אביה עזרא, שנמצאת בימים אלה בשליחות בקנדה עם בעלה, מספרת על הרגעים הקטנים
שבדרך נס מאפשרים לה ולמאות שליחים אחרים לשאוב מן הלהבה של ישראל ולהצית ממנה
עוד ועוד ניצוצות ברחבי העולם
"זהו אור שלא אנו יצרנו, אבל אנחנו אחראים להרחיבו"
לעיתים משווים שליח ישראלי לסוכן חשאי, ולא לגמרי בצחוק. כשהשליח נוחת בקהילה חדשה, יש
בחבריה מי שתוהים איך בכלל אפשר לעזוב את ישראל, במיוחד כמו במקרה שלנו, באמצע מלחמה,
אחרי 500 ימי מילואים בשעת חירום. שמועות עפות, גבות מורמות, ולפעמים אנחנו נותנים
לספקולציות לרחף עוד רגע, כי יש בזה משהו משעשע.
אבל האמת פשוטה יותר, ובמובנים מסוימים עמוקה יותר. החיים כשליחים הם לפעמים כמו שליחות
שקטה מאחורי הקלעים, לא משום שהיא סודית, אלא משום שהיא דורשת רגישות, תשומת לב ויכולת
לראות אנשים באמת. לשים לב מי ישמח לשבת משותפת, מי חוגג רגע משמעותי, מי צריך עידוד ומי
מחפש עין שתראה אותו. כל מפגש חשוב, כל קשר הוא אמיתי, וכל רגע של חיבור עוזר לנו לבנות
קהילה שכל אחד בה מרגיש שייך ושותף למשמעות גדולה יותר.
זה הרבה, לפעמים אפילו מציף, אבל אז מגיעים הרגעים שמזכירים לנו למה אנחנו כאן, רגעים של
שירות טהור ומסור. יום שישי שעבר התחיל באירוח קבוצת תלמידי תיכון לארוחת בוקר. השארנו
כלים נטושים בכיור והמשכנו לליווי תלמידות נרגשות לשבתון מרומם ועמוס. בחזרתנו ביום ראשון
שמרנו על הילדים של השליחים האחרים, וקינחנו את הערב בהנחיית מפגש משותף עם משרד
העלייה והקליטה למשפחות ששוקלות עלייה .
על הנייר זה נראה כמו רצף של רגעים שיוצרים אקשן ללא הפסקה, ובאמת זה כך. אבל הסיפור
האמיתי עמוק בהרבה, שכן בסופו של דבר הוא חלק מעשייה שנוגעת בלבבות, בונה זהות ומזיזה
אנשים בדרכים שרק אחרי חודשים אנחנו מבחינים בהן. זה נכון לא רק לנו אלא לשליחי מכון ברן-
עמיאל ושטראוס-עמיאל בכל רחבי העולם.
מאחורי הקלעים משפחות השליחים כל הזמן מרימות ומחזקות זו את זו. כששליחה אהובה חוותה
לאחרונה רגע קשה, בתוך שעות הגיעו אליה ארבע שליחות אחרות ומצאו את הדרכים לעזור לה.
הלב שלנו מלא תודה על האפשרות להיות חלק מרשת תמיכה הדוקה כל כך, תזכורת מתמדת לכך
שאיש מאיתנו אינו עושה את העבודה הזו לבדו.
ובתוך כל זה ישראל לעולם אינה רחוקה. זו הארץ שמעצבת אותנו בלי סוף, מקור הערכים שאנו
מביאים לכל שיחה וכיתה. החיבור הזה הוא כמו לפיד שאנו נושאים, אור שלא אנחנו יצרנו, אבל
אנחנו אחראים להרחיב אותו.
הגעגוע לישראל אינו מחליש את השליחות אלא רק מחדד את מטרתה. ככל שאנחנו כמהים לקצב
ולקדושת הבית, כך אנחנו פועלים בכוונה גדולה יותר לחלוק את האור הזה, עם כל הכוח והתקווה
שבו, עם היהודים שפוגשים אותנו כאן. זהו הנס השקט של השליחות, לשאוב מן הלהבה של ישראל
ולהצית ממנה עוד ניצוצות, בעדינות ובנאמנות, בכל מקום שאנו עומדים בו, עד היום שכולנו נאחד את
האורות הללו יחד.
אביה עזרא ובעלה אורי הם שליחי מכון ברן-עמיאל של רשת אור תורה סטון בטורונטו
