סערה התחוללה במהלך פאנל משותף, שבו השתתף ראש קהילת דעת תבונה בראש העין, הרב גיא אלאלוף, לצד איש השמאל דוד שוקן. במהלך המפגש, שהתקיים בפני קהל דתי לאומי תורני, ספג הרב שריקות בוז וקריאות גנאי מהנוכחים באולם, בעוד שוקן זכה למחיאות כפיים סוערות מצד הקהל הדתי. הדברים קרו לאחר שהרב סירב לקבל את דרישותיו של שוקן להכיר בחילוניות כזרם לגיטימי ביהדות.
אחרי מה שקרה בפאנל, העביר הרב אלאלוף שיעור מיוחד שזכה לכותרת החד-משמעית: "סינדרום דוד שוקן – החילון הוא הריבון". בשיעור פירק הרב בהרחבה את המפגש הטעון, והסביר כי לא מדובר בעניין אישי אלא בתופעה חברתית עמוקה ומדאיגה בתוך הציונות הדתית. לטענתו, הציבור שלנו נוטה להפוך כל איש שמאל שמסכים לנהל איתו שיח לכוכב ענק, רק בגלל הייחוס המשפחתי שלו בעיתון הארץ, ובכך משעבד את עמדתו הרוחנית.
קו אדום מול פלורליזם
במהלך המפגש הציג שוקן משל שבו תיאר את הציבורים בישראל: החרדים הם הגזע והשורש, הדתיים הלאומיים הם הענפים, והחילונים הם העלים. משל זה שימש אותו כדי לדרוש מהרב הכרה הדדית בתפקידים, כשהוא מבהיר שאם דרכו אינה לגיטימית-אין להם על מה לדבר. הרב אלאלוף סירב לשתף פעולה עם המשוואה הזו והבהיר כי מדובר בקו אדום אמוני. "היהדות הנאמנה בשום פנים ואופן לעולם לא תכיר בזרם בתוך היהדות שהוא לא שומר תורה ומצוות", הדגיש הרב בשיעורו.
הרב ביסס את עמדתו על פסיקת הרמב"ם בהלכות שבת, המבהירה כי מחלל שבת בפרהסיה הרי הוא כגוי לכל דבריו. לכן, לטענתו, אין לאף אדם זכות למשכן את ערכי התורה בשביל לקבל כרטיס כניסה לשיח הליברלי. הרב הוסיף וציין כי שוקן עצמו מייצג עמדות חילוניות קיצוניות, שכן הוא מעיד בגילוי לב כי הוא חי עם בת זוגו ללא חופה וקידושין כבר 15 שנה, בניו ערלים בגלל שבחר שלא למול אותם, והוא מסרב להניח תפילין כשמציעים לו.
עבדים לחילון המדומיין
בגלל זה, תמה הרב על ההתלהבות העצומה ומחיאות הכפיים של הציבור הדתי לאומי מהאיש באותו ערב. "על מה אתם מוחאים כפיים? על זה שהוא מסכים לדבר איתכם?", שאל הרב בכאב והוסיף, "איך יכול להיות שהדבר המובן מאליו הזה נהפך להיות כותרות בעיתונים? זה אומר שאנחנו עבדים. החילון הוא הריבון". לטענתו, הציבור מחפש אישור חברתי מהאליטה הישנה של דור המייסדים, במקום להוביל בגאווה אמונית צלולה.
הרב אלאלוף הסביר כי מדובר באבסורד, במיוחד לאור העובדה שמדינת ישראל עוברת ב-30 השנים האחרונות תהליך עמוק של מסורתיזציה, והשמאל הקיצוני הפך למיעוט קטן של 10% או 15% בלבד מהאוכלוסייה. לכן קשה לאותה קבוצה לראות את המדינה משנה את פניה והם זקוקים לחמלה, אך בשום פנים ואופן אסור שהדבר יבוא על חשבון האמת התורנית הברורה. "היהדות תהיה כפי שהייתה מדורי דורות וכפי שתהיה נצח נצחים – היהדות הנאמנה", הצהיר הרב.
לצד העמדה התורנית הבלתי מתפשרת, הרב הדגיש בשיעורו מורכבות פנימית חשובה והבהיר כי אין לנו הנחת יסוד קטגורית שאנחנו תמיד צדקנו והם תמיד טועים, וכי יש המון מה ללמוד מהחילונים. הרב אף שיתף בגילוי לב כי חש בושה רבה לנוכח פרשיית בחירות פוליטית שנראית מביכה, שבה עורך דין פרטי ששירת את ראש הממשלה מתמודד לתפקיד מבקר המדינה בבחירות חוזרות. לכן, לדבריו, חשוב להציב כוכבית ולדעת שיש ביקורת פנימית, אך שום דבר מזה לא משנה את העובדה שהתורה אינה פלסטלינה.
הבנות הצעירות הן התקווה האמיתית
נקודת אור משמעותית נרשמה בסיום הכנס, כאשר קבוצה גדולה של בנות שירות לאומי צעירות ניגשו אל הרב וחיזקו את ידיו מול הבלבול הכללי. הבנות, ובהן נעמה ובר, הבהירו כי הן אינן שותפות לרוח הפשרנית הזו ואינן זקוקות לשום אישור מהחילוניות. "שתדע לך אנחנו מטיפות, אנחנו לא מקבלות את כל השטויות האלה. אנחנו יודעות היטב איפה האמת נמצאת ואנחנו באות להגיד את דבר השם ליהודים החילונים", אמרו הבנות לרב בגאווה אמונית צלולה.
הרב סיכם כי הבנות הצעירות הללו הן התקווה האמיתית, כיוון שהן פועלות מתוך אמונה יוקדת וללא רגשי נחיתות מול הריבונות החילונית המדומיינת. השיעור נחתם בתפילה חמה וברוח חיובית, שבה איחל הרב שדוד שוקן וחבריו יזכו לחזור בתשובה שלמה במהרה. הרב הבטיח כי הציבור האמוני ימשיך לחבק את כל חלקי עם ישראל באהבה עצומה, תוך שמירה בלתי מתפשרת על נצחיות התורה.
למה לתת לרב הזה במה?
כי הוא צודק?
אני מסכימה עם העמדה שיהדות חילונית היא אוקסימורון, ואף יותר מכך: היא זו שמביאה אותנו לגזענות ביחס לעצמנו ולסביבה. אני לא מסכימה עם הרב לגבי התכנים שתורת ישראל אמורה לבטא. ולראייה תרבות האין גבול של הציבור המתקרא דתי.
אפשר היה לקבל חילון לו היה בשוליים. אבל האנומליה היהודית מבוססת על רוב שמסרב להציב את התורה כמגדיר החיובי של הזיקה בינינו.