לקראת יום הזיכרון, נכדו של עמרם אלקיים הי"ד, שמעון שמחי, מפרסם שיר חדש ומצמרר המבוסס על שתי גלויות משפחתיות שנותרו כעדות אחרונה מהחזית בסיני. השיר מעבד את המילים האחרונות ששלח עמרם למשפחתו, לצד הגלויה הכואבת שחזרה לאשתו שרה עם הכיתוב הקצר והנורא – "חלל". המעגל המוזיקלי הזה נסגר רק לאחרונה, בגלל שהגלויות, שהיו שמורות אצל דוד המשפחה במשך שנים רבות, הגיעו לידי הבנות סלעית ויונית רק לפני זמן לא רב.
הסיפור מאחורי השיר מתחיל בנתק הכואב של ימי המלחמה. עמרם יצא לחזית ושלח גלויה אחרונה לאשתו ולבנותיו הפעוטות. כשהקשר איתו אבד, שרה אשתו שלחה לו גלויה מלאת דאגה, אך זו חזרה אליה עם הערה קצרה בשוליה שבישרה על הנורא מכל. הבנות גדלו בלי להכיר את קיומן של הגלויות הללו, ורק כשהן נחשפו אליהן בזכות הדוד, החליט הנכד שמעון לתת למילים הללו חיים חדשים דרך הלחן והשירה.
לחן: שמעון שמחי, עיבוד והפקה מוזיקלית: מנחם מוניס ושמעון שמחי
מורה, מדריך ולוחם בנשמה
עמרם, שנולד בטנג'יר שבמרוקו ועלה לארץ, היה דמות מוכרת ואהובה בעיירה נתיבות. הוא הקדיש את חייו לחינוך והוראה בבית הספר "נתיב אליהו" ובהדרכת נוער בתנועת "בני עקיבא". הוא ראה בחינוך שליחות של ממש ועמל להקנות לתלמידיו ערכים של אהבת הארץ ויושר. לצד עבודתו החינוכית, עמרם היה אמן בנשמתו שעסק בציור, פיסול ועבודות נחושת, ואיש משפחה מסור לאשתו ולשתי בנותיו הקטנות.
גם בשירות המילואים שלו הוא היה חייל למופת. לאחר שסיים שירות סדיר בחיל השריון כלוחם חרמ"ש, הוא המשיך להתייצב למילואים ועבר קורסים מקצועיים כמש"ק מרגמות וסייר. המפקדים שלו סיפרו עליו שתמיד ביצע את המוטל עליו ללא דופי, מתוך מסירות עמוקה למדינה ולחבריו ליחידה.
הקרב האחרון בסיני
כשפרצה מלחמת יום הכיפורים, עמרם גויס ונשלח מיד לחזית סיני הסוערת. ביום י"ח בתשרי תשל"ד (14.10.1973), בזמן שלחם באחד מקרבות הבלימה הקשים בציר "עכביש-כספית", הוא נפגע ונהרג. במשך תקופה ארוכה הוא נחשב לנעדר, דבר שהוסיף על הכאב הגדול של המשפחה. לאחר נפילתו הוא הועלה לדרגת רב-טוראי והובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בבאר שבע.
מפקדו כתב למשפחה אחרי המלחמה: "עמרם ביצע את המשימות שהוטלו עליו באומץ לב ובדבקות במטרה. המעשים שלו והיכולת שלו להמשיך להילחם היו מקור כוח לחבריו". לזכרו של עמרם הוציאה המשפחה ספר לימוד על אזורי הארץ במקורות ישראל, ונתרם ספר תורה לבית הכנסת בנתיבות. כעת, השיר של נכדו מוסיף רובד נוסף של זיכרון חיובי ומרגש, שמחבר בין הדורות ומנציח את דמותו של המחנך והלוחם.
