זה היה רגע שבו הספורט זז הצידה והלב היהודי התחיל לפעום. רגע לפני שריקת הפתיחה בטדי, האצטדיון הירושלמי לבש חג כשרום ברסלבסקי, שורד השבי ואוהד בית"ר, עלה לכר הדשא. הוא לא בא רק לראות משחק, הוא בא להכריז על הניצחון שלו – ושלנו.
מקמפיין למציאות: "אני כבר לא חטוף"
מול עשרות אלפי אוהדים נרגשים, רום אחז במיקרופון ושיחזר את המעבר הבלתי נתפס מחושך לאור. "לפני שנה הייתם כולכם עם החולצה של הפרצוף שלי", הוא אמר בכנות כואבת. "היום אני עומד פה אחרי שנתיים של גיהינום וסבל – ואני כבר לא חטוף. אני עומד פה בסגירת מעגל, חופשי ומאושר, בלי חולצות שחורות".
"ניסים של אלוקים וצבא שלם"
רום לא דיבר על פוליטיקה, אלא על אמונה וגבורה. "בעזרת הניסים של אלוקים, אני חופשי", הוא אמר, ופנה ישירות לגיבורים שבשטח: "אני רוצה להזכיר את חיילינו הגיבורים, אלו שחירפו נפשם. לא הייתי עומד פה אם לא אתם. אתם הצלתם לי את החיים".
עבור רום, החיבור לקבוצה הוא הרבה מעבר לכדורגל. "בית"ר ירושלים זו לא קבוצה", הוא קבע לקול שאגות הקהל, "זה הסמל של המדינה".
שירת התקווה המרעידה
את האירוע המטלטל חתמה שירת 'התקווה' אדירה בביצוע הזמר דודו אהרון, כשהקהל כולו מצטרף בדמעות. רום סיים את דבריו בשלוש מילים שקיבלו משמעות חדשה ועוצמתית: "עם ישראל חי". הערב בטדי, זה היה חי ובועט מתמיד.
