אמש (רביעי) התכנסו עשרות בני משפחות שכולות ומשתתפים במאהל הגבורה שסמוך למשרד ראש הממשלה בירושלים, לקריאת מגילת איכה ואמירת קינות. הערב עסק בחיבור שבין חורבן בית המקדש לשכול ולמלחמה שאנחנו חווים, ובכאב הלאומי והאישי לצד האמונה הגדולה בתקומה.
במהלך ההתכנסות נשמעו שיחות התעוררות מפי הורים שכולים, שדיברו על הצורך העמוק להתבונן במשמעות של תשעה באב. המסר המרכזי שעלה מהדברים היה לא להדחיק את הכאב, ומתוך השבר להתחזק ולפעול יחד לבניין ירושלים ולגאולה השלמה.
חשבון נפש לאומי וזעקת לב
הרב שלמה יוסף ויצן, אביו של עמיחי הי"ד, קרא למשתתפים להתבונן לעומק באירועי המלחמה ודרש לא לחזור לשגרה שלפני שמחת תורה. "אומרים לנו: הייתה שמחת תורה, אסון, טרגדיה, ציפייה עצומה – בואו נחזור למה שהיה לפני שמחת תורה. לא! לא חוזרים למה שהתרגלנו. אם קרה לנו מה שקרה, כנראה לא היינו בתשובה, כנראה לא הרגשנו שאנחנו נמצאים בצרה. כל הזמן אנחנו אומרים לעצמנו: יהיה בסדר, העיקר שלא יהיו בעיות. תשעה באב בא ואומר לעם ישראל: תתבוננו. אתם עם ענקי, עם גדול, ויחסית למה שאתם יכולים להיות, מה שאתם היום לא נחשב. יחסית לגודל שלנו, מה שאנחנו היום אומר שאנחנו נמצאים בצרה צרורה".
הרב שלמה יוסף ויצן. צילום: ללא קרדיט
לראות גאולה בכל גרפיטי בעמדה
הרב יורם אליהו, אביו של ידידיה הי"ד, עסק במשמעות של תשעה באב וביכולת לראות את הנהגת ה' גם בתוך הצער הקשה. "יש אירועים… שנראים לנו כנגע. אבל מרחוק רואים איך הכול מעשה ה'. בתוך כל הצער אנחנו עדיין בצער, אבל ביום הקשה הזה מתגלה גודל אהבת ה' לעם ישראל. החורבן הוא סוג של ניתוח. אם אבא מנתח את הבן שלו, זה לא מפני שהוא שונא אותו, אלא מפני שהוא רוצה לרפא אותו. כך גם החורבן הוא דרך להביא אותנו לגאולה השלמה", הסביר הרב והוסיף כי לחיילים שמסרו את נפשם יש חלק פעיל בבניין: "הקדושים האלה שמסרו את הנפש ידעו לאן הם הולכים. הם הלכו להביא גאולה שלמה, ולזה אנחנו שואפים להיות מביאי גאולה, צופי ישועה".
גם אחיה אליהו, אביו של אריאל הי"ד, דיבר על האפשרות להביא את הכאב אל התפילה ועל הסבלנות שנדרשת בתהליכים היסטוריים גדולים. "כשאנחנו רוצים להשיג מטרות באמת חשובות וגדולות בחיים, זה לא יבוא ביום וזה לא יבוא ביומיים. זה יבוא בהתמדה, וזה ידרוש עבודה. אם זה חשוב לך, זה דורש השקעה. ולגבי התפילה – דיבור לא חייב להיות דיבור של שבח. הוא יכול להיות גם דיבור של כעס, של כאב, של בכי, של צעקות ושל זעקת לב. אתה כועס? תגיד לקדוש ברוך הוא שאתה כועס. אתה עצוב? תגיד לו שאתה עצוב. חסר לך בית המקדש? תגיד לו את זה. בשביל זה יש את התפילה".
אחיה אליהו במאהל הגבורה. צילום: ללא קרדיט
לקראת סיום שיתף אחיה אליהו דברים מצמררים שכתב בנו אריאל הי"ד במהלך השירות הצבאי, שם תיאר איך הצליח למצוא משמעות וגאולה דווקא מתוך השמירות המפרכות במדבר: "הסתכלתי סביבי ופתאום רואים גאולה בכל אבן, בכל עץ, בכל דשא סינתטי ובכל גרפיטי בעמדה… הנביאים שניבאו עליה לא ידעו מה הם מנבאים וכמה יפה זה ייראה וירגיש במציאות".
אליהו חתם את הערב במסר של כוח ואחדות שצומחים מהכאב הלאומי: "כשאנחנו מסתכלים על כל סיפור של כל חייל וכל חיילת, אנחנו מבינים איזה עולם, איזה פוטנציאל גדול איבדנו… אבל יש כוח של ביחד. עם ישראל, כשהוא נמצא ביחד, זה נותן המון כוח. יש פה משהו לאומי, יש פה עניין של יחד, והיחד הזה נותן הרבה כוח".
