יוסף חדאד הוא מה שרצינו כל הזמן. ערבי שגדל במדינת ישראל, ומעריך את המורשת שלנו, מעריך את הטכנולוגיה שלנו. מכיר תודה על כל הטוב שמדינת ישראל מעניקה לערבים, ובאמת נאמן ישראל כמדינה יהודית. מעבר לכל זה עומדת פעילותו הציבורית: הוא מראה את הצביעות האירופית, מנפץ להם את השקרים שהם כל הזמן מפיצים, ואת הטענה שמדינת ישראל היא מדינת אפרטהייד. חדאד מוכיח להם בלשון חדה שהנה, הוא ערבי והמדינה לא מדכאת אותו בשום צורה.
בנוסף, הוא מוקיע את חברי הכנסת הערבים, על כך שלא מגנים את הפיגועים, תומכים בפעולות טרור. כמובן שהוא יוצא גם נגד על הרשות הפלסטינית על התמיכה שלהם במחבלים, והחינוך שלהם לטרור. אני בהחלט הייתי רוצה שאחד כזה, יהיה בכנסת, ויוכיח שכל מה שאנחנו אומרים נגד הערבים, זה רק כאשר הם תומכים בטרור, ורוצים להרוג אותנו.
חדאד טוען שיש הרבה ערבים כמוהו, אפילו ברמה של כמה מנדטים (בשבוע האחרון התפרסם סקר שהביא לו 5 מנדטים). הטענה שלו היא כמו מה שאני מרגיש עם החרדים העובדים, שאמנם מבחינה כמותית הם הרבה, ואפילו יש להם כמה מנדטים, אבל חברי הכנסת החרדים מדכאים אותם, וגם בתקשורת המגזרית, לא נותנים להם את הבמה הראויה (הטענה היא על שתי הקבוצות, אצל הערבים זה יותר בתקשורת, ואצל החרדים יותר בפוליטיקה).
זאת אומרת שאם אכן הוא ירוץ וזה יתפוס, יש סיכוי שלאט לאט, המפלגות הערביות יאבדו מכוחם, ויתחיל תהליך ריפוי וחיבור עם הערבים אזרחי מדינת ישראל החפצים בטובתה.
מנסור עבאס הוא חזיר
אך אליה וקוץ בה. אני חושב שדיבורים כאלה נכונים אך גם מסוכנים. הרצון של הציבור בעם ישראל להרגיש אהובים בקרב עמי העולם, ובמיוחד בקרב הערבים – הוא כל כך גדול, עד שאני חושש שזה יסמא את עיניהם, ויחבל במאמץ להבדיל בין אויב לאוהב. והראיה מממשלת בנט–לפיד שהוקמה על בסיס תמיכת הערבים, דבר שקרה רק פעם אחת לפני כן, בזמן הסכמי אוסלו. אפילו טבח שמחת תורה לא גרם למחנה השמאל להתפכח [מלבד גנץ וליברמן], והם עדיין חושבים שעדיף להקים ממשלה בתמיכת המפלגות הערביות, ובמיוחד עם מנסור עבאס, למרות תמיכת המפלגות הללו בפיגועי טרור.
עבאס, כפי שהתפרסם רבות בתחקירי "הקול היהודי", הוא נוהג כחזיר הפושט טלפיו, ואומר "טהור אני". מפלגת רע"מ שבראשותו, אישרה את אמנת התנועה האסלאמית. האמנה מדברת על יחס המפלגה לציונות כפרויקט "גזעני קולוניאליסטי" ועל תמיכתה ב"זכות השיבה", והקמת מדינה פלסטינית. ורצונה של התנועה להיאבק בציונות מתוך מוסדות המדינה באמצעות הפוליטיקה.
אמנם עבאס חוזר וטוען שהאמנה לא מאושרת, ושזו סתם איזו טיוטה ישנה שאין לה שום משמעות. אך שוב, מי שיעיין במסמכים ובסרטונים שמפיקה התנועה בערבית, יגלה שמדובר בשקר מוחלט. ראשית, במסמך האמנה נכתב במפורש כי הוא אושר על ידי התנועה. שנית, אותו המסר עולה גם מנאומים ומסרטונים של עבאס עצמו, כאשר הוא מדבר בערבית אל קהל המצביעים שלו. הוא אומר בסרטונים הללו, באופן הכי ברור, כי מבחינתו האמנה היא מקור הסמכות לכל פעילות התנועה. דוגמה אחת ימצא הקורא בנאום בחירתו ליו"ר רע"מ, נאום שבו הצהיר עבאס כי רק על רקע אישור האמנה הוא נכנס לפוליטיקה.
אובססיבים לשותפות
בעיני, הסיבה שרבים בעם ישראל קונים את השקר הזה [ולדעתי, גם ביבי ביניהם, כך שאם היה יכול לצרף את רע"מ לממשלה בלי איבוד תמיכתם של בן גביר וסמוטריץ' – הוא היה עושה זאת מזמן] – נעוצה במידה רבה ברצון העמוק להגיע לחיבור עם הערבים. שאיפה זאת מסמאת את עיניהם מלראות בעבאס אויב.
כמובן, איני טוען שחדאד הוא כזה. לפי התרשמות שלי עד כה, פיו וליבו שווים. הוא נאמן למדינת ישראל, והוא פטריוט אמיתי. אלא שבין כלל הערכים שהוא מקדם מצויה השותפות בין ערבים ליהודים. איני יודע מהם הנתונים המדויקים, אבל אני מניח שאם כל חברי הכנסת הערבים חושבים שמדינת ישראל איננה לגיטימית, ושאיפתם הכמוסה היא שלא נהיה פה – אז סביר להניח שיש אחוז גדול בציבור הערבי שחושב כך ובוחר במצע שכזה.
אני חושב שעבדה זו היא קריטית. הערבים לאט לאט, חודרים לתחומים רבים בחיינו, החל מרפואה ורוקחות, ועד נהגי אוטובוס ומאבטחים בקניונים. תהליך זה, כאמור, קורה בגלל הרצון של היהודים לראות בערבים שותפים. רצון זה גורם לאנשים לומר לעצמם: ברור שיש הרבה ערבים שרוצים להרוג אותנו, אך מדובר במיעוט קיצוני. ולכן כל עוד אין סיבה ברורה לחשוד בערבי שלפנינו – מקבלים אותו בזרועות פתוחות, מסתחבקים איתו.
צריך להבין, המלחמה על דעת הקהל היא על הערבי הממוצע, על הערבי הסטנדרטי. וודאי אין אף אחד שחושב לקבל ערבי שמגיע עם סרט של חמאס להיות מאבטח בקניון, אבל המחשבה הרווחת והמסוכנת היא שכל עוד לא ראינו משהו שיכול להפליל אותו – אפשר להעסיק אותו. לא חסרים מקרים של ערבים שעבדו בניקיון, או בכל עבודה אחרת, ונצלו זאת לעשות פיגוע. כאשר שואלים את האנשים שעבדו איתו באותו מקום, הם בדרך כלל מציינים שלא ראו משהו חשוד, ושהוא היה אדם נחמד, ושהיה קשה לזהות שיש לו תכנון לעשות פיגוע.
אי ראיית הערבים כאויבים נמשכת גם כאשר מתחילות להדלק נורות אדומות. גם כאשר יראו שיש לו נשק, יאמרו זה משמש להגנה עצמית במקרה הרע ולפשיעה במקרה היותר טוב. כאשר יראו שהוא משתתף בחתונה שהיו בה סרטי חמאס, יגידו זה רק המשפחה שלו, אבל הוא וודאי שלא תומך בהם. אם יקרא לגיהאד, יאמרו שהכוונה לג'האד בלב, במלחמה ביצר הרע.
עיוורון זה פוקד פעמים רבות גם את מערכת המשפט. המשטרה והפרקליטות רואים באירועי "שומר החומות" למשל, או באירועים נוספים מהסוג הזה – אירועי פשיעה ולא מלחמה בעם ישראל.
יוסף חדאד בשומרון: "אם לא נפקח עיניים, נתעורר ל-7.10 נוסף בלב הארץ"
רוב הערבים הם לא כמו יוסף חדאד
איני טוען שאין ערבים הנאמנים למדינת ישראל. וודאי שיש, ויוסף חדאד הוא ההוכחה לכך. אך רבים מהערבים לא נמצאים במקום הזה. לדעתי, לא מופרך לשער שגם מתוך חמשת המנדטים האנונימיים שכנראה תומכים בו – מצויים אנשי ימין ויהודים רבים אחרים שתומכים בפעילותו. אך גם אם אני טועה, וודאי שיש כמות מרובה של ערבים שאינם רוצים בקיומנו. לפיכך צריך להבין שהרצון לשותפות שמציע חדאד – מסכן אותנו בהקשרים רבים. אני חושב שהנחת העבודה צריכה להיות שהערבים מעוניינים להעיף אותנו מכאן, וכל ערבי מצוי בחזקת דעה כזאת עד שיוכח אחרת.
גם יוסף חדאד, על אף הנאמנות שלו למדינת ישראל, לא רואה בעייתיות חמורה במיוחד במנסור עבאס. הוא רק רואה בו מי שעשה חצי דרך, ולא השלים את מהלך השותפות עם מדינת ישראל. חדאד ברך על ישיבתו של עבאס בקואליציה בממשלת בנט–לפיד, ומעוניין להרבות יוזמות כאלה. בנוסף, הוא חוזר ואומר כל העת שהוא ערבי–ישראלי. בעיניו הוא לא פחות ערבי מאשר ישראלי, ועד שמחת תורה תשפ"ד הוא אפילו לא היה מוכן להגדיר את עצמו ציוני.
ויש דבר חשוב נוסף שראוי לציין, יוסף חדאד הוא ערבי נוצרי, אולם רוב הערבים הגרים בארץ הם ערבים מוסלמים, והם הרבה יותר מסוכנים מאשר הנוצרים. אמנם חדאד טוען שישנם גם מוסלמים שתומכים בגישתו, אך לא ברור מדבריו מי הם וכמה הם.
אז מה צריך לעשות? אני חושב שצריך לראות ביוסף חדאד ובערבים שכמוהו שותפים ופטריוטים, אך צריך תמיד לשים לב, שנקודת המוצא על סתם ערבי צריכה להיות חשדנית וזהירה, כל זאת עד שיוכיח נאמנות מוחלטת למדינה, נאמנות שאי אפשר לפקפק בה. וה' יאיר את עינינו להבחין בין אויב לאוהב, ויצילנו מכל הקמים עלינו לרעה.
בקיצור, צריך לברך על תופעת יוסף חדאד אבל לנקוט בגישת כבדהו וחשדהו. אגב הייתי שמח לשמוע מה המקור לתמיכה של חדאד במנסור עבאס, אם זה נכון הדבר מאיר את חדאד באור אחר, בעייתי.
בספר של יוסף חדאד "תנו לי להסביר"
קראתי את הספר תנו לי להסביר של יוסף חדאד והוא מדבר שם על זה שהמפלגות הערביות הם גורמות לערבים להיות יותר בעצמם ופחות שותפים לישראלים. אין שום דבר רע להגיד על יוסף חדאד רק חבל שאין עוד כאלה. הוא עושה עבודה מדהימה