כמעט שבעה מכל עשרה צעירים ערבים ביהודה ושומרון, עזה וירושלים שוקלים לעזוב את ארץ ישראל. כך עולה מסקר חדש שפרסם הפורום החברתי לפיתוח, ובו השתתפו 1,272 צעירים בני 18 עד 29. 68.7% מהמשתתפים הודו שהם שוקלים הגירה, מתוכם 35.1% ברצינות ו-33.6% מדי פעם. רק 31.3% אינם שוקלים לעזוב. האם הגירה מרצון תעבוד?
ברצועת עזה הנתונים גבוהים במיוחד: 51.9% מהמשתתפים שוקלים ברצינות להגר , לעומת 25.9% ביהודה ושומרון ו-10.5% בירושלים. הסיבות המרכזיות לרצון לעזוב הן קשיי פרנסה ותעסוקה, שצוינו בידי 68.8% מהמשיבים ששוקלים הגירה, אפשרויות לימודים (44.7%), מדיניות ישראל (44.1%) ואובדן תקווה (38.3%).
אלא שאחד הנתונים המעניינים במחקר נוגע דווקא לזהות הלאומית. מבין הצעירים שהביעו תחושת שייכות גבוהה לחברה הערבית, 61.4% עדיין שוקלים להגר לחו"ל. מדובר ב-406 מתוך 661 משתתפים שהציגו תחושת שייכות גבוהה. כלומר, הרצון לעזוב אינו מעיד בהכרח על היחלשות הזהות הלאומית או על התרחקות מהחברה שאליה הם משתייכים.
המחקר מצביע על קשר בין תחושת התקווה לעתיד לבין הרצון להגר. בקרב המשתתפים שהציגו את רמת התקווה הנמוכה ביותר, 55% שוקלים לעזוב ברצינות, לעומת 25.5% בלבד בקרב בעלי רמת התקווה הגבוהה ביותר. גם המצב הכלכלי משפיע: 44.6% מהמשיבים שהגדירו את מצבם הכלכלי קשה מאוד שוקלים הגירה ברצינות.
הפער בין הרצון להגר לבין תחושת השייכות בולט גם על רקע ממצאים נוספים: 84.6% מהמשתתפים מאמינים שצעירים יכולים להביא לשינוי בחברה שלהם. כלומר, לצד הרצון הנרחב לחפש עתיד במדינה אחרת, רבים מהמשתתפים ממשיכים להביע הזדהות עם החברה הערבית ואמונה ביכולתם להשפיע עליה. הסקר נערך בין 1 ל-8 באוקטובר 2026, וכלל 503 צעירים מעזה, 683 מיהודה ושומרון ו-86 מירושלים.
הסקר פורסם בסוכנות הידיעות קדס נט