כשקרח שואל את משה בהתרסה: "בית מלא ספרים צריך מזוזה?" הוא כאילו קורא תיגר על הצורך במשה ובאהרן (המזוזה). אם כל העם הזה הוא עם הספר, לשם מה הייצוג של כמה פסוקים בכניסה לבית?! כמו שהסבירו רבים, קרח עושה שימוש ב"ליצנות", בלעג ציני שבא לפסול מישהו אחר, אבל למעשה עסוק בפסילה עצמית. כששואל קרח למה צריך מזוזה, הוא שואל בעצם: מי צריך ספרים?!
קרח הוא נושא ספרים: הוא נושא על כתפיו בעמל את הכלים הכבדים של המשכן. הוא כביכול איש הספר והעמל האקדמי שמשקיעים שנים בעבודת נמלים. ופתאום מגיעים רבני טיקטוק, ובכמה אמירות לקוניות, שלא לומר שטחיות, סוחפים אחריהם המונים! מי צריך עמל אקדמי היום? לשם מה לטרוח על תואר ראשון ועל תואר שני? בדור של מנשקי מזוזות ואנשים שמניחים את כף היד על הראש כשהם מבקשים דבר מה, מי צריך את ארון הספרים הכבד הזה?
כשאדם לועג לצורך באחר, הוא אינו מאמין שיש עוד צורך בו עצמו, ואין תסכול גדול מזה. רבי נחמן מברסלב אומר בחידוש מדהים: "ואז נופלת על האדם מחלוקת". למה הוא מתכוון? נקרא את דבריו המופלאים: "כי יש שיש עליהם מחלוקת מחמת שאין להם אמונה בעצמם ואינם מאמינים בחידושי התורה שלהם שהם מחדשים ואינם מאמינים שיש לה' יתברך שעשועים גדולים מהחידושים שלהם ומהתפילות שלהם.
"ועל ידי זה שאין להם אמונה בהחידושים של עצמם, על ידי זה הם מתרשלים בחידושים שלהם ועל ידי זה בא עליהם מחלוקת ועל ידי זה הם שבים אל עצמם (!) וחוזרים ונחשבים אצלם חידושים שלהם וחוזרים ומחדשים דברים בעבודת ה' שרק הם יכולים לחדש ונעשה מזה ספר" (ליקוטי מוהר"ן סא).
מספר האנשים שמוציאים לאור ספרים עולה על מספר האנשים שקוראים ספרים
השבוע קראתי שבשנים האחרונות מספר האנשים שמוציאים לאור ספרים עולה על מספר האנשים שקוראים ספרים. ובכן, מי צריך שבוע הספר העברי כשיש טיקטוק? עולם הטיקטוק והרשתות גורם תכופות לאדם מחלוקת עם עצמו ועם חלקו. נפשו של קרח מסתכלת סביב, ולכן מתוסכלת: הוא באמת עובד קשה כל כך כשסביבו אנשים מסתפקים בנשיקה למזוזה! וכשמגיע התסכול הזה, ההסתכלות הצידה, כמו בכביש מהיר, גורמת לנו לנהוג לאט יותר, כי כולם גם ככה עוקפים אותנו.
וכאן מגיע החלק היפהפה בדברי רבי נחמן: המחלוקת הפנימית הזו גורמת בהתחלה להאטה ואפילו להימנעות, אבל אז, בבדידות הזו, כשכל העולם רץ קדימה ורק הוא לא, האדם בלית ברירה "שב אל עצמו", כי זה מה שיש לו, "וחוזרים ונחשבים אצלו חידושים שלו". עכשיו הוא חידוש! הוא אינו דומה לשום אדם אחר! הוא יכול להרגיש שהוא דינוזאור לא-רלוונטי, והוא יכול להרגיש שהוא הדבר הבא דווקא בהיותו מחוץ למרוץ.
החשיבו את עצמכם, אומר רבי נחמן. דווקא כשאתם מרגישים הכי מיושנים בעולם, שם יגיע החידוש שלכם. שבו לכתוב אותו, חבל על כל רגע. נכון, אנשים עייפים ייכנסו הביתה וינשקו את המזוזה. אבל אז הם יביטו בספרייה העמוסה, יוציאו ספר ויבקשו חוכמה עתיקה שמישהו עמל עליה רק בשבילם.
