שנים רבות הורגלנו לחשוב שהמחלוקת הפוליטית בין ימין לשמאל בישראל נסבה על סוגיות מדיניות כבדות משקל ועל ויכוחים אידאולוגיים על אופייה הדמוקרטי של המדינה. אך מי שמתבונן נכוחה במציאות של השנים האחרונות, מבין שהנחת המוצא הזו קרסה לחלוטין. האמת המרה היא שכבר אי אפשר לנהל כאן ויכוח רציונלי.
אנחנו נמצאים בעיצומה של תקופה שהדיון העובדתי פינה בה את מקומו למה שאפשר להגדיר פסיכוזת המונים. צד אחד של המפה הפוליטית זנח לחלוטין את העובדות למען עולם מקביל שבו הנרטיב קובע הכול והאמת היא במקרה הטוב המלצה בלבד.
אפשר להסכים עם המסר ואפשר לבקר אותו, אך מה שהתרחש מייד לאחר מכן ברשתות החברתיות היה לא פחות ממחול שדים פסיכוטי
כדי להבין את עומק השבר אי אפשר להסתפק בתאוריות, ויש לרדת אל קרקע המציאות של הקמפיינים הפוליטיים. ניקח לדוגמה את סרטון הקמפיין של צוות הסושיאל של נתניהו. בסרטון נראה איזנקוט רץ לעבר בחור לבוש בחולצה שכתוב עליה "אחדות", מפספס אותו – ורץ לחבק את מנסור עבאס. זה היה סרטון שנועד להעביר מסר פוליטי חד וברור: גדי איזנקוט אולי מדבר על אחדות, אך בפועל בחירותיו הפוליטיות מובילות אותו לזרועות המפלגות הערביות.
אפשר להסכים עם המסר ואפשר לבקר אותו, אך מה שהתרחש מייד לאחר מכן ברשתות החברתיות היה לא פחות ממחול שדים פסיכוטי. לפתע החל להתגלגל ולהשתלט בשמאל נרטיב מנותק לחלוטין מהמציאות: הדמות בחולצת האחדות, נטען, נועדה ללעוג בכלל לבנו של איזנקוט, גל ז"ל, שנפל בעזה.
זה היה שקר מוחלט. הבחור בסרטון לא היה קשור בשום צורה לגל איזנקוט הי״ד, ולא היה כאן שום רמז, ולו הקל ביותר, לביזוי חלל צה״ל. אבל בעולם של פסיכוזת המונים האמת כבר אינה משנה. נוצר כאן נרטיב שלפיו נתניהו מבזה משפחה שכולה, ושום עובדה, הסבר או הבהרה לא הצליחו לכבות את האש. נוצרה פסיכוזה שלמה, ושום התנצלות לא עזרה, משום שהם התאהבו בשקר של עצמם. הוא פשוט יעיל לתחזוקת הקמפיין.
כלואים בתוך נרטיב
הדוגמה השנייה והכואבת לא-פחות היא הפיגוע הרצחני סמוך לחוות גלעד שנרצחו בו מ"פ בצה"ל ואזרח ישראלי. אירוע טרור קשה וברור, שכל אדם סביר אמור להרכין בו ראש. אלא שבשמאל הרדיקלי, ראש החץ של האופוזיציה, שוב הופעלה במלוא העוצמה המכונה הנרטיבית. ברגע אחד הפך הפיגוע ל"טיול לא-מתואם", והאשמה הופנתה כלפי הקורבנות תחת הכותרת של "אלימות מתנחלים". שוב ראינו מחול שדים תקשורתי ששום עובדה בו לא הצליחה לבלבל את מפיצי השנאה.
התגובה של חלקים בציבור הדתי-לאומי הייתה מתסכלת מאין כמותה. היו שניסו להסביר, לדבר אל ההיגיון, לשאול: למה אתם מדברים אלינו ככה? למה אתם משקרים ומסלפים? הם לא הבינו שהם מנהלים שיח של חירשים.
בעוד הם מנסים לדבר בשפה של עובדות וכוונות טובות, הצד השני פועל מתוך פסיכוזת המונים נרטיבית. וברגע שאדם כלוא בתוך נרטיב, המאמץ להוכיח על ידי עובדות והוכחות פשוט לא ישנה את דעתו. זהו נתק מוחלט בין מי שחי במציאות למי שחי בתסריט של קמפיין מתמשך (יש לציין שאיני מדבר על כל השמאל אלא על השיח הציבורי של האליטה שלו).
וכאן טמון הסיפור הגדול באמת, הסיפור שמחבר את כל הנקודות יחד. הקמפיינים הללו אינם מקריים. הם חלק מתזמורת שלמה של דמוניזציה והשחרה המכוונת נגד שלושה מגזרים מרכזיים: החרדים, המתנחלים וה׳ביביסטים'. ציטוט של איריס לעאל, שהסבירה ביהירות בעיתון הארץ כי "החברה הישראלית" שונאת את שלושת המגזרים הללו, חשף את הפרצוף האמיתי של הקמפיין.
מיהי בדיוק אותה "חברה ישראלית"? האם המגזרים הללו, שהם נתח עצום וקריטי בעם ישראל, אינם חלק מהחברה הזאת? כי לפי קוראי העיתון האלה, רק הם החברה הישראלית, ואילו שאר המגזרים שציינה לעאל הם פרזיטים, אלימים וחסרי השכלה.
תחת אצטלה של דאגה לכלכלה או זעקה על אי-גיוס חרדים – סוגיות שאולי יש בהן נקודות אמת הדורשות תיקון, אך הן טובעות בים של שקרים גדולים הרבה יותר – מסתתרת מטרה אחת ויחידה: אי-קבלת תוצאות הדמוקרטיה.
יש כאן מחנה שאינו מוכן בשום תנאי שה׳ביביסטים׳ ימשלו, שהחרדים ישבו בקואליציה או שהמתנחלים ינהלו את המדינה. מי זוכר שהיה כאן קמפיין של חטופים, שחיתות ראש הממשלה וממשלת אחדות. בכל כמה חודשים יש ׳אירוע חדש׳ שמסביר למה הממשלה אינה לגיטימית.
כדי להצדיק את הסירוב הזה לקבל את חוקי הדמוקרטיה הם חייבים להפוך את היריב הפוליטי למפלצת לעומת השמאל הנאור, הדמוקרט והמוסרי. הם חייבים להציג את החרדים כמוצצי דם, את המתנחלים כאלימים ואת ה׳ביביסטים׳ כברברים. המטרה של הפיכת הקבוצות הללו ל"אנשים רעים" היא שלילת הלגיטימציה שלהם להיות חלק מהשלטון, כך נראית בעיניהם דמוקרטיה מהותית.
עלינו להפסיק להתנצל ולהפסיק לנסות לשכנע באמצעות סטטיסטיקות ונתונים או שיחות קפה ומאפה. עלינו להבין שאנחנו ניצבים מול ראשי מחנה הפועל מתוך פסיכוזה המונית ושיח נרטיבי, ושהמאבק כאן אינו על שום פרט כזה או אחר אלא על עצם הזכות שלנו להיות כאן, להשפיע ולממש את הכרעת הרוב.
הגיע הזמן להישיר מבט אל מכונת ההשחרה הזו ולומר: האמת שלכם היא נרטיב שקרי, והדמוקרטיה חזקה יותר מהפסיכוזה שלכם.
נוסף על כך יש לחדול לשתף פעולה עם ׳נקודות האמת׳ בקמפיינים של השמאל הרדיקלי. כי כאשר השקר גדול מאוד, נקודות האמת הופכות לחצאי אמיתות שרק משרתות שקר גדול, ובעיקר קמפיין דמוניזציה של מגזרים שלמים. החרדים אינם מוצצי דם, והמתנחלים אינם אלימים.
רק אחרי שנטפל בחצאי האמיתות, נציב גבולות לאנרכיסטים ונחדל עם הקמפיינים השקריים, נוכל לדון בצורה דמוקרטית על הבעיות הטעונות טיפול. את שיחות האחדות נעשה מול החברה הישראלית השפויה.