אם נסיר את רעשי הרקע ונחפש את המהות הפנימית של ההוויה החרדית, דומני שנמצא בה, לפני הכול, את החתירה הקיצונית ל'אמת'. מה עושים בבתי המדרש? מה הם "קוראים בתורה כל היום"? ובכן, זה מאוד פשוט – השאלה הנוקבת שעליה מוסרים את הנפש יומם ולילה היא "מהי האמת?".
לימוד התורה הוא המפגש של בני אדם עם אמיתות שלא זזו מעמדתן במשך אלפי שנים. בגלל העובדה הפשוטה הזו, הן "אמת". לא קל להיפגש עם האמת. נדרש עמל שכלי לפרק את ההיגדים ואת המסורת לחלקים הכי קטנים שלהם, לבחון אותם ולראות אם יש התאמה לחלקים אחרים. זה תהליך שבו השקידה והשקיעה המוחלטת, לצד החדות המחשבתית, מייצרות את האושר הפשוט הזה: "גילינו את האמת".
יחד עם שמירה על זהות חרדית: עשרות סטודנטים לרפואה במפגש ראשון
האמת אינה נסגרת בהיכלי הלימוד, היא נדרשת להתגלות בכל מרחבי החיים. לכן חכם אמיתי הוא מי שדעותיו ומידותיו מתוקנות, מי שמנהל את חייו על פי אותן אמיתות בלי קשר לשאלה אם יקבל הכרה חברתית או תועלת כלשהי – בחדרי חדרים כמו בפרהסיא. אותה אמת, אותה התנהגות.
לא קל לחיות כך ויש גם לא מעט זייפנים, אלו הנדמים לתלמידי חכמים ותוכם לא כברם. זה חלק מהעניין – יש גם נפגעים, יש גם זיופים. אבל המערכת החרדית יודעת לסנן ולחשוד, ואדם צריך להגיע לגיל מופלג מאוד ורק אז, אחרי שעשרות אלפי עיניים עקבו אחריו ועשרות בשנים נחה דעתם – "אכן תלמיד חכם של ממש הוא. צדיק".
אנשי אמת לא הולכים אחרי אופנות
קשה לדון בגיוס החרדים. זה מורכב מכל כך הרבה שכבות, כל כך הרבה רגשות מעורבים כאן. אבל אי אפשר לדון בו מבלי להכיר את עומק ההוויה החרדית. יש סיפור על רבי ירוחם ממיר שהיה לו קשר עם פרופסור יהודי גרמני שהיה רחוק מהדת. הפרופ' שאל את הרב אם הוא קרא את ספריו של קאנט והוגי דעות אחרים, ורבי ירוחם ענה לו שלא.
שאל אותו הפרופ': "אם כן, איך תוכל לומר שאנחנו טועים, אם לא קראת את דבריהם?". השיבו רבי ירוחם: "תראה מה הפירות שספריכם הוציאו ומה הפירות שהספרים שלנו הוציאו!". והוא המשיך בתיאורו את החפץ חיים וגדולי מוסר אחרים, הם לעומת הוגי דעות נאצים שהתענינו מאוד בקאנט ובהוגי דעות אחרים והיו לחיות אדם.
אנשי אמת לא הולכים אחרי אופנות ולא מתרשמים מחוקים וממערכות שבני אדם יצרו להם. סדר ציבורי הוא דבר חשוב, אבל חשובה האמת. אני אומנם שייך לציבור אחר, אבל אני יודע להעריך את העמידה הנפשית הזו. יש לי ויכוח ביחס ל'אמת', כי התורה שהם ואני מאמינים בה מלמדת על החובה להילחם, אבל לא זה הדיון כעת. יש פה ציבור שלם שתמונת העולם שלו ביחס למה שהמדינה הזו מייצגת היא שחורה משחור.
בתי המדרש מייצרים עמודי תמך לחברה האנושית כולה
שואלים מה תרומתם של תלמידי החכמים לעם ישראל. ובכן – אפשר להציץ לשכנה הקטנה שלנו ארצות הברית ולהבין מה קורה לחברה שיש בה למעלה מ-300 מיליון בני אדם, כשהיא מאבדת את האחיזה באמת. איך ההתפרקות החברתית והרעיונית מסכנת אותם ואת העולם כולו.
בתי המדרש מייצרים עמודי תמך לחברה האנושית כולה, היצוקים בעומק אבן השתייה, התשתית של העולם כולו. התופעה היהודית הזו של עוצמת חיים אדירה שלא קורסת אל מול גלי השנאה האדירים הקמים עליה בכל דור ודור, היא לחלוטין תופעה יהודית. אנשי ה"יהודי בביתך וגרמני בצאתך" לא הותירו זכר ולא נשאר מהם דבר. אם אנחנו פה זה בזכות הסגפנים האלה שמוכנים למות על האמת שלהם.
מה יהיה מבחינה ציבורית? כאשר תקום כאן מנהיגות אמת, לא פופוליסטית ולא שטחית ולא כזו שמשחקת בזהות היהודית כאילו הייתה איזה קישוט יפה להתפאר בו, יתחיל הדיון. אני מאמין שהאמת החרדית מכילה כוח גדול, ושהתיקון האמיתי – אם יבוא – יבוא רק מתוך חתירה כנה ומשותפת לאמת, ולא מתוך כפייה או התעלמות. רק אמת מולידה אמת.
בתור חרדי, המילים שלכם מרגשות ונותנות תקווה.
תודה.