האויב לא נח: ערבים מרעילים פעם אחר פעם עדרי צאן ביהודה ושומרון, ולאחרונה התופעה מתגברת. כך נלחמים הערבים ברועי הצאן באמצעות תמרים ופיתות מורעלות. בינתיים לא הוגשו כתבי אישום
אלישע ירד
בשנים האחרונות הפכה רעיית הצאן בגבעות ובחוות ביהודה ושומרון לכלי העיקרי לשמירה על השטחים הפתוחים. רועה אחד עם מאה כבשים מצליח לשמור כיום על שטח שווה ערך לשני יישובים מבוססים, ומאות אלפי דונמים הושבו לבעלות יהודית.
אך ככל שגדלה ההצלחה כך הפכו רועי הצאן למטרה מועדפת על האויב. התקפות אלימות התרחשו בשטחי המרעה, ובהם שוד עדרים ואפילו רצח מזעזע לא עלינו של בנימין אחימאיר הי"ד בסמוך לחוות גל יוסף בבנימין. האויב הטיל את כל כובד משקלו כדי לבלום את התקדמות המערכה, אולם רועי הצאן נותרו נחושים ועקשנים. כשההתקפות נגד הרועים לא הועילו, החלו לעבור הערבים לאמצעי טרור אחר – קטלני, כואב ובעיקר קשה לזיהוי.
טרור ההרעלות שהפציע בחיינו בשנים האחרונות קבע שיאים חדשים בזמן האחרון. רק בחודש שעבר הרעילו ערבים עדרי צאן יהודים בשלושה מקומות בבנימין ובהר חברון, והצליחו להרוג כבשים ועיזים מקרב העדרים. אחד ממקרי ההרעלה שהתרחשו בשבוע שעבר גרר ביקורת ציבורית נרחבת שהביאה לידי מעצרם של ארבעה חשודים ערבים מהכפר הסמוך ולהודעה רשמית של המשטרה, אבל כשמסתכלים במבט כולל על המאבק בכלי הטרור הזה הנתונים עגומים מאוד.
חודש אחרי רצח הרועים נחמן מורדוף הי"ד והראל מסעוד הי"ד בפיגוע ירי בעלי לפני כשלוש שנים החליטו חבריהם מנקודות ההתיישבות בכוכב השחר לצאת להתקדמות נוספת בשטחי המרעה. עין סמיה, שהיום נגישה לציבור הרחב, הייתה אז בשליטה ערבית מלאה, וניסיון ההתקרבות של העדרים היהודים נתקל בתגובה חריפה.
"ביום הראשון הגיע אלינו למרעה ערבי ואיים: לא כדאי לכם להיות פה, חבל" סיפר אחד התושבים.
הרועים לא התרגשו, אך כבר יממה לאחר מכן, כשהעדר יצא שוב למקום, החלו העיזים לפרפר ולגסוס בזו אחר זו. "הערבים ריססו את השטח ברעל, ובתוך ימים אחדים מתו לנו 25 עיזים. זה היה נורא. לקח לנו הרבה זמן לחזור לשם שוב, אבל היום ב"ה האזור כולו בשליטה יהודית מלאה"
המחבלים לא נעצרו עד היום.
לפיגוע ההרעלה הבא, שהתרחש כשנתיים אחר כך, במהלך המלחמה הנוכחית, הייתי עד בעצמי.
"תגיע מהר, נראה לי הרעילו פה את העדר", התקשר אליי באחד הימים בלחץ רועה צאן מגבעת אור מאיר שליד עפרה. עשר דקות אחר כך כבר הייתי בשטח, מנסה להציל את הכבשים שגססו באיטיות ופיהן מקציף, אך ללא הועיל.
כשהגיע עם העדר עוד הספיק הרועה לראות שני ערבים נמלטים מהשטח לאחד הבתים בכפר, אולם לא שיער כי הם הרעילו את בור המים. למרבה המזל אותו רועה היה חד, וכשראה שכמה כבשים מתחילות להראות תסמיני מחלה מוזרים, הרחיק מייד מהמים את שאר העדר, וכך הציל את חייו.
ניידת זיהוי פלילי של המשטרה הגיעה למקום, אספה ממצאים והלכה. שוטר אחר גבה תלונה ועזב גם הוא. צה"ל כלל לא הגיע, והמחבלים לא נעצרו.
בכפר ראו כי טוב, וכעבור שבועיים הרעילו בחסות החשכה בור מים נוסף בשטחי המרעה. הפעם בחן מראש הרועה בחשדנות את המים ששתו העיזים, וגם הכינו בגבעה מבעוד מועד נוגדני הרעלה. שוב הוקפצנו לסייע, ובחסדי שמיים באמצעות פחם נוזלי שהגמענו את הכבשים המורעלות הצלחנו להשאירן בחיים. בגבעה הטיחו ביקורת בצה"ל על שלא פעל בהרעלה הראשונה ודרשו כי יעצור את המחבלים במהירות האפשרית, אך שם הסתפקו בהחרמת שני רכבי משטובה בבית החשודים ויצאו ללא מעצרים.
דלת מסתובבת
שנה חלפה מאז, ועם הרמת הראש הכללית של האויב ביהודה ושומרון חזרו גם ההרעלות, והפעם ביתר שאת. בחוות שבעת הרועים, הסמוכה למעלה לבונה שבבנימין, הבחינו באחד הימים בכמה כבשים שחזרו חלשות מן המרעה לאחר ששתו מבור המים. התוצאה הייתה קשה: שלוש מתו בזו אחר זו. בחווה התלבטו אם זו הרעלה מכוונת או מחלה פתאומית כלשהי, אך כשהעדר הושקה מאותו בור שוב כעבור שבועיים ושש כבשים נוספות מצאו את מותן, לא נותר מקום לספק כי ידם של ערביי הכפר סינג'יל במעל.
בחוות מלאכי אברהם שליד היישוב מעלה חבר בהר חברון היה למחבלים דפוס פעולה דומה: לפני כשלושה שבועות פוזר רעל בעשבייה או בבורות המים בשטחי המרעה. מי שאכלו הפעם את הרעל היו כלבי הרועים. הם פיתחו סימני הרעלה קשים, אולם הצליחו לצלוח את המשבר אחרי שקיבלו זריקת נוגדנים. לעומתם אחת הכבשים מתה כעבור יממה.
באותה שבת הורעל עדר צאן נוסף מאה קילומטרים משם, בחבל בנימין. מחבלים ערבים מהכפר אל-מוע'יר חדרו לשטחי המרעה של חוות מצודת דוד בבנימין ופיזרו תמרים מורעלים בין העשבייה.
תושב הבחין בשני חשודים שיצאו מבית בלתי חוקי סמוך לכביש אלון כשהם מתעסקים באדמה, והזעיק את כוחות צה"ל. הכוחות שהוקפצו ביצעו סריקות, אך הערבים הספיקו להימלט בחזרה לבית, וממצאים לא אותרו במהלך החיפושים.
רק אחר כך, כשהרועה הגיע למקום עם עדרו, הבחין לפתע בכמה עיזים שהחלו לגלות סימני הרעלה. בדיקה מדוקדקת בשטח גילתה תמרים מורעלים ובקבוק חשוד. אחת מן העיזים ניצלה הודות לטיפול מהיר, אך כמה עיזים אחרות מתו לבסוף בגסיסה איטית. לאחר האירוע עצר צה"ל את אחד מן החשודים שנמלט בחזרה לכפר, אולם הוא שוחרר כעבור זמן קצר.
וכמו באירוע ידוע מראש, בשבת שעברה שוב פיזרו מחבלים רעל בשטחי המרעה של החווה. החומר הקטלני הוחבא הפעם בתוך פיתות ישנות ששימשו פיתיון לעדר העיזים. נכון לכתיבת שורות אלו עז אחת לפחות כבר נפחה את נשמתה, ויש לקוות שהאירוע יסתיים בזה.
ההרעלה זכתה לפרסום תקשורתי נרחב שגרם לצה"ל והמשטרה לעצור ארבעה חשודים כבר באותו יום. המשטרה אף הוציאה הודעת דוברות רשמית על האירוע ובה הצהירה כי היא: "רואה בחומרה רבה ניסיונות של פלסטינים לפגוע במרעה של החוות ביהודה ושומרון באמצעות המתה של כבשים ועיזים. כל מי שיפעל בניגוד לחוק ויפגע בחוות ששומרות על שטחי המולדת" איימו במשטרה "ימצא את שלטון החוק במהירות".
הערבים שנעצרו הפעם אומנם פגשו את שלטון החוק בתוך זמן קצר למדי, אך גם הכירו מקרוב את הצדדים המופקרים שלו ואת מדיניות הדלת המסתובבת הידועה. כבר יומיים לאחר המעצר בישרו בכפר המרצחים על שחרורם של ארבעת המחבלים בערבות כספית בלבד.
ואשר להצהרות הפומפוזיות על מהירותו של שלטון החוק, לא יכלו למצוא במשטרה זמן גרוע יותר מהשבוע הזה לנפנף בכך. לא אחדים, לא עשרות, מאות פורעים ערבים מהכפר רשאידה שבמזרח גוש עציון עשו לינץ' בשבוע שעבר ברועי צאן יהודים מגבעת מקנה אברהם. הרועים הותקפו לעיני המצלמות, חלק מעדרם נשדד, ושיח'ים מהכפר איימו בפנים גלויות כי ישתמשו בנשק נגד התושבים וכוחות צה"ל. ארבעה רועים נפצעו, שניים פונו לבית החולים.
כבר באותו יום הוגשה תלונה בתחנת המשטרה, אך זו התעקשה לשמור על דממת אלחוט והתעלמה בבוטות מפניותיהם של שורת עיתונאים שביקשו לדעת אם כבר יש עצורים בפרשה מקרב מאות התוקפים גלויי הפנים שתועדו.
יותר משבוע חלף מאז התקיפה הקשה, וטרם נעצר ולו חשוד אחד במעורבות באירוע. מדינת ישראל צריכה להתעורר בהקדם לפני שהרועים וצאנם יופקרו לחלוטין.
לשים במין טבלה:
שבעה מקרי הרעלה בשלוש שנים – אפס כתבי אישום
עין סמיה – אין עצורים
אור מאיר 1 – אין עצורים
אור מאיר 2 – אין עצורים
חוות שבעת הרועים – אין עצורים
חוות מלאכי אברהם – אין עצורים
חוות מצודת דוד 1 – עצור אחד, שוחרר כעבור יממה
חוות מצודת דוד 2 – ארבע עצורים, שוחררו כעבור יומיים
