הפרשה פוגשת את יעקב בבדידות קיומית: בבית אימו הוא כבר אינו מרגיש בבית, ואת ביתו שלו טרם הקים. לדוד המלך ביטוי נורא בתהלים שמתאר את מצב הביניים הזה: "לא יכירנו עוד מקומו". ואכן, המילה מקום מהדהדת שוב ושוב בפרשת ויצא: "ויפגע במקום", "וישכב במקום", "וייקח מאבני המקום", "מה נורא המקום", "ויקרא את שם המקום ההוא בית אל", "והשיבו את האבן למקומה", "לא ייעשה כן במקומנו", "ויקרא שם המקום ההוא מחניים".
זה השיעור הגדול של התורה: גם אם עזבתם את מקום ילדותכם ולמקומכם הקבוע טרם הגעתם, יש לכם מקום בעולם. "ואומרו 'ויפגע במקום', כי צריך האדם להתפלל לה' שהוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו" (אור החיים הקדוש). הידיעה הזו היא הידיעה החיונית ביותר לפני הקמת בית בישראל. פעמים רבות כל כך אני שומעת נשים שמרגישות שקופות, מרגישות שהאימהוּת, הרֵעוּת או הסבתאוּת מאיינת אותן, ומקומן אינו מכיר בהן ואינו מכיר בטובתן. ויעקב אבינו מלמד את בניו "להקים בית בישראל", כלומר להקים בית בתוך ישראל (יעקב) בעצמו!
"בלבבי משכן אבנה"
את העיקרון הזה עמל לפתח הרב איתמר שוורץ זצ"ל, שנפטר לפני כשבוע. לסדרת שיעוריו הוא קרא "בלבבי", מפני שהמשכן, הבית, חייב להיות בתוך ליבו של האדם: "בלבבי משכן אבנה". וכך כתב: "כל אחד מאיתנו נשלח מן העולם העליון לעולם הזה לתקן לפחות חטא אחד, ובחטא הזה עיקר ניסיונו, וזהו עיקר תיקונו בעולם הזה. אבל האמת שעבודת האדם, אף שנשלח לתקן חטא פלוני, אין עבודתו מתחילה בתיקון החטא אלא הרבה קודם!
"תיקון שייך כאשר יש בית ומתקלקל בו דבר מה, כמו קיר, דלת וכדומה. אזי צריך קלקול זה תיקון. אולם אם אין בית, אין כלל צורך או אפשרות לתקן. תחילה צריך בית, ואחר כך צריך לתקנו. כן הדבר בעבודת האדם בעולם הזה. כל אדם נצרך תחילה לבנות את עצמו, לבנות בנפשו בניין אמיתי של עבודת ה', ולאחר שיש לו בניין אמיתי, אזי עיקר עבודתו לתקן את החטא שמחמתו נשלח לעולם הזה".
דווקא בשלב הרווקות הקב"ה אומר ליעקב המבוהל: "והנה אנוכי עימך ושמרתיך בכל אשר תלך… כי לא אעזבך", ויעקב מתעורר ואינו יודע את נפשו מהתרגשות: "וייקץ יעקב משנתו ויאמר: אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי! מה נורא המקום הזה! אין זה כי אם בית א-לוהים".
לפני שתבנו בית עם בן הזוג או בת הזוג, בנו בית בלב
רק כשמבינים שיש לכם מקום, אפשר לנסות ולפרוץ ממנו דרך חדשה בעולם: "ופרצת ימה וקדמה, צפונה ונגבה". הכלי יקר מנסה להבין למה ארבעת הכיוונים אינם מתוארים לפי הסדר אלא הפוכים זה מזה: "מה שהזכיר רוחות המקבילין זה כנגד זה ולא הזכירן כסדרן, לפי שאמרו: אין תשועה באה לישראל כי אם בזמן שהן בתכלית השפלות שנאמר: 'כי שחה לעפר נפשנו, קומה עזרתה לנו'.

"וטעם הדבר, שכל זמן שאינן בתכלית השפלות, אז אינן תולים בטחונם בה' וחושבים להינצל על ידי תחבולות אנושיות. אך כשיראו אזלת יד השתדלותם ואין עוזר וסומך, אזי עיניהם נשואות אל ה', ובאותו זמן באה הישועה דרך בריחה מן הקצה לקצה, דהיינו, מתכלית השפלות לתכלית המעלה. ואמר 'ימה וקדמה' כי שני רוחות אלה הפכיים, וזה הבטחה על הגאולה האחרונה".
לכן לפני שתבנו בית עם בן הזוג או בת הזוג, בנו בית בלב. אחרי שבניתם בית בלבבכם, תוכלו לתקן את הבית ואת פגמיו, ואז לפרוץ ממנו מהייאוש הנורא ביותר לישועה מופלאה. רווקוּת יכולה להרגיש כמו מקום נורא, וכמוה גם אימהוּת או רעוּת. אבל דווקא אז אפשר לומר: "מה נורא המקום הזה", ומשם לפרוץ את השער לשמיים.
