במאמר שפורסם בעיתון זה לפני יותר מחודש פירטתי את המלצות ועדת נגל לתקציב הביטחון, הקשורות לחתימה על הסכם סיוע חדש עם ממשל טראמפ. כתבתי שהיה לי הכבוד להוביל לפני כעשור, בשלהי ממשל אובמה, הסכם חסר תקדים שהיקפו 38 מיליארד דולר בשיתוף פעולה מעולה של צוות בין-משרדי מדהים, והסברתי מדוע לאחר החתימה עליו המשימה המוטלת על הצוות הנוכחי קשה בהרבה, שונה באופייה לחלוטין מההסכם הקודם, אבל אפשרית אם יינקטו כל האמצעים הנדרשים בנחישות, אף שיהיו מי שיטענו שהיא בלתי אפשרית.
נשאלתי מאז הרבה פעמים מדוע כדאי בכלל לארצות הברית לחתום על הסכם סיוע חדש עם ישראל, מה הוא נותן למעצמה הזו, מה הוא נותן לישראל (מעבר כמובן לסיוע החשוב עצמו), מה נותנים לארצות הברית היחסים המיוחדים עם ישראל ומהן המגבלות על הקשרים הללו.
לאן מועדות פניה של טורקייה בסוריה, וכיצד ישראל צריכה להיערך? | פרופ' יעקב נגל
נדרשתי גם להסביר שוב ושוב, בניגוד לאמירות לא-אחראיות של פרשנים ואפילו של חלק מקובעי המדיניות בישראל בעבר ובהווה, מדוע אין קשר ישיר בין המשך הסיוע ובין העצמאות המדינית שלנו מול ארצות הברית. זו קביעה פשוט לא-נכונה, ומי שטוען אחרת פשוט אינו מבין את מאזן הכוחות ואת מארג היחסים הגאופוליטי בין ישראל לארצות הברית לשני הכיוונים.
כדי לענות על השאלה הראשונה איעזר בשקף שניסחו ביחד צוותי המשא ומתן לפני כעשור, ובו הסכמנו מדוע ההסכם חשוב מאוד לארצות הברית (נכתב שקף זהה מדוע ההסכם טוב לישראל, אבל הוא פחות רלוונטי למאמר, זה ולכן לא יפורט). לנוכח חשיבותו הגבוהה, והעובדה שלמיטב הבנתי הוא עדיין נכון ברובו המכריע, החלטתי לצטט את השקף בלשון המקורית שנכתב בה (אנגלית) ולהוסיף תרגום חופשי לעברית.
חשיבות ההסכם לארצות הברית Demonstrates long-term US commitment
מדגים את המחויבות ארוכת טווח של ארצות הברית לישראל Implements Part of QME legislation
מיישם את החקיקה האמריקאית לשמירת היתרון האיכותי של ישראל Prevents the need for active US military intervention on Israel’s behalf
מונע את הצורך בהתערבות צבאית פעילה של ארצות הברית עבור ישראל Israel as bulwark against radical Islam and effective security guarantor of Jordan
מציג את ישראל כמבצר נגד האסלאם הרדיקלי ומספק גיבוי ביטחוני יעיל לירדן
Enables the US to shore-up its security coop. with Gulf-States through provision of significant military capabilities
מאפשר לארצות הברית לחזק את שיתוף הפעולה הביטחוני שלה עם מדינות המפרץ באמצעות מתן יכולות צבאיות משמעותיות, בהתאם לאלו שניתנו לישראל Enables military and joint developments cooperation
מאפשר שיתוף פעולה צבאי ופיתוחים משותפים בין ישראל לארצות הברית.
נוסף על כך חשוב מאוד להבין את עיקרי הנכסים, העקיפים והישירים, שמביאה ישראל (הרשמית והמסחרית) ליחסים עם ארצות הברית, ומדוע, גם אם יש ויכוח לגיטימי על היקף תרגומם הכלכלי המדויק, סכומים אלו גדולים לעין שיעור מהסיוע האמריקאי עצמו. במקרים רבים מדובר בסיוע מיידי מישראל לארצות הברית לפתרון בעיה מבצעית בשטח, בעיקר מכיוון שישראל גמישה ומהירה יותר בזיהוי האיומים ובבניית הפתרונות, אבל בחלק מהמקרים לאחר אותו סיוע מיידי ארצות הברית משקיעה תקציבי עתק ואת מיטב אנשיה בתעשייה ובמערכת הביטחון שלה ועם הזמן עוברת ביכולותיה את ישראל.
ישראל מספקת לארה"ב מודיעין וסייבר
חלק מהתחומים שישראל עזרה ועוזרת בהם לארצות הברית הם מודיעין וסייבר, הגנה מפני טילים בליסטיים קצרי טווח, בינוניים וארוכי טווח, מל"טים ורחפנים, טכנולוגיות חלל בדגש על לוויינים קלי משקל, טכנולוגיות לגילוי מנהרות ולנטרולן, תו"ל, דוקטרינה וניסיון מבצעי, טכנולוגיות ומדגימים ללוחמה בטרור, שיתופי פעולה נבחרים עם דארפ"א ועם מעבדות הפיתוח בארמי, בנייבי, באייר פורס ובמעבדות הלאומיות.
כמו כן יש תרומות עקיפות וישירות של טכנולוגיות ופריצות דרך שהסטארטאפים, מרכזי המחקר שמחזיקות חברות הענק בישראל והאקדמיה הישראלית מעניקים לארצות הברית. מדובר כמובן על טכנולוגיות ספציפיות ולעתים נישתיות, ויהיה לא נכון לטעון שישראל היא האחראית הבלעדית לזרם ההכנסות המלא של כל אחת מהחברות המוזכרות.
כמה דוגמאות: מלאנוקס (אנבידיה), אמזון, מטא, גוגל, פאלו אלטו, צ'ק פוינט, מדעי החיים והרפואה, קוונטים חברות סטארט-אפ לסייבר הגנתי והתקפי, וכמובן טכנולוגיות ביטחוניות שזורמות במסגרת שיתופי הפעולה הרחבים שנרקמים בין רפאל, התעשייה האווירית, אלביט וחברות ישראליות קטנות יותר ובין חברות ענק וחברות TIER2 אמריקניות.
המגבלות
עדיין, למרות הכתוב לעיל, עמדתי החד-משמעית היא שכל הטוענים שארצות הברית אינה יכולה בשום אופן לוותר על תרומתה הטכנולוגית של ישראל, כלומר שישראל חיונית לארצות הברית, פשוט אינם מדייקים, והלוואי שיכולתי להסכים איתם. יש פה סוג של מסר כפול, מכיוון שמצד אחד אין ספק בהיותה של ישראל נכס לארצות הברית ובתרומתה הישירה והעקיפה (אבל החלקית) ליכולות של ארצות הברית להתמודד עם יריבים כמו רוסיה וסין.
אבל מכאן ועד לקביעה שישראל היא מדינה שלארצות הברית אין שום אפשרות לוותר עליה, ולהתנהג בהתאם, ובמיוחד להוביל לתפיסה שבה הסכם הסיוע הבא צריך להיות מבוסס בעיקר על שיתופי פעולה טכנולוגיים ולא על סיוע ביטחוני כפי שהיה עד עתה גם לנוכח השינויים הפוליטיים בארצות הברית משני צידי המפה, היא קביעה מסוכנת מאוד ועלולה לטפוח לישראל על פניה ולהשאיר בעיקר את חיל האוויר מול שוקת שבורה בכל הקשור לרכש העתידי של הפלטפורמות העיקריות שלו.
חתימת הסכם סיוע חדש ומותאם למציאות המשתנה תדרוש מאמץ מרוכז ולא מתפשר מכל הגורמים, תשמר את הברית האסטרטגית ואת שיתוף הפעולה עם ארצות הברית ותדגיש את המחויבות ארוכת השנים של ארצות הברית לישראל למרות כל השינויים שהקשר בין ישראל לארצות הברית עובר.
תא"ל (במיל') פרופ' יעקב נגל הוא עמית בכיר (senior fellow) במכון המחקר FDD בוושינגטון. שימש היועץ לביטחון לאומי של ראש הממשלה נתניהו וראש המל"ל בפועל