טקס הממלכתי ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, שנערך ברחבת הכותל המערבי, נשא הנשיא יצחק הרצוג נאום מרגש שבו העלה על נס את גבורת הנופלים. הנשיא פתח בתחושת החמצה על כך שלא ניתן לספר את סיפורו האישי של כל גיבור, והדגיש את תחושת השליחות האדירה שבה יצאו הלוחמים והלוחמות למערכה.

"האמינו לי, הייתי רוצה לדבר על כולם", אמר הנשיא הרצוג. "הייתי רוצה לתת מילים ברגע הקדוש הזה, אודות פועלם, יצירתם, שירתם, כתיבתם והגותם. לספר על אלפי חיילות וחיילים שיצאו למלחמה בגבורה כדי להגן על החיים שלנו כאן ולהבטיח לנו חיים של שירה ויצירה".

מורשת חיה בתוך הכאב

בדבריו בחר הנשיא להתמקד במה שהשאירו אחריהם הנופלים – לא רק חלל וכאב עמוק, אלא בעיקר מורשת רוחנית חיה ופועמת. לדבריו, הגיבורים הותירו לנו אוצרות רוח בדמות מחברות, שירים, סרטונים ויומנים, שמבטאים את עוצמת הרוח הישראלית שממשיכה לפעום בנו גם בשעות הקשות ביותר.

"הם השאירו אחריהם חלל בליבנו שלא יתמלא לעולם", הוסיף הרצוג, "אבל הם גם הותירו לנו אוצרות רוח, מחברות, שירים, סרטונים, יומנים כתובים, בהודעות ווטסאפ ובמכתבים, ביצירות אומנות או במעשים טובים וראויים בכל תחומי החיים, שמבטאים את עוצמת הרוח".

החרב ביד אחת, הרוח בשנייה

הנשיא הרצוג הרחיב על המתח שבין הצורך להילחם לבין השאיפה לחיים של יצירה. הוא הסביר כי הכוח הצבאי הוא אמצעי להגנה על הרוח של עם ישראל: "לא על חרבנו אנו חיים, אלא לצידה". לדבריו, אנחנו נאחז בחרב כשיש צורך בכך, והיא תהיה חדה ונחושה, אך הרוח תמיד חייבת להישאר העיקר.

לדברי הנשיא, אותה רוח היא שמאפשרת לעם ישראל להתמודד עם האתגרים הקשים ולקום מתוך השברים: "זוהי הרוח שבזכותה בתוך הכאב אנו קמים. זוהי הרוח שאנו מחלים לפצועים שאיתה ישובו למסלול החיים. זוהי הרוח שעומדת בבסיסם של כל השירים. רוח של עם שבזכותה הוא מגיע להישגים מדהימים".

את נאומו חתם הנשיא בקביעה שהמאבק הנוכחי הוא בראש ובראשונה על דמותו של העם: "הרוח הזו היא הרוח עליה אנו נלחמים, החרב היא כלי בידינו, אבל הרוח היא מטרתנו".