שנה שאין בה שופר ביום הראשון של ראש השנה, היא תמיד שנה מיוחדת: שנה בסימן שבת. חג הסוכות יוצא בשבת, שמחת תורה היא בשבת, והשנה היא גם שנת הז': שנת זכויות וזיווגים וזוהר, שנה שייפתחו בה שבעה רקיעים לתפילותינו. אבל שנה ללא תקיעות ביום הראשון לחג מזכירה לנו לעולם את השנה ההיא, שנת תשפ"ד הנוראה. החסידים אומרים על שנה ללא שופר את הפסוק: "באין מליץ יושר מול מגיד פשע, תגיד ליעקב דבר חוק ומשפט".
כלומר, כשהשופר, שהוא מליץ היושר שלנו, איננו, מה שיגן עלינו מפני "מגיד פשע", מפני המקטרג, הוא אך ורק "דבר חוק ומשפט". זהו רמז לשבת, שעליה נאמר במרה: "שם שם לו חוק ומשפט". במילים אחרות, נדרשת הגנה רצינית מאוד מפני המקטרג, ושבת היא הגנה כזו. אבל במה שנקרא "יום הזיכרון" אי אפשר שלא לזכור את השנה ההיא, שבה השבת לכאורה לא הגנה עלינו מפני הטבח הנורא שחל ביום השביעי למניינם, בחודש השביעי למנייננו. ולכן בשנה כזו נזדקק יותר מבכל שנה אחרת לעזרת הנשים.
השופר הוא חיקוי. חיקוי לקול בכי: "יום תרועה יהיה לכם" – יום יבבה (תרגום אונקלוס). היבבה של השופר מבקשת לדמות בכי של אישה: שרה הבוכה, הגר הבוכה, אם סיסרא הבוכה, רחל הבוכה וחנה, שבכה תבכה. לכן בהיעדר השופר נדרש בבית הכנסת "הדבר האמיתי": קול בכי הנשים.
לבכות או לא לבכות בראש השנה?
לבכות או לא לבכות בראש השנה? נהוג לומר שיש מחלוקת בין הפוסקים של הפשט ("אוכלים ושותים ושמחים!") ובין המקובלים: "וכל מי שאינו בוכה בתקיעת שופר, מעיד על נפשו שאינה מתוקנת" (האר"י הקדוש). אבל הרב הוטנר, ההוגה הגדול, מבאר שהשמחה שמחויבת ביום הקדוש יכולה לבוא רק אחרי בכייה מעומק הלב, בכייה שמבינה את פחד המשפט, ולכן יכולה לשמוח בהקלה הגדולה כשהקב"ה קם מכיסא דין ויושב על כיסא רחמים.
הפייטן ניסח זאת במילים "עין במר בוכה ולב שמח". זו יבבה של היושבת על המשבר: היא שפוחדת כל כך והיא שבוכה בהקלה כשהיא מחזיקה את התינוק החדש בזרועותיה. השנה תלכי לבית הכנסת. אל תאמרי: "אין תקיעות ביום הראשון, אלך ביום השני של החג". כשיום תרועה לא יהיה לכם, אתן, הנשים, תהיו התרועה.
קולכן השותק יהיה מליץ היושר מול מגיד פשע: "שפתיה נעות וקולה לא יישמע". איך להיות תרועה? האדמו"ר הזקן מבאר את המילה "תרועה" בשלושה אופנים: שבר (מלשון רעוע), רעות (חיבור וחברות) ורצון אדיר (רעוותא דליבא). בואי עם כל השברים שידעת, בואי ברעות ובפיוס ובסליחה, בואי ברצון הלב הכי גדול שיש בך. השנה את השופר של כולנו. בואי לבית הכנסת והיי לנו מליצת יושר, קהל עדתינו עלייך יסמוכו.
