בזה אחר זה מצהירים פוליטיקאים מאוד מסוימים בגאווה ובאצילות נפש: "לא נשלים את המנדט ה-61 לנתניהו". לנתניהו הם לא ישלימו את המנדט, כן? כאילו מדובר במעשה גנבה שעושה דמות עבריינית באישון ליל ולא בבחירות דמוקרטיות של אזרחי ישראל.
כך הם מנסים למכור לציבור משהו שנראה כמו שילוב של גדלות נפש, גבורה, התגברות על אגו ואינטרסים פרטיים עם אחריות לאומית.
במערכת הפוליטית והתקשורתית הצהרת ההתנגדות הזו להעניק לנתניהו את המנדט ה-61 ממותגת כמעשה של ממלכתיות שתביא לידי הקמת ממשלת אחדות, זו שתביא מזור פלאי לכל תחלואינו.
הפוליטיקאים האצילים האלה אינם מאותגרים כלל, אינם נשאלים שאלות קשות ואינם נדרשים להסביר דבר. פשוט במחנה השינוי, הריפוי והחינוך מחדש כנראה מאוד מרוצים מההצהרות האלה, המבטאות סיסמאות קליטות בנייר צלופן.
כך או כך, מאחורי הגינונים המלוטשים והחיוכים הממוזגים באולפנים מסתתרת תרמית צינית עמוקה. ההתנגדות האצילית, מרוממת הנפש, ל"ממשלה צרה", למען מה שהם מכנים "ממשלת אחדות", אינו אלא ממשלה צרה אחרת: ממשלת צרה צרורה.
ממשלת האחדות הזו שהם בונים עליה היא שם מכובס למנגנון מתוחכם שמנציח חוסר שוויון, כניעה והמשך שעבוד של הרוב הלאומי והיהודי לאליטות הישנות. בתמימות או בזדון? תחליטו אתם.
הדחף להצהיר
ייתכן שהצורך הכפייתי של גורמים מסוימים להצהיר כי לעולם לא ייתנו את האצבע ה-61 להקמת ממשלה ימנית-לאומית נובע מבורות בנוגע למחנק שמצויים בו מרכיבי המחנה הלאומי. ייתכן שהדבר נובע מרצון נואש לקבל תעודת הכשר מהממסד, להימנע מנידוי חברתי ותקשורתי ולהתקבל למועדון הסגור של "האנשים הנאורים".
אותם פוליטיקאים מוכנים למכור את עקרונות הבסיס הלאומיים רק כדי לשבת בטרקלין של האליטה המשפטית, האקדמית והתקשורתית. זוהי כניעה מוחלטת באצטלה של אצילות מזויפת, הסוואת פחדנות פוליטית תחת הכסות המכובסת של "דאגה לממלכתיות". תהא הסיבה אשר תהא, מדובר בדרך כלל בשפל תפיסתי, לא בגאונות פוליטית.
תרמית "האחדות": הנצחת השעבוד
המושג ממשלת אחדות הפך למכבסת מילים מלבינה. כשאותם גורמים מדברים על אחדות, הם אינם מתכוונים לאחדות עם המסורתיים, עם הפריפריה, עם החרדים, עם הציונות הדתית או עם מי שמבקש לחזק את הזהות היהודית. האחדות שלהם היא סגירת שורות פנימית של אליטה שמצטמקת בקלפי אך מסרבת לוותר על מוקדי הכוח. בפועל "אחדות" כזו היא ממשלת הנצחת העבדות.
משמעות ההצהרה האצילית מרוממת הנפש שלא להעניק לנתניהו את המנדט ה-61 אינה ממוקדת כאמור בנתניהו האיש, אלא בציבור תומכי הקואליציה שלו, שהם רוב העם היהודי במדינה. להם הם לא ייתנו לנשום אוויר צח, לא לנתניהו.
ההתעקשות שלא להעניק לנתניהו את המנדט ה-61 פירושה שימור הווטו של המערכת המשפטית החונקת, מתן גיבוי מלא להמשך השליטה של בג"ץ והפקידות הבלתי נבחרת על החלטות הממשלה והכנסת, סירוס כל מהלך של משילות, ריבונות או זהות יהודית כדי שלא להרגיז את המיעוט הליברלי-רדיקלי ועוד לא-מעט צעדים מצמררים. אנחנו כבר יודעים לְמה הם מסוגלים, אנשי אחדות האלה.
האמת על הממשלה הצרה
כדי לשבור את התרמית הזו יש לומר את העובדה החשובה ביותר בקול רם וברור: ממשלה שנקראת צרה ברמה הטכנית של המנדטים בכנסת, היא בפועל הממשלה של רוב העם היהודי, נקודה.
עשו בעצמכם תרגיל פשוט, אינכם צריכים להיעזר בשירותיו המצוינים של שלמה פילבר בשביל זה: באיזה מחנה מצוי רוב העם היהודי, במחנה הקואליציה או במחנה אופוזיציה? זה אמור להספיק לכם כדי להבין שממשלה צרה היא למעשה ממשלת רוב העם היהודי!
נוסף על כך ממשלת "אחדות לאומית" ללא קווי מדיניות ברורים היא בעיקר ממשלת שיתוק. בממשלה כזו מי שימשיכו לפעול – בעיקר מכוח האינרציה – הם הפקידות ושומרי הסף, המעוצבים ככאלה הרואים את תפקידם כמוציאי דברו של אהרן ברק, לא בדיוק של אהרן הכהן.
כשאותם גורמים מדברים על אחדות, הם אינם מתכוונים לאחדות עם המסורתיים, עם הפריפריה, עם החרדים, עם הציונות הדתית או עם מי שמבקש לחזק את הזהות היהודית
הציבור הרחב בישראל, זה שרואה במסורת, בזהות היהודית ובציונות את הסיפור הגדול שלשמו הוקמה המדינה, צמא להמשך תהליך השחרור מהלפיתה האלימה והחונקת של האליטות על חייו. רק ממשלה צרה, כפי שאוהבים לבטא בזלזול, תוכל להמשיך את התהליך החשוב הזה. ומי שירצה להצטרף למגמה הזו, ראוי בהחלט שיוזמן.
ההתקפלות הזו תחת מעטה של ממלכתיות ונימוס אינה אלא ניסיון אחרון למתוח חבל הצלה לאליטה שנחרדת מאובדן נכסיה, כאילו הם רשומים על שמה בטאבו. אבל הציבור הישראלי כבר התעורר, ואת התהליך ההיסטורי הזה אי אפשר לעצור, אפשר לכל היותר לעכב אותו במניפולציות ובסיסמאות מנומסות.
ממשלה שנשענת על רוב לאומי ויהודי גאה אינה ממשלה צרה, היא הריבונות האמיתית והחיה של העם. "ממשלת האחדות" שלהם, לעומת זאת, היא צרה צרורה שנולדה כדי להרוויח עוד קצת זמן. ואולם הרוח הלאומית והחיבור לשורשים כבר חזקים מכל תרגיל פוליטי. את המנגינה הזאת של רוב העם – מנגינה של זהות, חירות וריבונות – איש כבר לא יוכל להשתיק.
ממשלת הימין האחרונה או ממשלת השינוי הראשונה: הגיע הזמן להפסיק להתלונן ולהתחיל למשול