אנו עדים לתחילתו של תהליך אבולוציוני בריא של חילופי אליטות – שינוי קונספציות עמוק במערכת המשפט ובמערכות הביטחון, בצבא ובשב"כ. מה שנראה בעבר בלתי אפשרי עקב הנדסת תודעה תקשורתית, הופך ממש לנגד עינינו למובן מאליו בעיני העם: ההבנה שהנהגת המדינה צריכה לשקף את רוח הכלל האותנטית, ולא שקבוצה סגורה מנכסת לעצמה את המדינה ואת ערכיה.
מגלגל חמישי לעמדת הניווט
דורות התחנכו הציונות הדתית והמחנה האמוני על אמירתו האלמותית של יוסף טרומפלדור: "אם צריך גלגל – אני גלגל". נאמנה לתפיסה זו נכנסה החברה האמונית תחת כל אלונקה, שימשה דלק למנועי המדינה והתייצבה בכל מקום שנדרשה בו מסירות נפש.
לעיתים קרובות הדבר נעשה בהשלמה עם תפקיד הגלגל, המניע מערכות שמישהו אחר מנווט על פי ערכים זרים. אך הדור הנוכחי מבין בטבעיות וללא התרסה שלא די להיות גלגל חמישי או כלי שרת בידי אליטה תרבותית מצומצמת. הגבורה הרוחנית של ימינו מתבטאת במעבר החד מתודעת מיעוט נרדפת ומתנצלת לתודעת רוב בריאה וטבעית.
אין זו פוליטיקה צרה אלא תהליך היסטורי של חברה מתפתחת המסרבת להיגרר ומבקשת להוביל ולנווט מתוך חיבור עמוק לקודש ולמסורת ישראל.
מציבים גבולות למניפולציה התרבותית
התהליך הבריא הזה נתקל כצפוי בקריאות שבר של מיעוט רדיקלי המנסה ליצור מניפולציה פסיכולוגית, שלפיה כל שינוי או השפעה אמונית הם קריעה של העם, אצבע בעין או הפיכת המדינה לאיראן. ההפחדות הילדותיות הללו אינן מאיימות עוד על הדור המשתחרר מהלפיתה התודעתית הרואה ביהדות כוח בריא, מבריא ומנצח.
הגבורה האזרחית של ימינו באה לידי ביטוי ביכולת להשתחרר מן הנוסח "המדינה והצבא שייכים לנו". הציבור האמוני ובעיקר המסורתי, הנמצא בחזית העשייה וההקרבה, אינו זקוק עוד לאישור מגורמים רדיקליים ללגיטימיות של תפיסת עולמו במרחב הציבורי.
אנו מבינים שמי שמתעקש להשאיר את המציאות קפואה בעבר ומסרב להשתנות, בוחר למעשה בחשכה; אנו בוחרים בצמיחה ובהתפתחות.
השבת רוח הניצחון והקודש לצה"ל
אחד המוקדים המרכזיים שמתחולל בהם השינוי הטקטוני הזה הוא צבא ההגנה לישראל. שנים ארוכות החדירו גורמים אקדמיים וארגוני שמאל קיצוני לפקודות הצבא מניפסטים זרים, שכרסמו באתוס הלחימה ודחקו את ערכי הניצחון למען תפיסות של פציפיזם, שוויון רדיקלי וערבוביה בין המינים.
הציבור ששילם את המחיר הכבד ביותר במערכה הנוכחית, הלוחמים תלמידי הישיבות הגבוהות, ישיבות ההסדר והמכינות הקדם-צבאיות, אינו מוכן לשתוק עוד. הדרישה הנוכחית שלו אינה רק להתחשב באורח החיים הדתי של החייל הפרטי, אלא להשיב לליבת המערכת את רוח צה"ל וערכי הנצח, הצניעות והקדושה.
יוזמות כמו כנס עז בנמ"ר מדגישות בדיוק את המגמה הזו: החזרת צה"ל לתפקידו המקורי והיהודי – לנצח את האויב בצורה הברורה ביותר, ללא מורא וללא עיוותים תרבותיים פרוגרסיביים.
טעות כפולה ותודעה חדשה
האליטה הישנה נוהגת לטעון, כפי שביטא זאת לאחרונה רב מסוים, כי חצי מהעם הוא חילוני-ליברלי. זוהי טעות כפולה ומכופלת.
ראשית ברמה העובדתית, החילוניות הליברלית הרדיקלית היא מיעוט קטן; רוב העם בישראל מורכב מאנשים דתיים, חרדים ובעיקר מסורתיים – עַם המחובר בכל נימיו לתורה, לזהוּת ולקדוּשה ומעוניין לראות אותן באות לידי ביטוי במערכות הציבוריות. הוא דוחה מכול וכול את הזעקות המופרכות על הדתה.
שנית ברמה ההיסטורית, התפיסה הליברלית היא אפיזודה חולפת וקצרת מועד, ממש כמו תנועת ההשכלה בשעתה, והיא אינה מחזיקה מים לנוכח עומק הנצח היהודי. כל תפיסה המבקשת להוסיף על היהדות ראויה להיבחן בשום שכל, אך אם היא באה להחליף אותה היא תידחה על ידי הגוף הלאומי, החש שגורם זר חדר אליו.
הדור החדש של המלש"בים, הלוחמים והאזרחים מבין זאת היטב. התהליך שאנו חווים כעת הוא התעוררות אותנטית והיסטורית של רוח העם.
מתוך ענווה גדולה כלפי שרשרת הדורות וכלפי עם ישראל, ובזקיפות קומה מוחלטת, אנו צועדים קדימה, שליחים של תרבות נצחית, בריאה ומנצחת, תרבות שאינה מתקפלת בפני רוחות הזמן, אלא מעצבת במו ידיה את המציאות ואת העתיד.
והפלא הזה מתרחש ברגעים אלו ממש.