ארבע בבוקר. טנדרים אוספים מקו התפר פועלים פלשתינים ליום עבודה. כניסתם לישראל הקטנה הותרה בלחץ עתירה לבג"ץ של ארגוני זכויות אדם. כדי להקטין את הסיכון הביטחוני אושרה רק כניסת גברים נשואים בני 45 ומעלה שאת עברם בדק השב"כ. בשעה הזאת אין שום דבר חריג במראה הטנדרים הנוסעים מערבה. השחר עולה על עוד יום עבודה במרכזי הערים.
בשעה 6:26 זה מתחיל. כמעט באותו רגע נפתחת אש בכמה מוקדים ברחבי יהודה ושומרון. בתחילה איש אינו מבין שמדובר במתקפה מתואמת. דיווח אחד בא מאזור שכם, אחר מגזרת רמאללה, ועוד אחד מדרום לצומת תפוח. חיילים מדווחים בקשר על ירי לעבר העמדות שלהם ועל חמושים שנעים במרחב בכלים משוריינים. מהבקעה ומעוטף ירושלים באים דיווחים על ירי לעבר ג'יפים צבאיים.
ברדיו הניסוח במבזק החדשות עדיין זהיר: "אירועים ביטחוניים בכמה מוקדים ביהודה ושומרון. חילופי אש מתנהלים בין כוחות צה"ל לחמושים פלשתינים. התושבים ביישובים מאוימים הונחו להסתגר בבתים עד להודעה חדשה". באותן דקות ממש הרמטכ"ל מורה להעלות את הכוננות בפיקוד המרכז ולהזרים כוחות נוספים לגזרה. גם בגבולות האחרים מוגברת הכוננות. לקחי 7 באוקטובר נלמדו. לכאורה.
ההשערה הראשונית היא שחמאס יו"ש או הג'יהאד האסלאמי הם שעומדים מאחורי האירועים, אבל בתוך פחות מרבע שעה מתחילה להשתנות תמונת המצב: בכמה מן הזירות זוהו בוודאות אנשי מנגנוני הביטחון של הרשות הפלשתינית, אנשים שפעלו עד אתמול בתיאום עם ישראל, ועכשיו הפנו את נשקם לעבר כוחות צה"ל.
בתוך דקות מתחילים האירועים השונים להתחבר. החלה הפיכה פנימית ברשות הפלשתינית. ראש הרשות מנותק קשר. התיאום הביטחוני עם הרשות הפלשתינית נפסק. טלפונים ששימשו שנים לתיאום בין קצינים ישראלים ופלשתינים נותרים עכשיו ללא מענה. בכמה גזרות נקלעים כוחות צה"ל לחילופי אש קשים ומותקפים גם באמצעות מקלעים כבדים וטילי כתף. הפצועים מתחילים לזרום לבתי החולים בחדרה ובכפר סבא. יש גם שמועות על חסימת כביש 60 ושמיעת ירי בקרבת היישובים הישראליים. אבל עדיין לא ברור אם מדובר במרד של פלגים במנגנוני הביטחון או בהחלטה שהתקבלה בצמרת הרשות.
התרחיש שפתחנו בו את הכתבה הוא תרחיש דמיוני המבוסס על קריאת חומרים ועל שיחות עם בכירי צבא וביטחון ועם מומחים ליכולות של הרשות הפלשתינית. כבר הופתענו פעמיים, ביום הכיפורים תשל"ד ובשמחת תורה תשפ"ד. האם אנחנו עלולים להיות מופתעים שוב?
הרשות מכריזה מלחמה
בזמן שכל הקשב מופנה להבנת המתרחש בערים הפלשתיניות ובצירים הסמוכים מתחיל להתברר שהירי על כוחות צה"ל הוא רק חלקו הראשון של האירוע. בה בעת מתקבלים ביישובים ישראליים ברחבי יהודה ושומרון עוד ועוד דיווחים על חמושים המתקרבים אליהם. רק עכשיו מתחילה לחלחל ההבנה: מישהו מנסה להפוך את יהודה ושומרון בתוך דקות מזירת ביטחון שוטף לזירת מלחמה.
החלק השני התחיל: מתקפות ספונטניות על יישובים יהודיים ביהודה ושומרון. תושבי הרשות הפלשתינית, שמתעדכנים ברשתות החברתיות ובחדשות על אירועי הטרור ברחבי יהודה ושומרון, יוצאים מבתיהם מצוידים בכל מה שיש להם – רובים, אקדחים, גרזינים, סכינים, אלות ובקבוקי דלק – ועולים ברגל על היישובים היהודיים הסמוכים אליהם, הגבעות והחוות.
כיתות הכוננות כבר הוקפצו, אבל הן מתקשות להתמודד עם מתקפה מכיוונים רבים בו בזמן. ברוב היישובים מצליחים כוחות הביטחון למנוע חדירה, אבל כמה מהיישובים נכבשים בידי הפורעים, והם מתהלכים בין הבתים, מצלמים סלפי ומניפים דגלי פלסטין. העשן שמיתמר מהבתים ומהחוות שהצית האויב נצפה היטב גם בערי המרכז.
מתחת למכ"ם חומק החלק השלישי, שקורה בקלקיליה ובטולכרם, שתי ערים פלשתיניות הסמוכות לגדר ההפרדה. השב"כ שולט מודיעינית בערים אלו באמצעות רכזי שטח, אבל גם כשמגיע מראש מידע על התארגנות אזרחית ועל ריכוז של כלי רכב חקלאיים מסוגים שונים בעיירות האלה, איש אינו מצליח לחבר את המידע לתמונה קוהרנטית אחת.
אף שהמתקפה על יישובי יהודה ושומרון גרמה להגברת כוננות מיידית גם בקו התפר, זה מעט מדי ומאוחר מדי, כי אנשי המשטרה הפלשתינית כבר הספיקו לפוצץ את חומת ההפרדה בין ישראל לרשות הפלשתינית בשתי הנקודות הסמוכות ביותר לכביש 6. שוטרים פלשתינים חמושים בקלצ'ניקובים ובאר-פי-ג'י חודרים דרך הפרצות לתוך תוכי ישראל הקטנה על גבי טרקטורונים שעליהם סמל האיחוד האירופי ואופנועים תרומת ממשלת קנדה. הטרקטורים החקלאיים שבאים מייד אחריהם מרחיבים את הפרצות כדי לאפשר מעבר טנדרים. הם מתפרסים לאורך הכביש ומתחילים לפגוע ברכבים הנוסעים עליו.
הגיס החמישי נכנס לפעולה
עורק התנועה הראשי של מדינת ישראל נחסם לתנועה לשני הכיוונים, בין מחלף ניצני עוז למחלף אייל. כלי רכב שנלכדו בין שתי החסימות מועלים באש בזה אחר זה. מי שלא הצליח להיחלץ בזמן נורה למוות, ואחרים נחטפים בחיים אל הערים הפלשתיניות. עוד אלפי פלשתינים חודרים לישראל דרך הפרצות בגדר ונעים לעבר יישובי עמק חפר הסמוכים. חוליות של שוטרים פלשתינים מגיעות בדרכי עפר צדדיות לכניסות לנתניה ולהרצלייה וזורעות שם מוות. כוחות חמושים דומים נצפים גם בקרבת נתב"ג, וכל הטיסות מבוטלות.
כמה דקות אחר כך, בשעה 6:39, מטח של עשרות פצצות מרגמה מאולתרות נורה ממחנות הפליטים לעבר ריכוזי כוחות צה"ליים ובסיסים לאורך כל קו התפר. חלק מהפצצות פוגעות גם בערי המרכז. בשל זמן המעוף הקצר אין די זמן התרעה, והפיצוצים נשמעים עם האזעקות.
את המטח מלווה החלק הרביעי של המתקפה: פועלים פלשתינים יוצאים מאתרי הבנייה שהגיעו אליהם באותו בוקר, חמושים בכלי עבודה ובסכינים, ותוקפים את יושבי הערים. הם נענים לקריאה של בכירי הרשות הפלשתינית שהופצה ברשתות החברתיות והפכה לוויראלית: "על כל מוסלמי לצאת ולטהר את פלסטין מהפולש הציוני", נשמע אומר ראש המנגנון המסכל של הרשות, שהכריז על עצמו הראיס החדש, "הדרך לשחרור ירושלים עוברת בלב תל אביב הכבושה!"
הרוצחים המשולהבים עוברים מבניין לבניין, טובחים ואונסים בשידור חי בפייסבוק לייב ובטיקטוק. באחד מהשידורים נשמע פועל צועק בהתרגשות: "בידיים שלי הרגתי יהודים! אנחנו משחררים את פלסטין! תל אביב שלנו!"
כדי להגדיל את הכאוס הפורעים מציתים בתים על יושביהם. גם פחי אשפה ומצבורי גז מוצתים. כוחות משטרה, הצלה וכיבוי אש מטפלים בעשרות רבות של אירועים. פתח תקווה, גבעת שמואל, הוד השרון, כולן תחת מתקפה. מוקדי החירום קורסים בזמן שתושבים מבוהלים מנסים להשיג עזרה. "הם כבר בדלת", מתחננת אישה בשידור חי ברדיו, "חייבים שהמשטרה תגיע דחוף". אבל איש אינו מגיע. אין די כוחות.
מורן טל, רגבים: "היום אנו מדברים על כ-65,000 מקבלי משכורות מקרב מנגנוני הביטחון. אנו מעריכים כי ביהודה ושומרון פעילים רשמית 32,000–60,000 לוחמים"
במלחמה על כל בית
בשעה שבע, לאחר ישיבת קבינט קצרה בווידיאו, ראש ממשלת ישראל עולה לשידור בערוצי החדשות ומודיע בקולו: "הרשות הפלשתינית הכריזה מלחמה על ישראל. המשטרה והצבא עושים ככל יכולתם להדוף את המתקפה. כל אזרח נושא נשק נדרש להגן על הבית שלו. נילחם בחופי תל אביב ונתניה, נילחם בשדרות וברחובות, נילחם בגבעות השומרון. לעולם לא ניכנע!"
ההצלחה המפתיעה של הרשות הפלשתינית משלהבת גם את הפלגים הלאומניים של ערביי ישראל. כאן מתחיל החלק החמישי: בצפון נחסם כביש 85 בגוש משגב, ויש גם יידויי אבנים והשלכת בקבוקי תבערה על הבתים הקיצוניים של היישובים היהודיים. בדרום מתעוררים לפעולה קיצונים בתנועה האסלאמית: הכבישים המובילים אל בסיסי חיל האוויר בדרום נחסמים במציגים בוערים, ונהגים יהודים מוצאים מכלי הרכב ומוכים למוות.
מארבים מוצבים גם על כביש 25 וכביש 31, וחצרים, נבטים ועובדה נמצאים תחת מתקפה מאורגנת. עמודי חשמל ותקשורת מופלים כדי לנתק את הבסיסים הצבאיים ואת היישובים האזרחיים. הפורעים משתמשים בנשק קל, במקלעים כבדים וברחפנים שאגרו בשנים של העלמת עין. בירוחם ובדימונה אזרחים מסתגרים בבתים, נתונים לחסדי הבדואים. שום תגבורת צבאית אינה מצליחה לעבור את החסימות ולהגיע אליהם. הסרטונים שיוצאים משם מזוויעים. בתקשורת מדווחים שיש עשרות פצועים והרוגים במאות אירועי טרור ברחבי יהודה ושומרון ובערים בקרבת קו התפר.
בשעה 7:12 אזרחים מדווחים למשטרה על מחבלים חמושים בקלצ'ניקובים שנראו נוסעים ברחובות בני ברק. באותו זמן יישובי השרון כבר תחת מצור מלא. גם לקיבוץ משמרות, שלפני קום המדינה שימש בסיס פלמ"ח ופעל בו מפעל מחתרתי לייצור נשק בעבור ההגנה, כבר חדרו המחבלים. עכשיו הם מתהלכים בשבילים ועושים בהם כבשלהם, ללא התנגדות חמושה, ומעלים בתים באש.
קריאות נואשות לעזרה באות גם מכפר יונה ומקדימה-צורן, אבל אין די כוחות להיענות לכל הקריאות. המשטרה כבר הכריזה על גיוס חירום, אבל התגבורת מתקשה להגיע בשל החסימות והמארבים בכבישים וצמתים מרכזיים. גם בלוד יש מהומות קשות, ומשפחות יהודיות מתבצרות בבתיהן.
דגל פלסטין על כביש 1
למרות הניסיונות של צה"ל לעצור את הפשיטה, כוחות הרשות הפלשתינית ממשיכים להיכנס פנימה לישראל הקטנה דרך עשרות פרצות בגדר ודרך המעברים שנכבשו. בפיקוד המרכז אין די טנקים לעצור אותם. גם את מעבר חוצה שומרון, המחסום המוכר שעל כביש 5, כבר כבשו כוחות הרשות הפלשתינית. דחפור כבד הסיר את המחסומים וגם פינה הצידה את הרכבים שנתקעו על הכביש. כוחות מהירים עוברים דרך המחסום בניסיון להגיע לערים הגדולות ולזרוע בהן טרור, והיעד הנכסף הוא מרכז העצבים של צה"ל: קריית המטכ"ל.
חיילים, שוטרים ואזרחים חמושים מנהלים קרבות בלימה באומץ וגבורה לכל אורך קו המגע, אבל המספרים הגדולים של המחבלים, שחלקם הוכשרו הכשרה ייעודית בחו"ל, מכריעים את מערך ההגנה הדליל, במיוחד משום שברוב יישובי קו התפר אין כיתות כוננות חמושות ואין די כוחות צבא. מצב מיוחד מוכרז בעורף, ופיקוד העורף משתלט על כל תחנות הרדיו והטלוויזיה ומודיע לכלל תושבי מדינת ישראל להסתגר בבתים ולנעול את הדלתות והחלונות. "ישראל תחת מתקפה כוללת", מודיעים במבזקים, "הוכרז על גיוס בכלל היחידות".
בחסות ריבוי מוקדי הלחימה לכל אורך קו התפר, היחידה המיוחדת ללוחמה בטרור של הרשות הפלשתינית יוצאת למשימת התאבדות שנועדה להביא הישג טקטי: הם עולים בבית ג'אלא על ג'יפים משוריינים, חוצים את גדר ההפרדה ונעים באיגוף רחב מערבה וצפונה. מטרתם לפגוש כוחות מקבילים שהדרימו מכפר עריכ. נקודת המפגש של הכוחות הפלשתיניים נקבעה לאזור הקסטל, ומטרתה לנתק את כביש 1 ולבודד את ירושלים מערי החוף, וכך לתת מכה מורלית למדינת ישראל.
מסוקי חיל האוויר וכוחות מיוחדים של צה"ל שהוקפצו מהגבולות משמידים בדרך רבים מהכלים, אך די בשרידי הכוח הפלשתיני שמגיעים לבסוף לכביש לנתק את התנועה בפעם הראשונה מאז מלחמת העצמאות. סרטוני וידיאו של כביש 1 חסום לתנועה על ידי רכבים משוריינים שעליהם דגלי פלסטין מתפוצץ ברשת. ירושלים מכותרת, תל אביב תחת אש, וצה"ל, מג"ב והמשטרה נאלצים לנהל מלחמה בזמן שמאות אלפי אזרחים ישראלים נמצאים ממש בתוך שדה הקרב.
מדוע שלוש שנים אחרי הטבח עדיין לא קבעה ישראל מדיניות מחמירה שתאסור הכנסת רכבי שטח מכל סוג שהוא לשטחי הרשות? האם צריך להמתין לאסון נוסף כדי לגלות שכלי רכב שנראו תמימים לחלוטין היו עלולים לשמש למתקפה נגד אזרחים ישראלים?
לפחות 32,000 מחבלים שהוכשרו הכשרה צבאית
התרחיש שפתחנו בו את הכתבה הוא תרחיש דמיוני המבוסס על קריאת חומרים ועל שיחות עם בכירי צבא וביטחון ועם מומחים ליכולות של הרשות הפלשתינית. כבר הופתענו פעמיים, ביום הכיפורים תשל"ד ובשמחת תורה תשפ"ד. האם אנחנו עלולים להיות מופתעים שוב?
הסכמי אוסלו, שנחתמו בין ממשלת ישראל לאש"ף, נתנו לארגון הטרור שליטה על 40% משטחי יהודה ושומרון וקבעו שיוקמו שש סוכנויות ביטחון ברשות הפלשתינית, את הרכבן ואת תפקידן. הסוכנויות היו משטרה אזרחית, ביטחון כללי, הביטחון המסכל, מודיעין, המשמר הנשיאותי והגנה אזרחית. ואולם במהרה התפתחו 11 מנגנונים נפרדים, ובהמשך צמח מספרם ל-15.
על פי הסכמי אוסלו, הרשות הפלשתינית אינה רשאית להחזיק נשק כבד, תותחים, נגמ"שים כבדים, טנקים או כלי טיס. אך אף שלרשות הפלשתינית אין צבא סדיר, חיל אוויר או צי ימי, ובאופן רשמי אנשי הביטחון הפלשתינים אינם נושאים נשק כבד ואינם מחזיקים ברכבים קרביים משוריינים, הכוח הצבאי שהרשות מתחזקת עשוי לאתגר קשות את ביטחון ישראל ביום שיופנו אלינו הקנים.
"אנחנו כבר מזמן לא מדברים על המספרים שהוסכמו אי אז בהסכמי אוסלו של שנת 1993", אומרת מורן טל, חוקרת אוסינט בעולם הערבי, ממחלקת המחקר של תנועת רגבים. "אז, על המדשאות הירוקות, דובר על 12,000 אנשי ביטחון חמושים בשירות אותה רשות פלשתינית, אבל היום אנו מדברים על כ-65,000 מקבלי משכורות מקרב מנגנוני הביטחון. אנו מעריכים כי ביהודה ושומרון פעילים רשמית 32,000–60,000 לוחמים.
"אותו דבר קרה לגבי סוג אמצעי הלחימה. שוב, אלו לא המספרים המוגבלים של הנשקים הקלים הכתובים בהסכם ההוא. הדו"ח שפרסמנו מתאר שימוש באמצעים כמו מקלעים, נשק צלפים, חומרי נפץ ומטעני חבלה, נוסף על נשק נגד טנקים מסוג אר-פי-ג'י ומקלעי פי-קיי-אם. ואם זה לא מספיק, במנגנונים יש יחידות מובחרות ואימונים חריגים.
"מנגנוני הרשות אמורים לעסוק בשיטור ותו לא, אך מחקר האוסינט שלנו חשף אימונים של יחידות מיוחדות ברשות הפלשתינית: יחידה 101 של הביטחון הלאומי, יחידת SAT של המשטרה ויחידת 'העטלף' של הביטחון המסכל. הדו"ח מתאר את יחידה 101, מומחית בלחימה בשטח בנוי, בפריצה למבנים ובצניחה טקטית, ואת העטלף, יחידה המומחית בלחימה לילית בחשכה מוחלטת ובמבצעים בחתימה נמוכה. אלו לא אימונים של כוח שיטורי, כאמור, אלא של צבא סדיר, מאומן ומוכשר למלחמה".
מה תוכל הרשות הפלשתינית לעשות בשעות הראשונות של מתקפת פתע, ומה לא?
"ראינו מה עשו כמה אלפי מחבלים מאומנים למחצה ביום אחד שחור ונורא לפני שלוש שנים. אפשר להבין לבד מה צבא מאומן של עשרות אלפים יכול לעשות ביום פקודה. דיברנו על ההכשרות המיוחדות שמקבלים לוחמי המנגנונים. צריך להבין שבהכשרות נמצאה הוכחה לתרגילים של כיבוש וטיהור של מבנים, לשימוש בשולחן חול לדימוי תקיפות מיוחדות ולפקודות מבצעיות בהתאם".
אימונים מסוכנים ללא פיקוח
חלק מהאימונים ומההכשרות המיוחדות של צבא הרשות הפלשתינית נערכים במדינות זרות, ובהן טורקייה, מצרים וירדן, חלקן גם בפיקוח מערבי, בעיקר בתחום הפיקוד והלוחמה הצבאית, ואחרות ללא פיקוח כלל, ובהן הכשרת קומנדו ימי וצלילה בפקיסטן, הכשרה צבאית ברוסיה ועוד.
לצד זאת תוכלו למצוא בשטחי הרשות הפלשתינית גם למצוא טרקטורונים ממונעים. סעיף 52 לתוספת הראשונה של צו הפיקוח על יצוא ביטחוני (ציוד דו-שימושי מפוקח המועבר לשטחי האחריות האזרחית הפלשתינית), תשס"ט–2008, מגדיר במפורש "רכב מנועי מסוג טרקטורון" ציוד דו-שימושי מפוקח, כלומר כזה שאין להכניס לרשות הפלשתינית בשל האפשרות לנצלו גם לצרכים צבאיים.
המגבלה חלה על שטחי הרשות ביהודה ושומרון, ולא רק על רצועת עזה. נוכחותם של הכלים הללו בשטח מעלה אפוא שאלה מטרידה בדבר יכולת הפיקוח של הרשויות על ציוד שצפוי לשמש את אנשי המנגנונים לפשיטה לתוך שטחי ישראל הקטנה.
השאלה הקשה היא מדוע דבר לא השתנה מאז 7 באוקטובר. אפשר איכשהו להבין איך לפני הטבח התייחסו בישראל בסלחנות להצטיידות פלשתינית בכלי רכב בעלי פוטנציאל צבאי. אבל לאחר שכולנו ראינו את מחבלי חמאס מסתערים על יישובי העוטף באמצעות טנדרים, אופנועים וכלי רכב נוספים, איך ייתכן שמדיניות הפיקוח לא נבחנה מחדש מן היסוד?
הרי כבר בצו הפיקוח על ייצוא ביטחוני משנת 2008 נקבע כי העברת רכבי 4X4, כלי רכב דו-גלגליים וכלים הנדסיים לרצועת עזה טעונה פיקוח ביטחוני, ובכל זאת כלי רכב כאלה הגיעו לידי חמאס ושימשו לטבח. גם ביהודה ושומרון קובע אותו צו כי טרקטורונים הם ציוד דו-שימושי מפוקח, אסור בהכנסה, אלא שבפועל אפשר לראות אותם משוטטים בשטחי הרשות הפלשתינית לצד רכבי 4X4 ואופנועים שמאושרים להכנסה.
מדוע שלוש שנים אחרי הטבח עדיין לא קבעה ישראל מדיניות מחמירה שתאסור הכנסת רכבי שטח מכל סוג שהוא לשטחי הרשות? האם צריך להמתין לאסון נוסף כדי לגלות שכלי רכב שנראו תמימים לחלוטין היו עלולים לשמש למתקפה נגד אזרחים ישראלים?
שילוב של לאומנות ושל אסלאמיות
"היתרון המבצעי של מנגנוני הרשות הוא הפריסה הרחבה שלהם", מוסיפה ומסבירה טל, "שמגיעה מבאר שבע בדרום ועד הרי הגלבוע. הם מכירים את השטח על בוריו, חלקם עוטים מדים טקטיים דומים מאוד למדי צה"ל, והם מחזיקים בידע ובניסיון שנצבר שנים באזורים שצה"ל לא נכנס אל חלקם עשורים, כי הוא הסתמך על התיאום עם הרשות הפלשתינית.
"מתקפה של הרשות הפלשתינית לא חייבת לבוא בהכרח מראשי המנגנונים, אלא יכולה להיות יוזמה של כמה מפקדים, למשל ביום שאחרי אבו מאזן, או אפילו ממליציות שישתלטו על האמצעים ויפנו אותם נגדנו.
"חשפנו מקרה שבו איש מנגנונים תועד ברשתות החברתיות בזמן מטווח, וברקע מילות השיר 'זה או אנחנו או אנחנו, האדמה הזו היא אדמתנו, בנו אותה אבותינו, והרווינו אותה בדמנו'. הסאונד ברקע הסתבר כקולו של מחבל ביחידת 'הצל' בזרוע הצבאית של חמאס, גדודי עז א-דין אל-קסאם.
"אלו למעשה דברים שהפנה המחבל לחטוף טל שהם בדרכו להשתחרר לידי צה"ל. בהמשך דבריו של המחבל, שנשמטו מסרטון האימונים שהתפרסם, הוא אמר גם: 'המסר שלנו לבני ישראל ולראש הממשלה שלכם, שבעזרת אללה נדרוך על צווארו הנתן (מסריח בערבית) יהו. אתם בטוחים מחוץ לארצנו, אבל אם תישארו, נשמיד את מדינתכם, נקרע את התשתית שלכם, נשפיל את רוממותכם ונביא עליכם כליה מוחלטת, זה או אנחנו או אנחנו, שכן הארץ הזו היא ארצנו, בנו אותה אבותינו והרווינו אותה בדמנו, אז או אנחנו או אנחנו'.
"יש פה הדהוד של ביטוי קוראני, שהוא הרעיון המכונן של טבח 7 באוקטובר, ושל המשורר הלאומי הפלשתיני מחמוד דרוויש. זה לא מותיר ספק לגבי מקומם של היהודים בחבל הארץ הזה. ובקיצור, ערבוביה אסלאמית-לאומנית, מצד מחבל מנגנונים שלוקח השראה ממחבל חמאס. אין לנו פריווילגיה לעצום את העיניים".
הכתובת שעל הקיר
"מנגנוני הביטחון של הרשות הפלשתינית יכולים לעבור ברגע אחד ממצב של שיתוף פעולה עם ישראל למצב של מלחמה", מדגישה טל, "וזאת בשיתוף פעולה עם שאר ארגוני הטרור המקומיים. ראינו את זה קורה ב-1996, במהומות מנהרת הכותל, כאשר ניתנה הוראה מפורשת להפנות את הנשק נגד צה"ל, והמשכנו לראות את זה בלינץ' ברמאללה, במשט קארין A ובשאר האירועים שהרשות הייתה מעורבת בהם בטרור באופן ישיר או עקיף.
"במחקר שפרסמנו, 'הכתובת על חומת יריחו' – שם שמתכתב עם מטבע הלשון המוכר שמזהיר מפני איום צפוי וידוע עם ציון העיר שפועלת בה מכללת הכשרת לוחמי המנגנונים, אוניברסיטת אל-איסתקלאל ביריחו – מוסבר בבהירות איך אמצעים ויכולות מצטרפים לכוונות מוצהרות וברורות. כל שנותר הוא רק ההחלטה. מספיק אירוע פוליטי זה או אחר, למשל מותו של אבו מאזן או החלטה מקומית או על-אזורית כפי שהייתה אמורה להיות ב-7 באוקטובר, ונמצא את עצמנו במלחמה".
האם נכון בכלל לדבר על מנגנוני הביטחון של הרשות ככוח אחד? האם כולם יצייתו לאותה פקודה?
"המנגנונים מורכבים מכמה גופים, ובהם הביטחון הלאומי, המשטרה, הביטחון המסכל, המודיעין הכללי, המשמר הנשיאותי, המודיעין הצבאי, מנגנוני התיאום והקישור ואחרים. לכל אחד מהם מבנה, תפקידים וזהות ארגונית משלו. אך כמובן, מה שמשותף להם הוא הכוונה להקים מדינה פלשתינית בין הירדן לים.
"הפוליטיקה הפנימית לא בלתי מעניינת, אבל למעשה לא לגמרי רלוונטית במקרה של יום פקודה. לצד זאת יש לזכור שהמספרים שהזכרנו הם רק של אנשי הביטחון שחמושים באופן רשמי בנשק של הרשות הפלשתינית. לאותם עשרות אלפים יכול להצטרף ברגע אחד אספסוף בכפכפים, כפי שקרה בעזה, שחמוש בכלי נשק רבים ונוספים ומונה כמובן מספר גדול פי כמה וכמה".
האם ישראל נערכת להיפוך הקנים?
ביום שלישי שעבר, בישיבת הממשלה שנערכה ערב 7 באוקטובר, הודיע שר הביטחון ישראל כ"ץ: "תרחיש הייחוס שהוגדר לצה"ל ביחס ליהודה ושומרון קובע כי יש להיערך לאפשרות של מתקפה של גורמים ג'יהאדיסטים על המתיישבים וחיילי צה"ל כלקח מאירוע 7 באוקטובר בעזה. במקביל צה"ל נערך לתרחיש שבו יהיה היפוך קנים מצד מנגנון הרשות הפלשתינית וארגוני התנזים המשויכים אליה נגד המתיישבים וכוחות צה"ל ביהודה ושומרון וביישובי קו התפר".
במקרה כזה, לדברי כ"ץ, תוכרז מלחמה נגד הרשות הפלשתינית, וצה"ל יפתח במתקפה כוללת בהתאם לתוכנית סדורה שגובשה ואושרה מראש. על פי העקרונות שהותוו לצה"ל, "המערכה תהיה קצרה ועוצמתית, שתכלול שימוש בכוחות יבשה ואוויר ושימוש באמצעים מיוחדים, סיכול והגליה של בכירים, השמדת הנשק ואמצעי הלחימה, פינוי נרחב של תושבים והרס תשתיות הטרור בתוך הערים ובכל מחנות הפליטים ביהודה ושומרון – בהתאם למודל עזה ולבנון – וכל זאת לצד עיבוי כוחות והגנה על היישובים הישראליים. לא תהיה אינתיפאדה שתימשך שנים כפי שהיה בעבר אלא מלחמה קצרה ועוצמתית עם הכרעה ברורה ושינוי המציאות".
האם הצבא אכן נערך לכך ברצינות הנדרשת? בחלק הבא של הפרויקט ננסה לענות.