בשנים האחרונות, ואולי נכון יותר בדור האחרון, חלה תזוזה ציבורית לעבר לימודי פנימיות התורה, וההתעניינות הגוברת והולכת בזה ניכרת במדפי חנויות הספרים. 

עם זאת שאלה אחת, החוזרת בסעיפים שונים, גורמת לעיכוב הלומדים: האם אני ראוי באמת ללמוד בחוכמת ספר הזוהר? לא משתגעים מזה? לא צריך להיות בן ארבעים ולדעת את כל הש"ס בעל פה? בשורות הקרובות ננסה בקצרה לענות על כמה שאלות שכיחות. 

האם צריך להיות בן ארבעים כדי ללמוד? 

הש"ך אכן כתב שאין ללמוד קבלה קודם גיל ארבעים (יו"ד רמו, ו), ומקור הפסק כנראה בדברי ר' אברהם אזולאי בפירוש אור החמה לזוהר. יש גם מי שרצה ללמוד מהגמרא במסכת חגיגה יג שאין ללמוד לפני גיל חמישים, כיוון שכשרצה רבי יוחנן רצה ללמד את רבי אלעזר מעשה מרכבה, ענה לו: לא קשאי, כלומר לא זקנתי, ורבנו חננאל מפרש – גיל חמישים. 

אומנם את ההוכחה מהגמרא דחו, כיוון שדבריה כנראה נוגעים לחוכמת הקבלה המעשית (אג' הראי"ה תיד, על פי שערי אורה), ובכלל, קצת קשה להחזיק בעמדה זו, כיוון שראשי הקבלה הרמ"ק והאר"י עצמם לא הגיעו לגיל ארבעים וחמישים (ספר הברית ח"א מאמר ד, יד). אי אפשר גם לטעון שהם מקרה חריג, כיוון שהרמ"ק עצמו דחה את הדעה שאין ללמוד לפני גיל ארבעים, ולדעתו די בגיל עשרים להתחיל ללמוד (אור נערב ג, א). 

גם המהרח"ו לא כתב בשם האר"י שום מגבלת גיל אף שכתב תנאים אחרים (קול אומר קרא, ר"א מרגליות). כך גם פסק מרן הרב זצ"ל, ובאיגרת עו חילק בין צעירים לימים, שמוטלת עליהם החובה שלא לגרוע מלימוד שעה או שעתיים ביום בחוכמת האמת, ובין יחידי סגולה או חכמים שכבר מילאו כרסם לחם ובשר, ועליהם לקבוע בה את עיקר עסק עיונם. 

האם צריך לדעת את כל הש"ס כדי ללמוד נסתר?

מדברי החיי אדם (כלל י, יב) אכן עולה שאין לאדם ללמוד חוכמת הקבלה עד שימלא כרסו בגמרא ופוסקים, ומקורו כנראה בדברי הרמב"ם שכתב שאין ראוי לטייל בפרדס אלא מי שנתמלא כרסו לחם ובשר, שהוא לידע האסור והמותר. 

היה ראוי להאריך ולהראות כי מדברי הרמב"ם אין הוכחה שצריך לדעת את כל הש"ס כדי ללמוד. מכל מקום את התפיסה הזו דחו גדולי המקובלים שהיו גם גדולי הפוסקים בדורם. הרמ"ק דחה דעה זאת באור נערב (ח"א פ"ו), ולדבריו הרוצים ללמוד "צריכים להרגיל עצמם קצת בפלפול לפי הבנת שכלם, וקצת בגמרא וקצת במשנה וידעו דינים הנצרכים להם". מרן הרב זצ"ל קרא למדרגה שכתב הרמ"ק: לומדות בינונית (אגרות הראי"ה תרב). 

ואולם לדעת האריז"ל גם מדרגה זו איננה תנאי ללימוד. לדבריו, "מי שהוא חריף ובקי בעיון מאוד במהירות, טוב שיעיין שעה אחת או ב' ביום ולא יותר… אבל מי שאינו מהיר כל כך, והוא קשה העיון, יותר טוב לו שיעיין בפנימיות הדבר שהוא בפרי, ממה שיעיין בקליפות. והוא שיעיין ויעסוק במדרשים ובאגדות ובפרט בזוהר ובספרי קבלה" (פרי עץ חיים, שער הנהגת הלימוד פ"א. וכמו"כ שער המצוות פר' ואתחנן, שער רוה"ק דף ט א, הקדמת המהרח"ו לשער ההקדמות). כלומר דווקא מי שלימוד הגמרא והתלמוד עולים לו בקושי, אות הוא כי מזלו הרוחני איננו מצוי בחוכמה זו. לכן אף על פי שיש חשיבות למאמץ הלימודי בתלמוד, מכל מקום מן השמיים הניחו למתקשה בתלמוד מקום בלימוד פנימיות התורה. 

כדרך האריז"ל כתבו רבים, ובהם המשנת חסידים (מס' ת"ת ג) וספר הברית (ח"א מאמר ד פי"ד), והרמח"ל הציע שכבר מתחילה ישלב את כל לימוד מקצועות התורה כולל חלק הנסתר (מאמר דרך חכמה). 

גם מרן הרב זצ"ל אחז בדרך מעין זו, ובאיגרת תרב כתב שמידת מילוי הכרס תלויה במדרגת הדורות, ובדורנו, שהעריגה הרוחנית מתגברת עד שהחלק היותר משמעותי מתחלואי הדור מגיע מצימאון שאינו מרווה, לא משתבשים מי שמצדדים ללכת כדברי המקילים בזה שהיו גדולי עולם. למעשה, מי שייכנס לחבורות הלומדים בישיבות המקובלים המסורתיות, ובהן בית אל, נהר שלום ואהבת שלום, יראה שאברכים במדרגה ממוצעת שוקדים על תלמוד תורת הסוד, כפי המסורת הנהוגה זה דורי דורות אצל רבותינו המקובלים הספרדים.

האם צריך להיות צדיק וחסיד גמור כדי ללמוד?

אפשר לשמוע את הטענה הזו מסתובבת בהיכלי בית המדרש. נכון, אולי לא צריך להיות בן ארבעים או אפילו לדעת את כל הש"ס, אבל צריך להיות על כל פנים צדיק וחסיד כדי ללמוד חוכמה נשגבה שכזו, וכפי שמופיע בהקדמת המהרח"ו: "לכן נקראים העוסקים בחכמה הזאת מחצדי חקלא ובודאי שיתעוררו הקליפות נגדו לפתותו ולהחטיאו לכן יזהר שלא לבוא לידי חטא אפי' שוגג שלא יהיה להם שייכות בו". 

לטענה זו כבר נדרשו עוד בדור תלמידי גורי האריז"ל, ור' יעקב צמח כתב שדווקא בדורות הקודמים היו אנשי מעשה וחסידים, אבל בדורות הגרועים שלנו, "מי יגן עלינו אם לא קריאתנו בחכמה זאת הנפלאה והעמוקה ובפרט על דרך שכתב הרב ז"ל שנסתרות נעשו עתה כמו נגלות כי בדור הזה מושל הזנות ומשלינות ולשון הרע ושנאה שבלב" (הודפס בסוף הקדמת המהרח"ו). 

לדבריו מובן כי יש צורך שהאדם יקבל עליו ללכת בדרכי הקדושה גם אם טרם הגיע למדרגה זו. כך כתב מפורשות גם הרצ"א מדינוב בספר סור מרע (אות יח–יט) שאין כוונת המהרח"ו שלא יתחיל ללמוד עד שיקיים כל התנאים שכתב, אלא שיקבל עליו לקיים הכול בעת האפשרית, לפי התקדמותו. בדורנו כתב אחד מגדולי המקובלים, הגר"ד פריש בעל המתוק מדבש, כי הוא מורה לכל הבא לעסוק בחוכמה הזו רק שלושה תנאים עיקריים: כוונה לשם שמיים, טהרה במקווה וגידול זקן (שערי זהר פ"ח). 

יש עוד פרטים רבים שיש לדון בהם, אך נוכל לסכם בקצרה כי אדם ירא שמיים הקובע עיתים בנגלות התורה, נשוי (ולצערנו אכמ"ל), שומר על טהרה במקווה ומקיים אורח חיים נורמטיבי ותקין, אם הוא מקבל עליו להתקדש ולהתעלות בעבודת ה', יוכל והוא אף נדרש לקבוע עיתים וזמן בלימוד חוכמת הנסתר. 

יהי רצון שבזכות חוכמה זו יתקיים בנו מאמר הזוהר הקדוש: "ובגין דעתידין ישראל למטעם מאילנא דחיי, דאיהו האי ספר הזהר, יפקון ביה מן גלותא ברחמי" (זהר ג קכד, ב).