מי יושב שם בשמנו? כך נראית המנהיגות שאנחנו צריכים

במקום לחפש מושיע אחד שיודע הכל, הגיע הזמן להבין איך נבחרת מנצחת באמת צריכה לעבוד בכנסת. מהבולדוזר ועד איש הרוח - אלו הדמויות שמנהלות לנו את המדינה והסיבה שהמערכת גורמת להן לפעמים פשוט להיעלם בתוך הביורוקרטיה

צילום ארכיון: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת

בכל פעם שאנו מישירים מבט אל עבר משכן הכנסת – בין אם מבעד למסכי הטלוויזיה המרצדים ובין אם דרך כותרות העיתונים – מנקרת בנו אותה שאלה נוקבת: מי הם האנשים היושבים שם בשמנו?. מעבר למחלוקות הפוליטיות המוכרות של ימין ושמאל, ומבעד לערפל הספינים התורנים, מסתתרת שאלה עמוקה הרבה יותר על מהותה של שליחות ציבורית: איזה מודל של "נבחר ציבור" אנו באמת מצפים לראות סביב שולחן הממשלה ובוועדות הכנסת?.

ישיבת הממשלה.
ישיבת ממשלה. צילום ארכיון: חיים צח, לע"מ

הפסיפס האנושי: מי אתם, נבחרינו?

בבואנו לבחון את דמותו האידיאלית של חבר הכנסת, אנו מוצאים עצמנו נעים כמטוטלת בין כמה "אבות-טיפוס" מרכזיים, שכל אחד מהם נושא עמו בשורה ויתרון יחסי:

  • הבולדוזר האזרחי – איש העשייה: זה המגיע עם קבלות מוכחות מהשטח, מהעולם החברתי או המוניציפלי. הוא מכיר את הביורוקרטיה מן הצד של האזרח ויודע לתרגם אנרגיה של עשייה לעבודה פרלמנטרית.
  • המצפן הערכי – איש ההגות: איש האקדמיה או הרוח, המביא עמו עומק אינטלקטואלי, יכולת ניסוח של חזון וראייה ארוכת טווח המונעת מהמערכת להידרדר לפופוליזם רגעי.
  • המנכ"ל המייעל – איש העסקים: מי שניהל מערכות ענק ומביא את "השכל הישר" העסקי אל תוך המנגנון הציבורי האיטי, תוך מקסום משאבים וייעול המערכת.
  • איש המערכת: זה שצמח בשורות הצבא או המנהל הציבורי ומביא עמו קור רוח, משמעת ניהולית והיכרות אינטימית עם מנגנוני המדינה הקריטיים.

המחסום: האם המערכת בכלל מאפשרת מצוינות?

אולם כאן עולה השאלה המטרידה מכולן: האם הפוליטיקה הישראלית בכלל מאפשרת למצוינות הזו לבוא לידי ביטוי? לעתים קרובות מדי נדמה כי ברגע שנבחרינו חוצים את מפתן המשכן, "חוקי המשחק" הפרלמנטריים – המשמעת הקואליציונית והמרדף אחר הכותרת המיידית – מאלצים את כולם להתיישר לאותו שטאנץ פוליטי אחיד. איש הרוח עלול להפוך למדקלם סיסמאות, ואיש העשייה עלול לטבוע בביורוקרטיה של ועדות, עד שהיתרון המובהק שהביאו עמם מתמוסס במסדרונות.

משכן הכנסת. צילום: שאטרסטוק

המסקנה: מחפשים נבחרת, ולא מושיע

הטעות ההיסטורית שלנו כציבור היא החיפוש הבלתי נלאה אחר ה"מושיע" – דמות יחידאית שאמורה לגלם את כל המעלות כולן. המציאות היא שאין אדם שיכול להיות גם גנרל אסטרטג, גם פרופסור למשפט חוקתי וגם מנכ"ל ממולח בעת ובעונה אחת.

הפתרון טמון בשינוי התפיסה שלנו לגבי מנהיגות אפקטיבית בכנסת:

  1. מפלגה כנבחרת מגוונת: הכוח האמיתי ליצירת שינוי נמצא במפלגה רחבה המשכילה לשלב את כל סוגי הכישרונות הללו סביב שולחן אחד.
  2. הכוורת ככלי עבודה: חבר כנסת מצוין הוא זה שמבין את מגבלותיו. עליו להקיף את עצמו בנבחרת יועצים ועוזרים מקצועיים שמשלימים את החסר – יועץ פרלמנטרי שיתרגם עשייה לחקיקה, או יועץ אסטרטגי שיוריד חזון אל קרקע המציאות.


הגיע הזמן שנפסיק לחפש "סופרמנים" שקורסים תחת נטל הציפיות, ונתחיל לדרוש נבחרות מקצועיות. חבר כנסת טוב באמת אינו זה שמתיימר לדעת הכל, אלא זה שיודע לבנות סביבו את המערכת הנכונה והמשלימה ביותר כדי להפוך רעיונות לעשייה ממשית עבור הציבור.

guest
0 תגובות
עוד כתבות שיעניינו אותך