לקראת חג הפסח הדיון ההיסטורי על מהות החירות הלאומית שלנו מקבל משמעות מעשית אקטואלית ובוערת מתמיד. אזרחי ישראל מוצאים את עצמם כיום כפופים למערכת שלטונית פקידותית שאינה נבחרת בקלפי, אינה נושאת בשום אחריות לתוצאות מעשיה ומסרבת לשחרר את אחיזת החנק שלה מהדמוקרטיה הישראלית.

כדי לפרק את המלכוד האסטרטגי הזה הפגשתי השבוע באולפן הפודקאסט 'על המשמעות' שני הוגים בולטים לדיון נוקב: פרופ' משה כהן-אליה ומשה פייגלין. העימות החריף ביניהם הציף את הדילמה הדרמטית ביותר של הימין הישראלי באביב 2026 – כיצד בדיוק מחזירים את הכוח לידי העם ומהו המחיר הריאלי שאנו מוכנים לשלם בעבור החירות שלנו.

נקודת המוצא של שני המשתתפים זהה לחלוטין: הפקידות הבכירה ומערכת המשפט, בהובלת דמויות מפתח כמו שופט בית המשפט העליון יצחק עמית והיועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה, ביצעו הפיכה שלטונית דה-פקטו. המערכת הזו פועלת מחוץ לגבולות החוק הכתוב, ממציאה לעצמה סמכויות יש מאין ומתנהלת לפי ההנחה השחצנית כי היא הריבון האמיתי במדינת ישראל. המונח "יוריסטוקרטיה" – שלטון השופטים – מתאר במדויק את מבנה המשטר הישראלי הנוכחי.

התוכנית: סנקציות אישיות על בכירי המערכת

מתוך הייאוש העמוק מהשיתוק הפוליטי הזה מציע פרופ' משה כהן-אליה פתרון רדיקלי המבוסס על שינוי חיצוני ודרמטי של מבנה התמריצים. כהן-אליה מקדם יוזמה אזרחית רחבת היקף, המגובה ביותר מ-100,000 חתימות, הפונה ישירות לנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ. הדרישה המוצגת לנשיא האמריקני פשוטה: להטיל סנקציות אמריקניות משתקות ואישיות על יצחק עמית, על גלי בהרב-מיארה ועל שאר בכירי הפקידות המשפטית בישראל.

הניתוח הכלכלי-מוסדי הבסיסי מסביר זאת: כל עוד בכירי המערכת אינם משלמים שום מחיר אישי או כלכלי על הפקעת סמכויות, הם ימשיכו להרחיב את כוחם ללא הרף. פנייה למעצמה הגדולה בעולם יוצרת איום ממשי על נכסיהם הכלכליים, על חופש התנועה שלהם ועל כבודם הבין-לאומי. כהן-אליה רואה בהפעלת "הפטיש האמריקני" כלי כירורגי הכרחי שמונע הידרדרות למלחמת אזרחים אלימה.

הרב יגאל לוינשטיין לפרופסור משה כהן אליה: "טעות חמורה!" | המכתב המלא

פייגלין מזהיר: "מדינת חסות מובהקת"

לעומת התפיסה הזו הציב משה פייגלין עמדה ריבונית, החושפת את סכנות הטווח הארוך של המהלך. פייגלין ניסח את הבעיה בחדות: הזמנת מעצמה זרה להתערב בניהול הפנימי של ישראל משמעותה ויתור וולונטרי מוחלט על הריבונות הלאומית שלנו. מדינה המבקשת מנשיא אמריקני לפתור לה בעיות משמעת של פקידים, הופכת את עצמה באותו רגע לרפובליקת בננות נטולת עצמאות אמיתית.

פייגלין טוען כי ברגע שהמחנה הלאומי מעניק לגיטימציה לסנקציות כאלו, נפתחת תיבת פנדורה הרסנית. אותו מנגנון ישמש בעתיד נשיא דמוקרטי להטלת סנקציות על שרי ממשלה כמו בצלאל סמוטריץ', על חברי כנסת מהימין, על מתיישבים ביהודה ושומרון ועל קציני צה"ל. הכלל ההיסטורי ברור: אתה מביא את הפריץ כדי שיכה את יריביך היום, ומחר בבוקר אותו פריץ מכה אותך בשוטים.

חדר השינה הלאומי – על מיזם הסנקציות האמריקאיות נגד המשפטנים

החלופה: מרי אזרחי וגבולות פלדה

החלופה הריאלית שפייגלין מציע דורשת אקטיביזם של ממש מהעם. ממשלה ריבונית מתבקשת להתנהג כריבון: להודיע על סיום תפקידה של היועצת המשפטית לממשלה, למנות תחתיה משפטן בעל עמוד שדרה ולהתעלם במוצהר מכל פסיקת בג"ץ המנסה לבטל את המהלך.

אם בעקבות האי-ציות המנהלי הזה יעז בית המשפט להוציא צווי מעצר נגד שרי הממשלה, אזרחי ישראל נדרשים לצאת בהמוניהם לרחובות, לחסום בגופם את שערי הכלא ולעודד מרי אזרחי בלתי אלים וחסר פשרות. חובה על הרוב הציוני להפגין נכונות לשלם מחיר אישי, לשבת במעצר, לפקוק את בתי הכלא ולא להוריד את הראש בפני פקידות דיקטטורית.

הרצוג במסר תקיף לטראמפ: "ריבונותנו לא למכירה"

הכרעה של חירות

העימות הזה מציב לפנינו מחלוקת קשה הנובעת מחולשתה ההיסטורית של הנהגת הימין, שמסרבת לנהוג גם כשהיא מחזיקה בהגה השלטון. חג הפסח ניצב בפתח ומזכיר לנו כי היציאה מעבדות לחירות דורשת פעולה אקטיבית ואחריות אישית. לא פקידים בירושלים ולא נשיאים בוושינגטון יעניקו לנו את חירותנו על מגש של כסף.

השבת הדמוקרטיה הישראלית למסלולה מחייבת את ציבור הבוחרים להפסיק לחפש מושיעים חיצוניים ולגבות באופן מלא מנהיגים המוכנים לעימות חזיתי וישיר עם הדיקטטורה הפקידותית. המדינה הזו שייכת לאזרחיה, ואנו ננהל אותה ונילחם עליה בכוחות עצמנו.