כמו מרבית הטורים שיופיעו השבוע בעלוני השבת, גם הטור הזה נכתב ביום שלישי, לפני היוודע תוצאות הבחירות. כולי תקווה שבעת קריאת שורות אלו כבר התבשרתם על ניצחונו של מחנה הימין, אבל אפילו אם חלילה החליט הקב"ה להפקיד לזמן מה את ההגה בידיים של מפלגות אחרות ומסוכנות, הטור הזה היה ויישאר רלוונטי, משום שהוא אינו עוסק בפרשנות פוליטית.
בין שתוקם הפעם ממשלת ימין ובין שהקמתה תידחה בכמה חודשים או שנים, חובה עלינו לשרטט כבר עכשיו את היעדים הבאים שנבחרי הציבור של המחנה הלאומי נדרשים לבצע. בארבע השנים האחרונות עברנו כברת דרך ממשית, ונדמה שקצב הגאולה העביר הילוך לאחישנה אחרי עשורים של בעיתה. אבל דווקא לכן אסור לנו לנוח על זרי הדפנה ולהאט לרגע את הקצב. אין לדעת כמה זמן עוד יינתן לנו להחזיק בהגה, וכדי לתקן מחדלים של יובל ויותר אנו זקוקים לכל רגע.
לסיכום ההישגים של הממשלה היוצאת יידרשו כמה גיליונות שלמים, והם יגיעו בעז"ה בבוא העת. בטור הזה אבקש להתמקד דווקא במשימות ובצעדים הבאים שמונחים לפתחנו ונחוצים לקידום המערכה ביהודה ושומרון.
מה שהיה
אם יש משהו שהממשלה היוצאת יכולה לרשום על שמה, הוא ללא ספק חידוש ההתיישבות הממלכתית בגאון. כחצי יובל נמנעה מדינת ישראל באופן אבסורדי מלהקים יישובים חדשים ביהודה ושומרון. אדמות מדינה שאפשר לכונן בהן יישובים חוקיים לחלוטין היו למכביר, וגם שרי ביטחון ימניים שיכלו להעניק את החתימה הנדרשת. אבל בפועל זה לא קרה. פעם בגלל לחץ האמריקאים, פעם בגלל פחד מארגוני שמאל, ופעמים רבות מדי פשוט בגלל תודעת חגב שרעדה מכל עלה נידף.
נחדד זאת עוד: למעשה גם בגבולות המסגרת החוקית הקיימת במדינת ישראל, שבנויה מחוקים עות'מאניים הזויים וממגבלות משפטיות דיקטטוריות, נמנעה המדינה מלפעול. התחושה שנוצרה בציבור הייתה שבלתי אפשרי להקים יישובים כיום ביהודה ושומרון בלי תיקוני חקיקה מרחיקי לכת.
בממשלה הנוכחית גילינו לפתע שמעולם לא הייתה כל מניעה חוקית בנידון, ושאם המדינה רוצה, ממש לא מסובך להקים יישוב. עם השר סמוטריץ', שממונה על המנהל האזרחי, והשר כ"ץ במשרד הביטחון, נדרשו לא יותר מעבודת מטה, כמה אישורים וחתימות, והבאגרים כבר יכלו לצאת לדרך. כך עלו לקרקע בזה אחר זה עשרות יישובים בחודשים האחרונים, לעיתים בקצב של אחד או שניים בשבוע. בתוך כשנתיים בלבד צמצמה הממשלה פיגור של עשורים והתקרבה למיצוי אדמות המדינה בחלקים רחבים משטחי C. כעת, אחרי שהשלב הזה הוכרע ברובו, ומה שנותר יתקדם בעז"ה בנינוחות על דרך המלך, יש להביט על האתגרים הדחופים הבאים.
בראש ובראשונה: ביטול הסכמי אוסלו
עד לפני שנתיים היה 'עולם קטן' כמעט כלי התקשורת היחיד שהעז להעלות בקול ברור את הדרישה הזו. למרבית האנשים, גם מקרב ההתיישבות, נראה היעד לא נצרך ובעיקר בלתי ריאלי. בתוך זמן לא רב נוצר מהפך בדעת הקהל, ואין מפלגת ימין אחת שאינה תומכת בכך כיום בפומבי: מבן גביר ועד נתניהו כולם מתריעים מפני צבא הרשות ושליטתו בשטח ושותפים מלאים להבנה שמדינת טרור פלשתינית בחלקים רבים מיהודה ושומרון תהיה אסון. אך כמו בסוגיות רבות אחרות נדרש להפוך את המילים למעשים. דיבורים על מיטוט שלטונו של אבו מאזן זה נחמד, אולם בלי החזרת השטחים הללו לשליטה יהודית מלאה שתכלול התיישבות אזרחית, הדבר יהיה חסר משמעות.
בשלוש השנים האחרונות הובילו פעילים בגבעות, ובהם חברי מנהלת גבעות החזית, שזכיתי להיות חבר בה, תוכניות אסטרטגיות להקמת יישובים ולתפיסת מעוזי השליטה בשטחי A ו-B. עד כה הוקמו כשלושים נקודות התיישבות בשטחים הללו, שבהן נכון להיום בסך הכול עשרות משפחות ומאות בחורים. לרובן כבר יש תשתיות מינימליות בזכות פעילות מאומצת ותמיכה ציבורית רחבה, וכ-70% מהן נהנות משקט יחסי ללא התנכלות ופינויים.
עד לפני שנתיים היה 'עולם קטן' כמעט כלי התקשורת היחיד שהעז להעלות בקול ברור את הדרישה לבטל את הסכמי אוסלו. למרבית האנשים, גם מקרב ההתיישבות, נראה היעד לא נצרך ובעיקר בלתי ריאלי
הצעד הראשון של הממשלה הבאה בדרך לביטול הסכמי אוסלו אינו צריך להיות דרסטי ומסובך. אפשר להתחיל בהסדרת הנקודות הקיימות, או אפילו בהסרת חרב ההרס מעליהן על ידי הגדרתן מיועדות להסדרה. ההיסטוריה ביהודה ושומרון מאז ימי גוש אמונים ועד היום מלמדת שעם כל הרצון שהמדינה עצמה תוביל את פריצות הדרך בהתיישבות, במציאות מי שנאלצים לעשות זאת פעם אחר פעם הם האזרחים, שמושכים את המדינה קדימה. עלינו לשאוף לתיקון המצב, אך בד בבד להכיר בכך שעד שזה לא יקרה אסור לנו לשבת בחיבוק ידיים ולחכות ליוזמה מצד הממשלה.
עד כמה שהמציאות אינה אידאלית, יש גם יתרונות בצידה. ממשלת ישראל מושפעת פעמים רבות מלחצים חיצוניים משתנים ולא תמיד יכולה לפעול כאוות נפשה. לעומת זאת כוחות פרוקסי מקרב הציבור יכולים לבצע משימה שזוכה לתמיכה מקיר לקיר בלי להסתבך במורכבויות כאלו ואחרות. כשהלחץ ירד תוכל תמיד המדינה להצטרף באופן רשמי. כך פעלה ההתיישבות משחר ימיה, אולם הגיע השעה לשפר גם את צורת העבודה הזאת כדי שתיעשה יעילה פי כמה.
שנים רבות זכו החלוצים פורצי הדרך להכרה ולסיוע רק אחרי שניצחו במערכה, ונאלצו להילחם לבדם בלי שום תמיכה ממשלתית. למרבה הצער, אי אפשר להגיד שבממשלה היוצאת משהו השתנה. התמיכות הממשלתיות, גם אלו שהיו מתחת לשולחן, הועברו אך ורק למי שכבר הוסדרו בצורה כזו או אחרת. הפעילים שנאבקו במקביל על השלב הבא, התיישבות בשטחי אוסלו, לא זכו אפילו למרכיבי ביטחון בסיסיים. יש תירוצים והסברים כמו מים לחוסר הגיבוי הזה, אך כולנו יודעים שכשגורמי הממשלה רוצים לתמוך, יימצאו הדרכים לכך, מפותלות ככל שיהיו.
ביטול האזיק העות'מאני
אנו מרבים לסמן את הסכמי אוסלו כגורם שמונע מלהתיישב בעשרות אחוזים מיהודה ושומרון, אולם יש מגבלה אבסורדית נוספת שאינה נופלת מהם בחומרתה. שטחי יהודה ושומרון מחולקים לשני פרמטרים מקבילים. אחד הוא סטטוס הרשות בעלת השליטה בהם, שנקבע לפני חלוקתם בימי יצחק רבין ל-A, B ו-C, והשני, שקדם לו, הוא סטטוס הבעלות עליהם כביכול. האחרון נע בין שורת הגדרות חוקיות, החל מקרקע פרטית פלשתינית בטאבו, דרך קרקע פרטית שאינה מוסדרת ואדמות סקר, ועד אדמות מדינה מוכרזות. לא ניכנס עכשיו לעובי הקורה המשפטית, רק נדגיש שוב שמדובר בקטגוריות מקבילות. יש שטחי C רבים שמוגדרים קרקע פרטית פלשתינית וחסומים כביכול להתיישבות יהודית, ויש מנגד אדמות מדינה שהוגדרו ברבות השנים שטחי A.
כלומר, גם אחרי שנבטל בעז"ה את הסכמי אוסלו, עדיין יישארו אזורים רבים בכל יהודה ושומרון בסטטוס של קרקע פרטית, וכמובן כיום יש אדמות רבות בשטחי C במצב משפטי דומה. במרכז בנימין למשל שיעור האדמות שמוגדרות קרקע פרטית פלשתינית בטאבו הוא עצום. הסיבה לכך היא אימוץ בלתי נתפס מצד מדינת ישראל של רישום הקרקעות הפיקטיבי שביצע חוסיין מלך ירדן לפני מלחמת ששת הימים.
מתוך מטרה לבסס את הבעלות הערבית במרחב החל חוסיין מלך ירדן בשנת 1964 במבצע ענק לרישום שטחי יהודה ושומרון כולם על שמם של חקלאים ערבים פרטיים. הוא ריכז מאמצים בשלב ראשון בנפת רמאללה, ואחר כך עבר לנפות אחרות. שלוש שנים לאחר מכן, כשרישום הקרקעות עוד היה בעיצומו, הצלחנו לשחרר את חבל הארץ הזה ולסלק אותו מכאן.
אלא שבצעד הזוי של בכייה לדורות החליטה מדינת ישראל לקבל באופן רשמי את רישום הקרקעות הפיקטיבי של חוסיין, שהתבסס בחלקו על רישום פיקטיבי עוד יותר של הממשל העות'מאני. ואם לא די בכך, אימצה המדינה את החוק העות'מאני שמכיר בבעלותו של פולש על קרקע מתוקף חזקה של מספר שנים בה.
כתוצאה מכך יש כיום ביהודה ושומרון יותר משני מיליון דונמים בסטטוס הזה, אף שפעמים רבות אפילו "בעליהם" הערבים אינם מודעים לקיומה של קרקע שכביכול רשומה על שמם. חלקם מתגוררים בירדן זה עשורים, חלקם היגרו למדינות אחרות, וחלקם לא טרחו אפילו לשלם לרשות את האגרה השנתית מחוסר זיקה לקרקע. החלת ריבונות היא לפני הכול מחיקת חוקי האויב האנטישמיים וחקיקת חוקים ישראליים חדשים. לפני הכול וגם אחרי הכול נזכיר כמובן שרק גירוש האויב מכאן בצורה מלאה יביא באמת שלום וביטחון.
התוכנית לכיבוש פסגות ההרים ביו"ש: השינויים בשטח, והיעדים שאנו עלולים להחמיץ | אלישע ירד
היחס לאנשי הגבעות: ההתחלה טובה, יש עוד דרך
ולסיום אי אפשר בלי להזכיר את צעדי הרדיפה נגד ציבור המתיישבים, שנמשכו ביתר שאת גם בימי הממשלה הנוכחית, שלא הצליחה, ויש שיאמרו שלא ניסתה מספיק, למגרם מן הארץ. בראש הרשימה נמצאת המחלקה היהודית בשב"כ, גוף עוין שעצם קיומו מעיד על יחסה של מערכת הביטחון לאנשי ימין כאל אויב.
גם שעות לאחר תחילת הטבח בעוטף עזה התמקדו אנשי הארגון הרקוב ב"יהודים שמתחמשים" ביהודה ושומרון, ולאורך כל המלחמה החרימו כלי נשק שנועדו להגנה עצמית, גררו לוחמים ואנשי ביטחון למרתפי חקירות שורצי עכברים ואף הוקלטו מודים בשנאתם העזה למתיישבים. סגירת המחלקה היא דבר מתחייב ומתבקש. במי שיבצעו עבירות פליליות תוכל תמיד משטרת ישראל לטפל כמו בכל אזרח במדינה.
גם אחרי שנבטל בעז"ה את הסכמי אוסלו, עדיין יישארו אזורים רבים בכל יהודה ושומרון בסטטוס של קרקע פרטית, וכמובן כיום יש אדמות רבות בשטחי C במצב משפטי דומה
אחריה נמצאים גם צה"ל, משטרת ישראל והמנהל האזרחי, שאומנם עברו שינוי מסוים, אבל זקוקים בדחיפות לשידוד מערכות. מספר אירועי ההרס שהתרחשו בהתיישבות בשנה האחרונה לצד אישור היישובים מדאיג מאוד ומראה שבהחלט יש עוד מה לתקן. גם הצווים המנהליים הולכים ומחריפים מיום ליום. צווי המעצר המנהלי אומנם בוטלו בהחלטה אמיצה של השר כ"ץ, אולם שאר צווי ההגבלה המנהליים, שכוללים מעצר בית מלא והתייצבות אחת לכמה שעות בתחנת משטרה, הוכנסו במקומם לשימוש סיטונאי. חמורים מכולם הם שני כלים הרסניים ותקדימיים שהוכנסו לשימוש נגד חלוצי ההתיישבות בימיה של ממשלת הימין: החרמת עדרי צאן בגבעות ובחוות בניסיון למנוע את שמירת השטח מפני השתלטות הרשות, והטלת קנסות עצומים ותביעות לנשיאה בהוצאות הפינוי נגד משפחות שבתיהן הוחרבו. אם הכלים הללו לא יוצאו משימוש בהקדם, הם עוד ינשכו חזק גם את המתונים והממלכתיים שבאנשי ההתיישבות.
לשרי הימין הבאים מחכה עבודה רבה, אבל בכל קונסטלציה פוליטית שהיא אסור לנו האזרחים לשבת בחיבוק ידיים. השטח בסוף הוא שמנצח ומוביל, נבחרי הציבור הם שעושים את הצעד המשלים. ממשיכים קדימה בכל הכוח אל ארץ ישראל השלמה!