לפני כמה עשורים היה מרד מוסדות בישיבות התיכוניות ובישיבות ההסדר. הייתה אז תביעה ברורה להחליף את הר"מים וראשי הישיבות החרדים ברבנים ומחנכים ציוניים. היום ברוב המוחלט של מוסדות הציונות הדתית, אכן, כבר אין חרדים.
אלא שבמקום החרדים באים כיום למשרד החינוך גדודים של ערבים וערביות. במעונות, בגנים, ביסודי ובעל-יסודי צצים בני המיעוטים כפטריות אחרי הגשם. נתוני מרכז המחקר והמידע של הכנסת והלמ"ס חושפים כי מספר המורים הערבים בחינוך העברי הוכפל בתוך חמש שנים בלבד: מ-1,683 מורים בשנת תשפ"א ל-3,984 מורים בשנת תשפ"ה (שהם כ-4% מכלל עובדי ההוראה במגזר העברי). המגמה נרחבת כל כך עד שכמעט מחצית (כ-41%) מבתי הספר בחינוך הממלכתי-עברי קלטו לפחות מורה ערבי אחד, והפילוח הוא 1,821 מורים ביסודי, 1,169 בחטיבות הביניים, 1,091 בתיכונים ו-214 בגני ילדים.
מורים ערבים מלמדים לשון, הבעה ותנ"ך! פתאום בחדר המורים נשמעת השפה הערבית בקולי קולות, ואליעזר בן-יהודה מתהפך בקברו: דבר ערבית, לא עברית. השבוע נכנסו מיליוני ילדים ונערים למוסדות החינוך, והדבר הכי קדוש בעולם – חינוך דור העתיד – יופקד בידי מי שמדבר את שפת האויב.
ואם יבואו להתמודד על משרה מורה יהודי ומורה ערבי, יש סיכוי שהראשון יידחה ודובר הערבית יתקבל בקפה מהביל ובמרחבא. זאת מכיוון שיש תגמולים ממשרד החינוך ויש העדפה מתקנת שמקלקלת לנו את החינוך. על פי הנתונים, מנהלי בתי ספר שקלטו מורים ערבים בתוכניות השילוב קיבלו תוספות תקציב ושעות מערכת ניכרות, המוערכות בשווי של 120,000–180,000 שקלים בשנה לכל מורה.
מורה אינו רק ספק ידע. הבינה המלאכותית אינה יכולה להחליף מורה בעל נשמה, וגם מורים ערבים ומורות ערביות לא יוכלו להעניק את העיקר שבטקסט, שהוא המעבר – הנשמה.
ראשי ישיבות, דרבנו את תלמידיכם ללכת להוראה! גם אנחנו הרבנים חטאנו ונרדמנו בשמירה על החינוך. פעם היו צעירים רצים לחינוך, זה היה אידיאליסטי ומכובד; היום כולם נוהרים להיי-טק. הנחמה שיש בתופעת ה-AI היא שמשרות בתחום ההיי-טק מצטמצמות, הבינה המלאכותית מחליפה את האדם, וכך מתפנים זמן ומשאבים להפנות את טובי המוחות לחינוך והוראה.
מורה אינו רק ספק ידע. הבינה המלאכותית אינה יכולה להחליף מורה בעל נשמה, וגם מורים ערבים ומורות ערביות לא יוכלו להעניק את העיקר שבטקסט, שהוא המעבר – הנשמה
צריך לצעוק בקול נגד הכיבוש! הערבים כבשו את העבודות בשטח – את הרוקחות ואת הרפואה. הם קיבלו העדפה מתקנת על חשבון צעירינו ששירתו בצבא ועשו מאות ימים בלימודים. לערבים הורידו את הרף, ולמילואימניקים העלו והקשו עליהם. זה לא נורמלי! הפערים הללו מתחדדים כאשר מגלים כי מאות מורים ערבים במערכת החינוך העברית רכשו את השכלתם האקדמית באוניברסיטאות ובמכללות בשטחי הרשות הפלשתינית.
ובכן, מה עדיף, חרדי או ערבי? דברו אמת, לא פוליטיקלי קורקט. אם חפצי חיים אנו, צריך להחזיר את הידיים להגה, לתפוס את השטח, "ללכלך את הידיים" בעבודות שטח, בחינוך והוראה, בעבודות טכניות וברפואה, ולא לקחת פועלים בזול שיעלו לנו ביוקר.