בג"ץ התיר היום (שלישי) לפרסום את העתירה שהגישו שלושת ראשי השב"כ לשעבר – נדב ארגמן, תמיר פרדו וכרמי גילון – נגד מינויו של דוד זיני לראש השב"כ. מי שחשב שמאחורי המהלך הדרמטי של בכירי המערכת לשעבר עומד מידע מסווג או דאגה עמוקה וכנה לביטחון המדינה, גילה היום מסמך מביך שמבוסס בעיקרו על גזרי עיתונים ופוזיציה פוליטית.
השלושה, ששמם אמור היה להקנות לעתירה משקל כבד של רצינות ומקצועיות, הציגו בפועל מסמך שנראה יותר כמו טוקבק ארוך ומנומק מאשר עתירה משפטית. במקום עובדות מוצקות על תפקודו של זיני, העתירה שזורה בלינקים לאתרי החדשות 'הארץ' ו-ynet, בניסיון להוכיח שזיני אינו ראוי לתפקיד.
כשכתבה בעיתון הופכת ל"ראיה"
העיון בעתירה חושף את עומק הניתוק ואת הריקבון המוסרי שמלווה את המחנה שמתיימר להיות "שומר הסף". במקום לבחון את דוד זיני על פי ביצועיו בשטח, גבורתו הקרבית והפיקוד שלו על הלוחמים, העותרים בחרו להסתמך על נרטיבים תקשורתיים. השיטה פשוטה: העיתונות, שידועה בקו מסוים מאוד, מייצרת כותרות נגד קצינים בעלי גוון דתי או ימני, ולאחר מכן בכירי העבר משתמשים באותן כותרות בדיוק כדי לטעון ש"יש בעיה ערכית".
זהו מעגל סגור של הנדסת תודעה: התקשורת מסמנת, הבכירים מצטטים, ובג"ץ נדרש להתערב. המהלך הזה חושף כיצד שנאה פוליטית עיוורת גוברת על אתיקה מקצועית, ואיך אנשים שהחזיקו בסודות הכמוסים ביותר של המדינה מוכנים להוזיל את מעמדם כדי לנגח מינוי של קצין מוערך, רק כי הוא לא בא מ'הקליקה' הנכונה.
המטרה סומנה מראש
אין דרך אחרת לומר זאת – המטרה סומנה מראש, וכל האמצעים כשרים. העתירה הזו היא דוגמה קלאסית לניסיון להלך אימים על מערכת הביטחון ולוודא שרק אנשים שמתיישרים עם קו מחשבתי מאוד מסוים יתקדמו לצמרת. העובדה ששלושה ראשי שב"כ לשעבר חתומים על מסמך כל כך דליל בראיות וכל כך עמוס באג'נדה, מעידה יותר עליהם מאשר על ראש השב"כ הנוכחי זיני.
