בצה"ל יש פקודה, שמפורסמת אפילו באתר הצבא, שנקראת "פקודת השירות המשותף". פעם קראו לה "השילוב הראוי", והמטרה שלה הייתה לאפשר שירות משמעותי "מבלי שייפגעו ערכיו, אמונתו ואורח חייו" של החייל. 

אבל שילוב נשים במקצועות הלוחמה בצה"ל, שהיה מראש ניסוי חברתי חסר היגיון צבאי (לא אני קבעתי את זה, צה"ל הסביר לבג"ץ שהוא אינו נתמך או אינו מוצדק מבחינה ביטחונית בכל פעם שנשאל למה הוא אינו מגייס נשים ללוחמה), התנגש חזיתית לא רק עם הביולוגיה ועם המטרות הצבאיות, אלא גם עם השילוב הראוי. 

צה"ל ביטל את חיל הנשים כחלק מהקמפיין לביטול ההבדלים בין המינים (שאפיין אגב גם את המשטרים ברוסיה הסובייטית ובסין הקומוניסטית) והפך את קצינת ח"ן הראשית ליועצת הרמטכ"ל לענייני נשים. עם התקדמות תהליך ההתעלמות מההבדלים בין המינים הפכה היוהל"ן ליוהל"ם. באמת, לצבא שלנו לא היה מה לעשות בשנות האלפיים, והיו לו זמן ומשאבים לבזבז על שאלות חסרות כל השלכה ביטחונית כמו מגדר. 

ועם הלובוטומיה שנראה שהצבא עובר בכל הנוגע לשאלה הלא מאוד מסובכת "מהי אישה", ב-2016 עברה פקודת השילוב הראוי ניתוח לשינוי מדיניות שהשאיר את המערכת מבולבלת, מבלבלת והרבה פחות יעילה מבצעית. 

אם נבחן לפי 16 לוחמי גדוד רותם של חטיבת גבעתי שנושאים ברגע זה בעונשי מחבוש כי עמדו על זכותם לשילוב ראוי, נראה שהשילוב בצה"ל, לפחות של לוחמות ותומכות לחימה, אינו לפי הפקודות ואינו ראוי בכלל. 

גילוי נאות, כותבת שורות אלו הייתה מאז ומתמיד פדלאה חסרת תקנה ושירתה את המדינה באמצעות מה שנמצא מעל הצוואר בלבד. אני מעריצה גדולה של נשים בעלות יכולת ושיעור קומה שמוכנות אפילו להיבחן ליחידות לוחמות. אבל זה לא השימוש הראוי בכישורים וביכולות יוצאות הדופן של הנשים הללו. ברוב המוחלט של המקרים זה יפגע בנשים פיזית. מספר הנשים שמסוגלות לסחוב שישים קילוגרם לאורך שישים קילומטר אפסי, וגם מקרב הנשים הללו יש שיעור זניח של מי שיכולות להלך אימים על האויב או לסחוב פצוע הרחק משדה הקרב. 

והתפקיד האחרון הזה, של סחיבת פצוע, די קריטי אם התפקיד שלך הוא להיות הפרמדיק של הפלוגה. 

מה שטוב למודיעין אינו טוב לקרבי

התרומה של נשים לצבא במקצועות כמו מודיעין לא תסולא בפז, אבל בכל הנוגע להפעלת כוח פיזי, גם המאומנות והיעילות ביותר מאיתנו נמוכות בדרך כלל לפחות בעשרה סנטימטרים וקלות בעשרים קילוגרמים מהגבר הממוצע. זה הופך אותנו לנחותות ביחס ללוחמים. בצבא פעיל וחיוני לביטחון כמו צה"ל, זה הופך אותנו לנטל על כל יחידה לוחמת. כי את מה שאנחנו לא מסוגלות לסחוב, מישהו אחר יצטרך לשאת. 

למי שאינו מכיר, הבעיה בגדוד רותם הייתה שהלוחמים סירבו להיכנס עם פרמדיקית לנמ"ר, רכב קרבי משוריין לא-גדול. לא לוחם אחד סירב לעשות את זה. 16 מהם חשבו שזה עבר את הגבול האישי שלהם. התוצאה של הסירוב, לפי הדיווחים בתקשורת, הייתה ביטול של הפעילות המבצעית המתוכננת. 

הנמ"ר, לפי אותם הדיווחים בתקשורת, הוא לא רק כלי רכב אלא למעשה קופסת מגורים מאוד מאוד קטנה. הלוחמים שוהים בה ימים שלמים. הם גם ישנים בה. אני שמה רגע בצד את השאלה איך הולכים ככה לשירותים ואת הנזק הרפואי שנגרם לפרמדיקיות, שאחת מהן דיווח על היעדר אפשרות להתפנות במשך 48 שעות, וחוזרת רגע לפקודה שהתחלתי בה, של השירות המשותף. 

הפקודה הזאת קובעת בפשטות די נדירה בנושא הזה של מגדר בצה"ל, שבצבא הישראלי חיילים וחיילות יגורו במגורים נפרדים. לא בכוכביות, לא אם ביקשת במיוחד, לא קשור בכלל לאמונה של חייל כזה או אחר ולא לשירות ב"יחידה מגדרית" (אחד הביטויים הביזריים ביותר בשפה הצה"לית, שאינו אומר כלום בעצם והיה אפשר לוותר עליו ולומר "יחידה נפרדת", שזה ברור הרבה יותר לכולנו). 

בצבא הישראלי גברים ונשים מתגוררים בנפרד. ככה, פשוט. צריך אישור מיוחד של ראש אכ"א לשימוש משותף – בשעות נפרדות – במקלחות. ורק אם יש אפשרות לנעול אותן מבפנים. 

יש הרבה מאוד סיבות טובות לכך, והן נועדו להגן דווקא על נשים. להגן עליהן בין השאר מהגברים שממש לא מפריע להם לשרת בלי מחיצות, ולא משום שהם סובלים מפמיניזם עודף. 

העובדה שאנחנו מצפים מנערה בגילי העשרה המאוחרים לשהות לבדה עם חבורת גברים צעירים כמוה בשטח בלי טיפת פרטיות, ועוד מספרים לעצמנו שהבעיה כאן היא הגברים שמבקשים שזה לא יקרה, היא לא-פחות ממתועבת. 

מי הפר את הפקודה?

אנחנו לוקחים את הטובות והמורעלות שבנערותינו ומספרים להן שההתעללות הזו היא משאת נפש. שהן אמורות לשאת את המחסור המוחלט בפרטיות, בתנאים מינימליים, ולשתוק לנוכח בעיות מהסוג לעיל שנוצרות, כי זה יפגע בשילוב – הלא-ראוי, אני חייבת שוב לציין – שהן מבקשות לעצמן. אנחנו מספרים להן שהן אמורות לרצות ולהילחם כדי להגיע למקום הלא-ראוי בעליל הזה של מנהלי הניסוי החברתי המיותר להדהים שהוא שילוב נשים במקצועות לוחמה בצה"ל. 

לא, לא כי אנחנו לא צריכים אותן. גם לא כי אין להן מה לתרום. אני לא מזלזלת בתרומה החשובה של נשים לצה"ל. להפך. אני טוענת שהן חשובות מכדי שנבזבז אותן דווקא במקום כזה שיפגע בהן ובכשירות של היחידות שהן משרתות בהן בגלל ההבדלים הביולוגיים שעמדתי עליהם לעיל, שהיוהל"ם וחברותיה פשוט מסרבות להודות בקיומם. 

לא דיברתי עם לוחמי גבעתי האומללים, שמשלמים את מחיר הניסוי בבני אדם שנערך בימים אלו ביחידות הלוחמות בצה"ל. אני לא יודעת למה כל אחד מהם אישית בחר לסרב להיכנס לנמ"ר עם פרמדיקית. אבל אני יודעת שלכל אחד מהם היה גיבוי מלא בפקודות לעשות את זה. 

כי חוץ מהעובדה שהפקודה כאמור קובעת שהמגורים נפרדים, והנמ"ר, מה לעשות, הוא פתרון מגורים, היא גם קובעת שבמילוי משימות משותף חייל זכאי לבקש להימנע מפעילות משותפת עם בן המין השני "לרבות תורנות שמירה ניווט ונסיעה ברכב", ואם יש חשש סביר למגע גופני, "נדרש המפקד להיענות לדרישה".

המפקדים שדנו את חיילי גבעתי למחבוש הם שהפרו את הפקודות, לא החיילים שסירבו להיכנס לנמ"ר. 

לא דיברתי עם לוחמי גבעתי האומללים, שמשלמים את מחיר הניסוי בבני אדם שנערך בימים אלו ביחידות הלוחמות בצה"ל. אני לא יודעת למה כל אחד מהם אישית בחר לסרב להיכנס לנמ"ר עם פרמדיקית. אבל אני יודעת שלכל אחד מהם היה גיבוי מלא בפקודות לעשות את זה

נסיים בסיפור קצר. ביוני 2025 שאלתי את מחלקת חופש המידע של צה"ל שאלה פשוטה. ביקשתי שיאמרו לי מהי אישה למטרות פקודת השירות המשותף. השאלה הזו כל כך בלבלה את הצבא, שנדרשו לו שישה חודשים כדי לענות לי. החוק, למי שתהה, מחייב מענה בתוך שלושים יום. 

אבל לכן אני שמחה לדווח לכם שלפחות נכון לינואר 2026, ההגדרה לנשים ולגברים בצה"ל היא לפי הביולוגיה שלהם. וגם שצה"ל מודע לחלוטין לזה שמדיניות השירות המשותף מחייבת "הפרדה מגדרית" בין נשים וגברים ביולוגיים בצבא ההגנה לישראל. 

אם כך, היה ראוי, עם כל הכבוד לקביעה של רב היחידה שיש או אין "בעיה הלכתית" עם המשימה המשותפת לנשים ולגברים בנמ"ר, שהמפקדים של חיילי גבעתי יזכרו שיש לצבא בעיה פיקודית עם המשימה הזו. כי זו הפרה של פקודות הצבא.