ניסיתי להמנע מכך, אך זה להגיע למצב שלא ניתן לעמוד מנגד. שבע הערות לגבי סיפור שושנה סטרוק ז״ל:

לפני הכל – תהא מנוחתה עדן ותנחומים למשפחה האבלה. איני מכיר אתכם, אבל מותה של בת ואחות היא קודם טרגדיה משפחתית נוראה. שהמקום ינחם אתכם ושלא תדעו עוד צער.

מזה חודשים רבים שמתחולל ברשת מחול שדים של סיפורי זוועות על אודות ״פגיעות טקסיות״ – טקסים אכזריים ומוזרים המבוצעים לכאורה בילדים במרתפים אפלים, באופן שטוענים שמעורבים בו גדולי ציבור, חברי כנסת ועוד. לכל הרבים והטובים ש״ירדו במאורת הארנב״ הזו והפכו למאמינים אומר זאת: אם אתם באמת פתוחים ואמיצים כמו שאתם חושבים עליכם לרדת במאורת ארנב נוספת, והיא זו של ״סינדרום הזכרון הכוזב״ – המקרים הרבים שנראו כמו זכרונות מודחקים הצפים לפני השטח אך התגלו כתעתוע. מסתבר שחווית זכרון אינה בהכרח זכרון אמיתי, ויכולה להתגבש מתוך מצב מעורער בהווה בצירוף תשאול סוגסטיבי. רותם סלע עשה עבורי את עבודת סיכום פרשיית ״הפניקה השטנית״ שהתפשטה בארצות הברית בשנות השמונים ובמהלכה אלפי אנשים הואשמו בהשתתפות בטקסים שטניים, עד שכל המשפטים ללא יוצא מן הכלל נסגרו מחוסר ראיות. מוזמנים להתחיל לגגל על false memories.

הדבקה חברתית

עוד תופעה שחייבים להכיר טוב היא של מחלות נפש המתפשטות מתוך הדבקה חברתית – העתקה לא מודעת של אחרים, לרוב בליבוי הדהוד תקשורתי גדול – לא בגלל שכל אחד מהסובלים באמת לקה בהן באופן עצמאי. דוגמאות היסטוריות ותיקות הן מגפת הריקוד של 1518 שבה מאות אנשים בשטרסבורג שבצרפת החלו לרקוד באופן מאני, לעתים עד עלפון ומוות, וגל ההתאבדויות באירופה בעקבות הספר ״ייסורי ורתר הצעיר״ של גיתה במאה ה-18. בעשורים האחרונים זה חזר כאשר תופעות האנורקסיה, פיצול אישיות ותסמונת טורט התפשטו כולן בגלים מהירים בעקבות תשומת לב תקשורתית, ואז דעכו והתמעטו. הדוגמה הטריה ביותר היא גל הטרנסג׳נדר, שגאה במהירות בזק לפני כמה שנים, וכעת דועך פלאות לאחר שרבים מהנערים והנערות שנשלחו להורמונים וניתוחים החלו לתבוע את המרפאות, הנסגרות אחת אחת לצלילי השריקה המיתממת של אנשי התקשורת שעודדו וכעת מתחפפים מהאזור. לא מן הנמנע שגל סיפורי הפגיעות הטקסיות הוא מהדורה נוספת של התופעה הזו.

אפרופו פיצול אישיות: צילום המסך שהופץ עם המילים ״אם יגידו לכם שהתאבדתי אל תאמינו״ לא היה של מילותיה של שושנה, אלא מפוסט שהיא שיתפה פעם של מישהי בשם יעל שטרית. אותה יעל, מסתבר, היא אחת ממספר זהויות חלופיות של אשה בשם יובל שטרית, שהתפרסמה ב-2012 כאשה עם 30 זהויות (אולי בגלל זה שמה הלועזי בפייסבוק הוא Yaels ברבים). גם כאן עמליה עוזר סיכמה הכל בפוסט שפה בקישור. יתכן מאד שיובל/יעל נפגעה בצורה כלשהי, ואם כן הלב איתה, אך לנו כצופים מהצד שלא מעורים בסיפור אין שום דרך לדעת מה אמיתי ומה לא, ובטח שמכאן עד להאמין בתרחישים ההזויים של פגיעות טקסיות הדרך ארוכה.

לא לשתף פייק ניוז

ביממה האחרונה החל להסתובב סרטון של בחור מזוקן עם שיער ארוך, שמקרוב נראה דתי עם פאות, המכנה את שושנה ״אחותי״ ותובע שיעשו עמה צדק, ואומרים שזה אח שלה. הוא לא אח שלה אלא קוקו עם קבלות שמאמין בארץ השטוחה ובחוצנים, כלומר בכל רעיון הזוי שזז. הוא בינתים מחק את הסרטון אך עותק שלו עוד מסתובב והמונים בטוחים שזה אח של שושנה. בחייאת, אל תשתפו דברים שאינכם יודעים שהם אמיתיים!

רבים וטובים (מאד) האמינו בשנים האחרונות למתלוננת ידועה אחרת ומשפחתה, בטרם נכוו ובגדול. מה שהחל כתלונות על פגיעה מינית על רב אחד התלקח במהרה להזיות פרנואידיות מטורפות ומופרכות על כת ארצית של נאצים, גלי רציחות ועוד ועוד, וכל מי שהעז לפקפק, כולל אנשים שעמדו בשורה הראשונה של התומכים, הפכו מיידית לחלק מאותה כת והוקעו. פגיעות מיניות, כולל מבעלי סמכות גדולים, הם בהחלט דבר אמיתי וחמור ביותר, אך במקביל כדאי מאד להזהר ממתן אמון מלא באנשים שבריאותם הנפשית מוטלת בספק.

"מאמינים לה"

מה שמוביל אותי לנקודה האחרונה. הנטיה הרגשית הטבעית של אנשים אמפתיים מול אדם המשתף בסיפור פגיעה היא להאמין לו ללא עוררין, וזאת כדי להעניק לו הגנה ולא להוסיף על הטראומה שלו בתגובה חשדנית. הענין הוא שאמונה עוורת מסוכנת בדיוק כמו התכחשות עוורת (והיא בעצמה כזו, כלפי המואשמים). בין השתיים יש אפשרות שלישית – השעיית שיפוט, אי קפיצה למסקנות והפעלת שיקול דעת, כולל מודעות גבוהה למשתנים שמניתי לעיל ולהשלכותיהם. נפש האדם היא ים סוער; מי שטובע בו לא צריך עוד אנשים שיטבעו איתו, אלא מישהו שיעמוד על מזח יציב וינסה למשות אותו משם.