קיני הטרור בבינת ג'בל בלבנון, שנראית היום כמו גל הריסות עלוב, וגם כמובן על היהלום שבכתר – המשטר האיראני – ייפלו בקרב רק כמה עשרות מבנינו הקדושים הי"ד, לעומת מאות הנופלים הי"ד בשתי השנים שקדמו לה? הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו, אילו פינו מלא כשירה כים אין אנחנו מספיקים להודות, לשבח ולפאר.

***

ובימים אלו של סגירת רשימות, של הבטחות בחירות, של שיבוצי מקומות, של מצעים ותוכניות, של אינטריגות ושל מאבקים, של שלטים ושל פתקים, של חששות ושל תהיות, של פחדים ושל תקוות, של מועמדים ושל מפלגות, של מי שעולים ומי שיורדים, מי שנכנסים ומי שיוצאים, מי שמתמנים ומי שמתפטרים, גם בראש השנה הזה שוב נזכור שרק אתה הראש ורק אתה השם. שלא כל דבר אנחנו יודעים, שלא מחשבותיו מחשבותינו, ושבתוכנית הא-לוהית גם דרך שנראית חסרת מוצא מתבררת בסוף כמעבר הכרחי בדרך לקומה הבאה. שהמצפן הא-לוהי מכוון יותר מליבות בני אדם שחושבים עצמם ליודעי כול, שהדרך הא-לוהית לגאולה רצופה הפתעות, פניות חדות, עליות וגם מורדות.

יצאנו למלחמה הזו בשאלות גדולות, בכאב ובזעקות עד לב השמיים, ולאט לאט שאלה אחר שאלה נפתרה. התברר שאכן יש מנהיג לבירה, שכל שנה שחולפת היא עוד קומה נוספת על גבי חברתה

ומה מחכה לנו בזו השנה? אם נשפוט על פי השנים שקדמו לה, מומלץ שלא לתכנן תוכניות ארוכות טווח ולא לבנות בניינים גדולים, וכדאי בעיקר להיות נכונים להפתעות ולחייך לשינויים. יש לנו הרבה שאיפות, התיאבון שלנו בתום שלוש שנים של מלחמת פלאות רק גדל – אל כל מרחבי יהודה ושומרון, אל עבר הירדן, אל עזה, וכמובן אל ירושלים הבנויה. 

כלתה שנה וברכותיה, תחל שנה ופלאותיה: ברוכה הבאה תשפ"ז, אנחנו מוכנים.

כִּי הִרְבֵּיתָ טוֹבוֹת אֵלָי, כִּי הִגְדַּלְתָּ חַסְדְּךָ עָלָי

וּמָה אָשִׁיב לָךְ וְהַכֹּל שֶׁלָּךְ, לְךָ שָׁמַיִם אַף אֶרֶץ לָךְ

וַאֲנַחְנוּ עַמְּךָ וְצֹאנֶךָ, וַחֲפֵצִים לַעֲשֹוֹת רְצוֹנֶךָ

אבינו מלכנו,

עשה למען שמך הגדול והקדוש שנקרא עלינו,

קדש את שמך בעולמך על עם מקדישי שמך,

וכל הרשעה כעשן תכלה, ותעביר ממשלת זדון מן הארץ.

יהי רצון שתהיה השנה הזאת הבאה עלינו לטובה, שנה של ניצחון מוחלט ושל הכרעה, שנה של התיישבות בכל מרחבי ארצנו, בגוש קטיף, ביהודה ושומרון ובבקעת הלבנון. שנה של שיבה אל הקודש ואל בית המקדש, שנת תורה ותפילה.

לכל קוראינו האהובים, לאנשי המערכת, המכירות והכתבים המסורים,

לכל לומדי התורה, שומרי נצח ישראל, לכל הלוחמים ואנשי כוחות הביטחון, העומדים על משמר ארצנו וערי א-לוהינו, לנשים הגיבורות ששומרות על הבית מאחור,

לבני המשפחות השכולות, לפצועי צה"ל – חיבוק גדול עד אין קץ.

לחטופים שחוגגים השנה ראש השנה ראשון בבית, כמה התפללנו עליכם בראש השנה שעבר. 

לכל עם ישראל המתוק מדבש, אין עם כמוך בעולם עם נושע בה',

עם נצח, עם פלאות, עם קדוש,

שנה טובה ומתוקה!