בשבוע שעבר ראינו מחזה מדהים. מערכת שלמה – תקשורת, צייצנים ואנשי אופוזיציה – נכנסה
לאמוק. מה הרעיד את אמות הסיפים שלהם? האם אויב מסוכן קם עלינו? לא. מה שהוציא אותם
מדעתם היה אור פשוט. אור של קדושה.
הכנס שערכנו בכנסת ישראל, "עד החתונה", בשיתוף ארגון שוברות שוויון בראשות נעמה זרביב,
ביקש לעשות דבר שהעולם הפרוגרסיבי מנסה למחוק בכל כוחו: לדבר על זוגיות של אמת. על בניית
בית נאמן. על קדושת המשפחה.
המתקפה הייתה מתוזמרת, אלימה ושקרית. ארגוני הקרן והפרוגרס הפיצו סרטונים ופוסטים נגד
נשים שהעזו להשמיע קול אחר. האמת חייבת להיאמר: רוב המבקרים לא טרחו להקשיב כלל. הם
לא באו לשמוע וגם לא להשמיע. הם באו להשתיק. הם לקחו חצאי משפטים, עיוותו דברים והוציאו
אותם מהקשרם, הכול כדי ליצור דמוניזציה. למה? כי הם מבועתים מעצם המחשבה שבכנסת ישראל
ידברו על ערכי נצח. מבחינתם שיח על זוגיות בריאה ועל תפקיד המשפחה הוא איום קיומי על עולם
הכאוס שהם מנסים ליצור כאן.
זה לא מקרי. זה אותו דפוס פעולה שראיתי כשערכתי את הכנס על מבקשי הזוגיות. גם אז תקפו
ערוצי התעמולה: איך מתעסקים בזה בזמן מלחמה? והתשובה שלי חדה וברורה: דווקא בזמן
מלחמה! כשנלחמים על הקיום שלנו בחוץ, חייבים לחזק את השורשים בפנים. הכוח של הלוחם
בטנק בא לא רק מהשריון, הוא בא מהבית שמחכה לו. מהמשפחה. מהידיעה על מה הוא נלחם.
בכנס פתחתי את הלב ודיברתי על הבחירה בחיים. שיתפתי את הסיפור האישי שלי, איך כשבעלי,
שולי הי"ד, נרצח על קידוש השם, נותרתי אימא צעירה, פצועה וכואבת עם שני יתומים. התהום
הייתה עמוקה. אבל הבחירה שלי, הבחירה היהודית, הייתה לקום מעפר. להמשיך. לבנות עוד קומה
ועוד בית. העובדה שהקב"ה זיכה אותי להביא עוד שמונה ילדים לעולם היא הניצחון הכי גדול על
הטרור. זוהי תמצית הסיפור שלנו: מתוך הכאב אנחנו בוחרים בחיים, באחריות, בהמשכיות.
לצידי במערכה הזו עומדות נשים גיבורות, ענת גופשטיין ומלכהלי בלוי חנוכה, שמובילות איתי את
השדולה החשובה הזו. אנחנו פועלות למען נשים שרוצות להוביל מתוך חיבור למסורת, מתוך צניעות
ועוצמה פנימית, בעולם שמקדש את החיצוני והשטחי.
היה מרגש לשמוע דווקא את דורית יצחק, מנכ"לית 'מאירים', אישה שאינה דתית, שמייצגת את הרוב
השפוי והדומם. היא הניחה את האמת על השולחן: תכנים זרים ופרוגרסיביים מוחדרים למערכת
החינוך במחשכים, בלי שקיפות, ומערערים את זהות ילדינו. הדברים שלה הוכיחו שזו אינה איזו
מלחמה מגזרית – זה המאבק על הפנים של מדינת ישראל. הערכים היהודיים הם הנכס של כולנו,
חילונים ודתיים כאחד.
את הכאב הגדול ביותר חשתי דווקא מבית. מתוך הציבור הדתי-לאומי נשמעו קולות של ביקורת.
אנשים יראי שמיים נבהלו מה"מה יגידו". מפחדים שהשיח על קדושת הבית ייתפס "קיצוני" בעיני
הברנז'ה. ואני אומרת לאחיי ואחיותיי: די להתנצלות.
מי שיש לו אמת אינו מתבייש בה. מי שמבין את ההרס שהתרבות הפרוגרסיבית המופקרת זורעת
בנפש הנוער שלנו אינו יכול לשתוק. אתם, שיודעים את ערכה של תורה, הייתם צריכים להיות
הראשונים לברך על שהאור הזה נכנס למשכן הכנסת.
המציאות בשטח חזקה מכל ציוץ בטוויטר. אני מוצפת בפניות מנשים מסורתיות ואפילו חילוניות
שמודות לנו. הורים שזועקים לעזרה למראה השטף הפורנוגרפי והרעיוני ששוטף את הילדים שלהם.
עם ישראל צמא לאמת. הוא צמא לגבולות, למשמעות, לטהרה. השמאל והפרוגרס נבהלו כי הצבנו
חלופה. זו חלופה גאה, יהודית, שמחזירה לאישה את הכבוד האמיתי שלה ואת זכות הבחירה
במשפחה ובחיים, בעולם שמנסה לטשטש כל הבדל בין מינים ובין קודש לחול.
המשפחה היהודית היא המבצר האחרון, והיא העתיד הראשון. עליה נלחמו נשות ישראל בכל
הדורות, ועליה נילחם אנחנו גם היום בלי לגמגם ובלי להתנצל. כי כשיש בית יהודי חזק – יש עם
ישראל חזק.
