"בכל פעם שהביאו את יונת השלום, אנחנו היינו צריכים לנקות אחריה". הציטוט הזה, שנאמר על ידי אחד ממפקדי צה"ל הבכירים לאחר הסכמי אוסלו, אינו רק זיכרון היסטורי – הוא המציאות המדממת של לוחמי המילואים בעשרות השנים האחרונות. הוא היה נכון לנסיגה מלבנון בשנת 2000, להתנתקות ב-2005, ולכל הסכם שנחתם מאז ועד היום.
בכל פעם שמדינת ישראל שגתה בהזיית השלום וטעתה למסור שטחים או לנצור את האש מול אויב שהבטיח שקט מדומה, מי ששילם את המחיר היו האזרחים והחיילים. אלו שנאלצו להתמודד עם אלפי הרוגים ופיגועים שיצאו מתוך אותן ישויות מדיניות שקמו על השטח שמסרנו, תחת הכסות הצינית של "קורבנות השלום".
היטיב לבטא זאת אנואר סאדאת לאחר הסכם השלום עם מצרים: "מנחם קיבל נייר, ואני קיבלתי את השטח ואת הנפט". הלקח הזה, שנכתב בדם, חייב לעמוד לנגד עינינו כעת.
אשליית הנייר מול מציאות השטח
אחרי ה-7 באוקטובר, התובנה צריכה להיות ברורה לכל ישראלי: אין שום דרך להתמודד עם אויבינו מלבד פעולות בשטח, כיבוש טריטוריאלי ושימור היוזמה לפירוק תשתיות הטרור בידי צה"ל בלבד.
אנחנו, בארגון "המילואימניקים – דור הניצחון״ הצבנו כבר בתחילת המערכה שלושה יעדים המשקפים את שימור היוזמה הישראלית:
- הגירה מסיבית של אוכלוסיית עזה החוצה.
- גביית מחיר טריטוריאלי כבד וקבוע מחמאס.
- יצירת מרחב חיץ משמעותי וסטרילי עד לנהר הליטני.
כל פתרון אחר – בין אם מדובר ב"ממשלת טכנוקרטים" בעזה ובין אם בהסכם מול ממשלת לבנון חסרת היכולת – הוא אשליה מנותקת מהמציאות. הסכמים כאלו גורמים לצה"ל לנצור את האש ומעבירים את היוזמה לפירוק חיזבאללה וחמאס לידי כוחות שאינם מסוגלים, או אינם רוצים, לעשות זאת.
הכישלון המדיני של נובמבר 2024
בנובמבר 2024 עשינו ניסיון נוסף. אחרי "מבצע חצי הצפון" – מבצע מזהיר שהתחיל במכת הביפרים והמשיך בהכרעת חיזבאללה בשטח – שוב לא השכלנו לתרגם את ההצלחה הצבאית לשינוי אסטרטגי קבוע. שוב הוטל עלינו הסכם שאילץ את צה"ל לעזוב את הישגיו הטריטוריאליים ולהשאיר את היוזמה בידי צבא לבנון.
התוצאה לא איחרה לבוא: רק ביומיים האחרונים איבדנו שני חיילי מילואים ממטענים שהוטמנו בידי מחבלי חיזבאללה בחסות אותה הפסקת אש. הגיע הזמן שנבין: איננו יכולים לסמוך על אף צבא זר. רק אנחנו יכולים לעשות את העבודה בעבור עצמנו.
תנאי הברזל לביטחון הצפון
גם אם מדינת ישראל מחליטה על הפסקת אש משיקולים טקטיים או לחץ בינלאומי, עליה להתעקש על שלושה עקרונות ברזל:
- מרחב חיץ סטרילי עד לליטני: אזור ריק מאדם, ללא כפרים שיעים או נוצרים. לא "רצועת ביטחון" במודל שנות ה-90 עם מטענים בצידי הדרכים, אלא מרחב השמדה סטרילי.
- חופש פעולה לצה"ל בלבד: צה"ל הוא הגורם היחיד המפרק את חיזבאללה מנשקו.
- מכשול פיזי אימתני: הקמת מכשול פיזי מתוחכם על גדות הליטני, שימנע כניסת כל אדם מדרום, ללא קשר לזהות החתום על ה"נייר" התורן בביירות.
אלפי שיעים עושים דרכם צפונה לכפרי צפון הליטני. צילום: רשתות ערביות
אם נחזור על טעויות העבר ונאפשר לחיזבאללה לשקם את כפרי הדרום ולחזור להשקיף על בתי מטולה, אביבים וחניתה, אנחנו גוזרים על עצמנו את ה-7 באוקטובר של שנת 2033. בפעם הבאה שזה יקרה, הם כבר יפיקו לקחים, והסיכוי שנוכל להחזיר את הגלגל לאחור יהיה קלוש.
אנו קוראים לראש הממשלה, לשר הביטחון ולרמטכ"ל: אל תשליכו לפח את הישגי הלוחמים. הקימו את המכשול על הליטני. זו הדרך היחידה להבטיח שדור הניצחון לא יצטרך, שוב, לנקות אחרי היונה.
מדוייק!