בבית המשפט המחוזי בירושלים הורו הבוקר (שני, כ"ב בחשוון תשפ"ז) השופטים לפרקליטות להסתפק בחקירה חוזרת בלבד של היועץ המשפטי לממשלה לשעבר אביחי מנדלבליט, במקום חקירה נגדית מלאה שביקשה לקיים נגדו. ההחלטה, שהתקבלה אחרי ויכוח קולני שהפסיק את הדיון, היא בפועל קבלה של טענת סנגורו של נתניהו, עורך הדין עמית חדד, שלפיה הפרקליטות בחרה לוותר מרצונה על העדות הראשית של מנדלבליט – ולכן הפכה אותו, הלכה למעשה, לעד של ההגנה ולא שלה.
בהליך רגיל עד מעיד תחילה בעדות ראשית, שבה מותר לשאול רק שאלות פתוחות בלי להטיח בו ראיות. אחר כך רשאי הצד שכנגד לקיים חקירה נגדית, ובה אפשר להעלות כל שאלה ולהציג ראיות סותרות. בשלב האחרון, החקירה החוזרת, מותר לצד שהביא את העד רק לבקש ממנו הבהרות לדברים שכבר אמר – בלי להניח בפניו חומר חדש. מאחר שהשופטים קבעו כי מנדלבליט הוא עד הגנה וכי הפרקליטות ויתרה על החקירה הראשית שלו, המאשימה תוכל מעתה לשאול אותו רק מהסוג המצומצם ביותר.
הוויכוח שהוביל להחלטה פרץ כשהתובעת יהודית תירוש התנגדה לשאלות שהפנה חדד למנדלבליט וטענה כי "מצפים מבן אדם לזכור דברים שקרו לפני 10 שנים". חדד השיב בעקיצה כי תירוש עצמה שאלה את נתניהו "איפה הוא היה במקום מסוים בשעה 09:00 ו-20 שניות לפני 16 שנים". השופטים הפסיקו את הדיון להתייעצות, וכשחזרו הודיעו בקצרה: "החלטנו שהחקירה של מר מנדלבליט תהיה חקירה חוזרת".
עדות שהפרקליטות לא תוכל לערער עליה
להחלטה יש משקל מעשי, משום שלאורך העדות אישר מנדלבליט טענות שונות של הסנגורים על בסיס זיכרון של אירועים מלפני כעשור, ולעיתים רק אחרי שההגנה הציגה לו ראיות שהיא עצמה בחרה. בחקירה נגדית רגילה זה בדיוק השלב שבו הצד שכנגד אמור להציג ראיות נוספות ולערער על גרסת העד – אבל כעת הפרקליטות תוכל רק לשאול שאלות הבהרה, בלי להניח לפני מנדלבליט מסמכים חדשים.
כך, למשל, לא יהיה אפשר להציג לו אישורים לפעולות חקירה שלגביהן טען בעדותו כי לא אישר אותן – ככל הנראה כי לא זכר. התובעת תירוש טענה מנגד כי עדותו של מנדלבליט כלל לא נדרשה להוכחת הראיות שבכתב האישום, וכי הובא רק כדי להתייחס לטענות ההגנה – אך השופטים לא קיבלו את עמדתה, וקבעו במפורש כי מנדלבליט הוא עד הגנה.
"יש גבול כמה אפשר לזכור"
חלק ניכר מהעדות עסק בתיק 4000, ובניסיון של חדד להראות שאיש מעולם לא אישר למשטרה לחקור "היענות חריגה" מצד אתר וואלה לבקשות סיקור. מנדלבליט, שהודה כי המונח עצמו מוכר לו, השיב: "המינוח כן זכור לי. מה שחשוב זה מה שהיה. אני זוכר את המינוח הזה, אבל יש גבול כמה אפשר לזכור". חדד לא ויתר וטען: "אני אומר לך שכולם, חוקרים אמינים וחוקרים פחות – אף אחד לא מכיר את המושג היענות חריגה, ולכן אני אומר לך שמעולם בשלב החקירה לא אישרת לחקור היענות חריגה".
לבקשת השופט משה בר-עם הגדיר מנדלבליט את המונח: "זה כשיש צורך, אז יש פניה כדי לא לפגוע בראש הממשלה… בין אם זה כתבות, בין אם בהורדת כתבות שעלולות לפגוע בו או במשפחתו". כשחדד שאל אם הכוונה להשתלטות על כלי תקשורת, השיב מנדלבליט: "זו לא השתלטות, זו יכולת להשפיע על כלי התקשורת לצרכים שהם בין השאר שאפשר להגיע דרכם להטבה משמעותית".
חתימה שהועתקה והודבקה?
חדד הציג למנדלבליט שתי חתימות שונות שלו על נוסחים שונים של כתב האישום נגד נתניהו, ולבסוף חתימה זהה לזו שהופיעה על הנוסח המקורי – שלטענתו הועתקה והודבקה אל הנוסח המתוקן. מנדלבליט, שאישר כי קרא את כתב האישום המתוקן, לא הצליח להיזכר אם חתם עליו בעצמו: "יש לי זיכרון שאני מאשר את כתב האישום", אמר, אך כשנשאל במפורש אם נתן לחתום בשמו השיב: "אין לי זיכרון לזה".
מנדלבליט הסביר כי הפרקטיקה אינה זרה לו: "הרבה פעמים עשו לי העתק-הדבק לחתימה", אמר, בהתייחסו לנוהג שהיה נהוג, לדבריו, במהלך עבודתו כיועץ המשפטי לממשלה. חדד ציין כי לפי החוק הסכמת היועץ המשפטי להגשת כתב אישום אינה חייבת להינתן בכתב דווקא – אך אם מנדלבליט אכן קרא את הנוסח ואישר אותו בעל פה, כפי שטען, הדבר תואם את החוק.
"טלקום לא מעניין אותי"
לקראת סוף הדיון חשף חדד קטע מחקירתו של מנכ"ל משרד התקשורת לשעבר שלמה פילבר, שבו תיאר פילבר כיצד הבהיר לו נתניהו עם כניסתו לתפקיד: "טלקום לא מעניין אותי. יש לי כל מיני פניות, זה לא מעניין אותי, אני שולח אותם אליך. אני לא חייב לאף אחד, תעשה מה שאתה מבין שהכי טוב". לדברי פילבר, בהמשך אותה שיחה קיבל משר התקשורת דאז רק שתי הנחיות כלליות: להמשיך את התחרות בשוק התקשורת, ולמנוע עליית מחירים – גרסה שלטענת הסנגור סותרת את החשד שנתניהו הנחה את פילבר להיטיב עם שאול אלוביץ'.
חדד הציג גם מכתב ממחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים למבקר המדינה, מה-5 במרץ 2017, שעליו חתומה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה דינה זילבר. במכתב נכתב כי ההחלטות שנבחנו בענייני בזק "לא היו כרוכות בהפעלת שיקול דעת חריג", והתמצו באימוץ עמדת הדרג המקצועי ללא דיון. מנדלבליט השיב שאינו זוכר אם המסמך הובא לידיעתו לפני שאישר את פתיחת החקירה נגד ראש הממשלה – שאלה שנותרה, כמו רבות אחרות באותו יום, בלי תשובה ודאית.
עוד באותו נושא
