שבוע שעבר הונף דגל ישראל על מבצר הבופור, ולצידו דגלה של סיירת גולני, שכבשה את המקום. המבצר, שנכבש לראשונה ב-1982 על ידי סיירת גולני במלחמת לבנון הראשונה, נכבש מחדש.
מוצב הבופור נחשב לאחד המוצבים המסוכנים ברצועת הביטחון המנוחה אף שהוא שוכן חמישה קילומטר בלבד בקו אווירי מגבול ישראל, כי המצוק התלול שהוא יושב עליו מחייב נסיעה איטית וחשופה.
אזור חיץ במקום רצועת ביטחון
"הייתי במוצב הבופור בכל מיני תפקידים, מהימים שהיינו עולים לשם ברכבים פתוחים או ברכבי מרצדס של יחידת הקישור ללבנון, ועד לתקופות שכל נסיעה הייתה מבצע בפני עצמו", מספר תת-אלוף (מיל') ארז וינר, יושב הראש החדש של תנועת הביטחוניסטים. הוא מזכיר את אסון המסוקים, שהלוחמים שנהרגו בו היו בדרכם למוצב. "המקום מאוד יפה, ויש לו גם חשיבות צבאית רבה. הצלבנים בנו אותו במקום גבוה השולט על כל הסביבה, קל להגנה ודי נגיש.
"המיקום של הבופור הוא גם מה שגרם לצה"ל לחזור אליו. השליטה ברמת נבטיה, שרכס הבופור הוא השפיץ הדרומי-מזרחי שלה, חיונית. בחינת הטופוגרפיה מחייבת ישיבה על קו הליטאני, רמת נבטיה, מרחב אל-חיאם בואכה הגבול עם סוריה ורכס הכריסטופני. המרחב הזה נוח להגנה ושולט על מרחבי השיגור של חיזבאללה לעברנו, ולכן זה הקו הנכון. ברגע שצה"ל יושב שם שליחת רחפנים לשלומי, לבירנית, לבית הלל ועוד היא בלתי אפשרית".
האם זה היה גם הקו של רצועת הביטחון?
"לא, זה הרבה מעבר לה. כעת עלינו לבחון היטב את השטח ולהחליט במה נכון לישראל להחזיק כדי לשמור על ביטחון מיטבי. בתנועת הביטחוניסטים הוצאנו לפני כמה חודשים נייר עמדה בנוגע למרחב החיץ, שבשונה מרצועת ביטחון שגרים בה גם אזרחים ושצה"ל החזיק בה שרשרת מוצרים מבוטנים שמתכנסים אליהם ויש להגן עליהם, הוא מרחב שמאפשר הגנה בראייה רחבה. זהו מרחב שמעבירים אליו את שיטת הכתישה והכיבוש, שנקטנו בעזה, לצורך יצירת אזור חיץ בלבנון.
"מה שצה"ל עושה עכשיו בעורף מרחב הלחימה הוא עיצוב מחדש של השטח ושל המציאות, וחיזבאללה במצוקה קשה. הישיבה של צה"ל על הברך שמעל הליטאני יוצרת צוואר בקבוק מבחינתם, וזה כואב להם באמת. כמובן, גם הנפת הדגל על הבופור מכאיבה לחיזבאללה מאוד".
וינר סבור שעדיין לא די במה שהשיג צה"ל כעת: "בינתיים רק נגענו ברמת נבטיה, עוד לא כבשנו את כולה. נבטיה היא מפקדה אזורית חשובה מאוד של חיזבאללה. בגזרה המערבית יש כל מרחב צור, שאומנם הופצץ רבות, אבל לא נמצא בידינו. גם מרחב צור היה מרחב שיגור שתוקפים ממנו פעם אחר פעם את יישובינו ואת חיילינו".
לדעתך זו הכוונה של צמרת הצבא ושל הדרג המדיני?
"הדרג המדיני התייחס כמה פעמים למרחב הליטאני, וצה"ל כבר נתן פקודות פינוי לכל היישובים והערים שם, כולל מרחב צור. אומנם שמענו מהדרג המדיני גם כמה קווי ביניים, כמו תפיסת קו הנ"ט ואמירות כמו שליטה מבצעית על הליטאני, אבל אני חושב שבסוף אי אפשר להתחמק מהפעולה הנכונה של יצירת מרחב חיץ על בסיס הליטאני מרמת נבטיה. גם אם בעתיד יתנהל משא ומתן בלבנון, וחיזבאללה יוחלש, יהיה לנו לאן לסגת. אני חושב שאם יש דבר אחד שאחרי 7 באוקטובר מוסכם כמעט על כל תושבי מדינת ישראל, זו ההבנה שיישובינו לא יהיו עוד קו גבול.
"אם רוצים שמרחב החיץ יהיה אפקטיבי ולא יתפתח לכדי רצועת ביטחון, צריך שהוא יהיה נקי מאזרחים. החלק שסמוך לנו ושולט על שטחנו צריך להיות אזור שאיש לא נע בו, שטח השמדה, אלא שיש פה גם סוגיות מקומיות ובין-לאומיות עם אוכלוסיות נוצריות או דרוזיות שחייבים להתחשב בהן. עלינו ליצור הגדרות מוסכמות שאם יש מהכפרים הללו פעילות נגד כוחותינו או יישובינו, התושבים מאבדים את הזכות לחיות שם והופכים לעקורים".
ארז וינר: "הישיבה של צה"ל על הברך שמעל הליטאני יוצרת צוואר בקבוק מבחינתם, וזה כואב להם באמת. כמובן, גם הנפת הדגל על הבופור מכאיבה לחיזבאללה מאוד"
בינתיים חיילינו נופלים בשל פגיעות רחפנים.
"אנחנו לא צריכים לקבל את העובדה שחיילים שלנו נפגעים", הוא אומר. "אני אומר את זה במלוא האחריות וההבנה, גם כלוחם ותיק וגם כאבא לחיילים קרביים. עם זאת ציינו עכשיו 26 שנה לנסיגה המבוהלת מלבנון, שנגרמה בעיקר בגלל לחץ תקשורתי ופוליטי, גם אם מאוד אנושי, של תנועות כמו ארבע אימהות, וראינו מה הביאה עלינו אותה נסיגה. חיילים צריכים להילחם כדי להגן על אזרחים, זה משהו שצריך להיות מובן וברור, בטח אחרי 7 באוקטובר".
לגבי ממשלת לבנון הוא אומר: "אם הייתי חושב שפגיעה בממשלת לבנון בעת הזאת תחזק את ההישגים של צה"ל ותחליש את חיזבאללה, הייתי ממליץ לתקוף אותם מייד, אבל אני חושב שהיום זאת תהיה טעות, כי באופן יוצא דופן ממשלת לבנון החלשה, שאינה יכולה להילחם בחיזבאללה בעצמה, מעיזה וממשיכה לקיים איתנו משא ומתן ישיר. חיזבאללה עשה כל מה שהוא יכול נגד זה, כולל לאיים איום ישיר על הממשלה הזאת ולנסות להוציא המונים לרחובות, ובכל זאת ממשלת לבנון מעיזה את פניה מול חיזבאללה, שבעבר שלט בה שליטה ללא מצרים.
"לנו יש אינטרס לעודד את הקרע הזה ולבודד את חיזבאללה. יש לפגוע בכל תשתית ובכל דבר שקשור לכלכלה של חיזבאללה. האיראנים כרגע לא יכולים להשלים לחיזבאללה את החסר, ולכן כל זה צריך לקרות בעצימות גבוהה עד שהם יישברו. אנחנו צריכים שרוחנו לא תיפול גם כשיש לנו נופלים, לחזק את הרוח הכללית ולהמשיך במלאכה".
"צופה לחץ בין-לאומי אדיר"
"אנחנו נמצאים במלחמה נגד ארגוני טרור אסלאמיים שיעיים, שאצלם הסוגיה של צומוד ותפיסת אדמה הוא עיקרי", מסביר אלוף-משנה (מיל') יוני שטבון, שלחם בלבנון פעמים רבות וקיבל את צל"ש הרמטכ"ל על פעולתו בקרב בנת ג'ביל במלחמת לבנון השנייה. "זה מעביר מסר ברור שאנחנו כחברה וכעם נחושים להילחם גם במקומות הקשים."
שטבון מספר, כפי שכבר נחשף בתקשורת, כי לפני כמה שבועות היה ניסיון כושל של צה"ל לחצות את הליטאני ולכבוש את הבופור, ניסיון שכנראה גרם לחיזבאללה לחשוב שצה"ל יוותר על המקום. "המהלך המדהים של אוגדה 36, שנכנסו מנקודה אחרת בליטאני וכבשו את הבופור, העביר מסר לחיזבאללה ולארגוני הטרור בעולם שישראל אינה מתכוונת לוותר על ביטחון תושבי הצפון ועל פגיעה בחיזבאללה."
"בתקופה של רצועת הביטחון החברה הישראלית התפרקה מבפנים בשל הלחץ שיצרו תנועות כמו ארבע אימהות. הן הצליחו ליצור דה-לגיטימציה לקיום של רצועת ביטחון ולא הבינו שכאשר אין רצועת ביטחון, משפחות נרצחות בבתיהן. הדה-לגיטימציה גרמה להחלשת הרוח של הלוחמים ולחוסר יכולת לנצח, כי אם אתה יודע שעוד מעט מוציאים אותך, אתה לא יכול להילחם באמת".
כמו וינר גם שטבון סבור שרצועת הביטחון החדשה צריכה להיות נקייה מאזרחים. "הטעות הגדולה של רצועת הביטחון הקודמת הייתה שאפשרנו לתושבים להמשיך ולחיות את חייהם בתוך הכפרים והעיירות שלהם, וארגוני הטרור השתמשו במרחב האזרחי כדי להתעצם מבחינה צבאית. רצועת הביטחון צריכה להיות נקייה מאזרחים, הם צריכים לזוז מעבר לליטאני."
יוני שטבון: "כבר עכשיו יש תנועות שמכינות קמפיין ליציאה מלבנון, ואנחנו נידרש להתעמת עם הקמפיין הזה"
גם התושבים הסונים והנוצרים?
"לפני פחות מחודש נהרג לנו קצין כי ירו עליו מכנסייה. יש לקבוע למרחב הבין-לאומי ולשותפים שלנו עובדה, כי חיזבאללה משתמש בערים ובכפרים הנוצריים כדי לתקוף אותנו. היום למדינת ישראל יש תקדים בסוריה, ומאוד ברור שאפשר ליצור רצועה לצורך ביטחוני.
"דור המח"טים הנוכחי שלחם בעזה יוצר כעת מציאות גם בלבנון. הם מגיעים מצוידים בציוד הנדסי כבד ומשטחים את הכפרים בית אחרי בית. זו עבודה סיזיפית, וצריך להסביר לציבור הישראלי שנדרש זמן להוריד ולנקות את כל המרחב הבנוי".
אליבא דשטבון, האתגר הגדול הוא האתגר הבין-לאומי: "אני צופה שלאחר בחירות האמצע של ממשל טראמפ יופעל לחץ כבד מאוד על ראש ממשלת ישראל לגבש הסכם כוללני שבו צה"ל יוצא מלבנון. אחד התפקידים של התקשורת, שלא הייתה כשנסוגנו מלבנון, וגם של אנשי ציבור ושל מי שלחם שם, הוא להגיד לראש הממשלה: אנחנו איתך, ויש לך לגיטימציה להישאר ברצועת הביטחון.
"צריך אומץ לב ציבורי ומנהיגותי ולגיטימציה ישראלית, כי כבר עכשיו יש תנועות שמכינות קמפיין ליציאה מלבנון, ואנחנו נידרש להתעמת עם הקמפיין הזה כדי שלא יישרפו תינוקות וייאנסו נשים בשומרה או במטולה."
