כשהטרור עותר לבג"ץ: הדיון המטריד נגד סגירת אונר"א

אין קץ להזיה: בזמן שכולנו עסקנו בדברים אחרים, בית המשפט העליון הישראלי פתח את שעריו לרווחה לארגון טרור שנלחם במדינת ישראל • אולי לא שמעתם על זה בחדשות, אבל זה האירוע המטורף באמת של השבוע

בג"צ. צילום ארכיון: דוברות הרשות השופטת

נגה ארבל

בג"ץ הישראלי הוא תופעה שאין לה כמעט אח ורע בעולם הדמוקרטי. המדינה האחת הנוספת שיש בה קונסטרוקציה מוזרה כזו נוצרה אף היא ב-1948 בעקבות סיום השלטון הבריטי עליה: הודו.

למי שלא מכיר, המערכת המנדטורית הזו נוצרה כדי להגן על שלטון הוד מלכותו מפני תביעות של "הילידים". היא בנויה לשרת את הריבון – המלך ג'ורג' השישי – לא צדק. גם אנחנו וגם ההודים אימצנו את הקונסטרוקציה האנטי-דמוקרטית הזו לחקיקה בצורה עקומה אגב הבנייה של מערכת המשפט טלאים טלאים ועיוותנו אותה עוד יותר בעשורים של פסיקה לא-עקבית לפי נוחות נקודתית של השופט, אגב סטייה בוטה מכל דגם דמוקרטי יציב.

עימות חריג בבית המשפט סביב הדיון על 'חוק אונר"א' | צפו

בטור הזה אני מנסה בדרך כלל להאיר פינות שהשיח הציבורי טרם הגיע אליהן לרפאן באור בשמש. אין לי עניין מיוחד לעסוק בבעיות השורש של בג"ץ. תודה לא-ל, המודעות לבעיה גדולה, ויש לי תקווה שהדיון הענף יוביל לשינוי לטובה במהרה בימינו.

אבל בשבוע שעבר מתחת לרדאר דן בג"ץ בעתירה נגד חוק שחוקקה הכנסת, ברוב של 92 מחבריה, שהגישו עותרים שאינם אזרחי ישראל. כנסת ישראל הורתה להפסיק כל פעילות של ארגון הטרור האנטישמי אונר"א, שבוגריו ועובדיו השתתפו בטבח שמיני עצרת בכל שטח שהיא שולטת בו.

כאמור, החוק הזה לא היה שנוי בשום מחלוקת בישראל. כל הנוכחים הצביעו. מחצית מהנעדרים היו חברי הקואליציה. אין לחוק שום דרך לפגוע בשום ישראלי (קבוצת האנשים היחידה שהפגיעה בה רלוונטית לדיון), וכולנו מרוויחים מכך שבאיחור מצער של 57 שנים החליטה מדינת ישראל להפסיק לשתף פעולה עם הארגון שהקימו מדינות ערב כדי לחתור תחת קיומה.

מליאת הכנסת.
מליאת הכנסת. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

ואף שידע את כל זאת, בית המשפט העליון של מדינת ישראל נתן לטרור זכות עמידה וטיעון נגד ההחלטה הזו שלנו כמדינה ריבונית. השופטים גרוסקופף, כשר ושטייניץ (שכל אחד מהם מקבל מאיתנו משכורת של כ-100,000 שקלים בחודש בממוצע למי שלא ידע) בזבזו יותר משעה על שמיעת טיעונים נגד ההחלטה הישראלית להפסיק לשתף פעולה עם ארגון הטרור ש"עובדים סוציאליים" שלו מתועדים בווידאו חוטפים את גופתו של יונתן סמרנו הי"ד לעזה.

במילים אחרות, ביום שני האחרון שימש בית המשפט העליון של מדינת ישראל בורר של המאפיה בין המדינה היהודית לטרור הנאצי הרצחני שחותר תחת זכות קיומה במוצהר כבר 77 שנים. בעצם הדיון פגע בג"ץ פגיעה אנושה במסר החשוב שביקשה הכנסת להעביר לאומות העולם, שהחתירה תחת קיומה של ישראל איננה ולא תהיה עוד לעולם התנהגות לגיטימית בתחומי המדינה היהודית. שהטרור אינו צד שיש לשמוע את טיעוניו – אלא אויב שיש להכחיד.

זה אירוע בעייתי בכל כך הרבה רמות, שמעברו מתחת לרדאר הציבורי טורדת את מנוחתי מספיק שאחרוג ממנהגי עד כה.

טנדר חמאס מחבלים בשדרות שביעי באוקטובר שמחת תורה
טבח שמחת תורה בשדרות. צילום: לפי סעיף 27א

עבירה נגד עצם קיומה של מדינת ישראל

חירות במובנה העמוק היא היכולת לבחור את הכללים שאתה מציית להם. אם הכללים נכפים, זה שעבוד. בלי כללים אין חירות אלא אנרכיה. דמוקרטיה היא שיטת הממשל שמאפשרת חירות, כי אנחנו בוחרים את הכללים לעצמנו באמצעות נציגינו.

בית משפט עליון שדן בעתירות פרטיות נגד חוקים בלי שהסכמנו שיעשה את זה, פוגע בחירות שלנו. כשהוא נותן לזרים, שאינם חלק מאיתנו, לטעון נגד החוקים שבחרנו, כשהוא נותן להם להכתיב לנו כיצד לנהל את חיינו וכיצד להגן עליהם באמצעות המנגנונים שאנחנו עצמנו יצרנו ומממנים, זו הפרה בוטה ויסודית לא רק של החירות האזרחית של הבוחרים אלא של ריבונות המדינה ועצמאותה.

זו, למי שלא מכיר, הפרה יסודית של עקרונות מגילת העצמאות, שהמעשה המחייב היחיד הטמון בה אינו עקרונות יסוד לחקיקה אלא ההכרזה על עצמאותה של המדינה היהודית מהגויים. אם גורם חיצוני יכול להכתיב לנו חוקים ופעולות, אנחנו לא עצמאיים.

ברור לי מהתנהלותם של השופטים שלהם אין שום כוונה לפעול להגן על המדינה שמשלמת להם משכורת מפני נציגי הטרור שהפכו את בית המשפט הישראלי לכלי נוסף במלחמתם

למרבה הצער, שמיעת טיעונים זרים בבג"ץ כנגד ממשלת ישראל אינה מאורע חדש. בלב פתוח ובנפש חפצה הפך בג"ץ את עצמו לכלי בידיהם של גורמים ואינטרסים זרים לשליטה ביהודים. אימץ מרצון את תפקיד מועצת הגטו שייעדו לו הבריטים ב"דבר המלך ומועצתו".

מתועבת ככל שתהיה התנהלותו זו, לפחות לכאורה, היא נעשתה על סמך חוקים שבחרנו לעצמנו.

כשבית המשפט העליון של מדינת ישראל שומע עתירה של גורמים זרים נגד חוק, כשהוא מעניק לטרוריסטים זכות עמידה ומאפשר לזרים לכפות עלינו באמצעותו את רצונם, זו עבירה נגד עצם קיומה של מדינת ישראל שמכוחה הוא פועל. זו סכין בלב האומה. זו הפרה של הזכות הלאומית שזיהינו במגילת העצמאות לעמוד ברשות עצמנו במדינתנו הריבונית.

אני רוצה להאמין באמת שהבעיה של בג"ץ היא אותו עניין של הצפרדעים מהטור הקודם. שהוא לא שם לב שהוא עושה את זה. אבל אני חייבת להודות שלא קל לי.

תסמונת הצפרדע: על טרור, סכנה של הרגלים בירוקרטיים והרגל יהודי מוזר במיוחד

כך נראה מופע אימים

צפיתי במשמר בתי המשפט מנסה למנוע מישראלים להיכנס לחדר הדיונים בטענה: "מתקיים דיון אחר", כאילו הדיון האחר אינו כפוף להנחיות פומביות הדיון של חוק יסוד: השפיטה וחוק בתי המשפט. שמעתי את התירוצים "אין מקום" כשלגמרי היה, בעיניי ראיתי. גם ראיתי אותם מכניסים לא-ישראלים לאולם ומשאירים בחוץ דווקא את האזרחים משלמי משכורתם.

מחיתי ללא הועיל כשהשופטים גירשו מהאולם את חברת הכנסת טלי גוטליב בהתעלמות מחסינותה העניינית כנבחרת ציבור.

הקשבתי יותר משעה לשופטים החוזרים ומסבירים שאין בעתירה ממש, שחסר בה בדל ראיה, קטן ככל שיהיה, לטענות העותרים, לעורכת דין שחזרה כמו תוכי על דבריה חסרי הפשר שיש. השופטים התעקשו לנהל את הדיון במקום לדחות אותו על הסף, אם לא מטעמי היעדר זכות עמידה אזי מטעמי היעדר מוחלט של הצדקה משפטית.

ח"כ טלי גוטליב.
ח"כ טלי גוטליב. צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת

שמעתי את גרוסקופף וכשר מסבירים לעותרת בפירוט מתמיה מה חסר בעתירה שלה כדי לזכות בכרטיס כניסה לדיון על חוקיותו של חוק שאין שום הצדקה לדון בה בכלל. נותנים, על חשבון משלם המיסים הישראלים, שיעור בהלכות תצהיר ותחולתו לעורכת דין הטוענת לפני הערכאה הגבוהה ביותר בישראל. כמעט כאילו צר להם שלא עשתה עבודתה נאמנה כדי שיוכלו לתת לה את מבוקשה.

סבלנותם של השופטים, בעוד עורכת הדין חוזרת שוב ושוב על טיעונים נעדרי היגיון משפטי, לא הרשימה אותי כלל. הדיון בעתירה כבר נדחה כמה פעמים, וכבר ניתנה לעותרת הזדמנות לתקנה. העובדה שעורכת הדין של הטרור ההינה לגשת לבית המשפט בלי שעשתה את המינימום הנדרש בתפקידה מעידה שהתרגלה שהשופטים עושים בשבילה את שיעורי הבית.

הבזבוז של משאבי ציבור כדי לסייע בידיהם של אויבי ישראל לטעון ביתר רהיטות או היגיון הוא התאבדותי, לא משפטי.

ביום שני האחרון שימש בית המשפט העליון של מדינת ישראל בורר של המאפיה בין המדינה היהודית לטרור הנאצי הרצחני שחותר תחת זכות קיומה

ולבסוף, אחרי יותר משעה של מופע אימים מיותר להחריד, שיכלו השופטים לחסוך לכולנו לו דחו את התביעה – בצדק – על הסף, הציע השופט גרוסקופף לעותרת למשוך את התביעה במקום לדחות אותה בעצמו. הוא הגדיל לעשות ונתן לה את עשרת הימים שביקשה כדי לשקול את הצעתו האדיבה כלפיה והאכזרית כלפי הבוחרים ונפגעי אונר"א, הרבים מספור.

אינני נביאה. אין לי דרך לדעת אם העותרת תצליח למצוא מישהו שיצהיר בפני בית המשפט על פגיעה, אמיתית או מדומיינת, שתאפשר לה להמשיך, או שתיאלץ למשוך את העתירה עד שיימצא אחד.

אבל ברור לי מהתנהלותם של השופטים שלהם אין שום כוונה לפעול להגן על המדינה שמשלמת להם משכורת מפני נציגי הטרור שהפכו את בית המשפט הישראלי לכלי נוסף במלחמתם נגד עצם קיומה של המדינה הזו.

השופט עופר גרוסקופף
השופט עופר גרוסקופף. צילום: הרשות השופטת

וברור לי לא פחות שאנחנו, הציבור, איננו יכולים להסכין עוד עם קיומו של בית המשפט העליון של מדינת ישראל במתכונת זו של מועצת שורא פוסקת הלכה (לא זו שנמסרה למשה בסיני, זו שהמציא אהרן בירושלים).

יסלח לי גודווין. היודנראט בגטו לודג' החליט, מסיבות מוסריות לחלוטין בעיניו, למסור לידי הנאצים את ילדי הגטו עד גיל עשר "כדי להציל את הגטו". והמשיך וקרע בעצמו ילדים מידי אימותיהם ומסר אותם לידי הקלגסים כשהוא מספר לעצמו שזה מוסרי.

המדינה היהודית הוקמה כי קצנו במוסריות מדומה מסוג זה. אסור לנו להתיר למי מאיתנו שמסרבים לצאת מהשטעטל להמשיך למסור את ילדינו למולך ולדרוס ברגל גסה את החירות הפוליטית שלנו, אפילו הם לובשים גלימה שחורה וארשת פנים סבלנית.

מרומא באהבה: לפעמים עצם קיום הדיון מספר את הסיפור כולו | עו"ד דוד פטר

guest
0 תגובות
עוד כתבות שיעניינו אותך