ימים מיוחדים אלו של ספירת העומר הם ימי ההכנה למתן התורה בשבועות. ידוע שבימים אלו רצוי לעסוק בתשובה ובתיקון המידות, אך לכאורה אינו מובן הקשר בין הדברים. הלא במחשבה פשוטה, לימוד תורה נעשה בשכל, ופעילות השכל ואיכותו לכאורה אינן מותנות בשום גורם חיצוני.
בנוהג שבעולם, בני האדם תופסים את כל החוכמות האנושיות כדברים הנלמדים בשכלו של האדם. לכן נראה שהצלחת החוכמה של האדם תלויה אך ורק בכישרונו השכלי, ואין לה קשר ליתר כוחות נפשו של האדם. על כן גם אם רצונו של האדם נפול בתאוות ומעשים רעים, אין בכך כדי להפריע לרכישת חוכמה ודעת כל עוד השכל עומד בחריפותו ובכישרונו.
אומנם אפשר שדברים אלו נכונים בנוגע למדעים וחוכמות חיצוניות, אך אין הדבר נכון כלל וכלל בנוגע לחוכמת ה', שהיא חוכמת התורה, דעת הא-לוהות. נפילת הרצון בטומאת מעשים רעים גורמת לסתימה בין דעתו של האדם ובין השגת החוכמה, כפי שכותב הרב קוק זצ"ל – "החטא סותם את ההארה של החכמה העליונה" (אורות התשובה י, ו).
כדי להבין את העניין יש צורך להקדים נקודה יסודית בדבר היחס בין השכל והרצון. אנו פוגשים את השכל והרצון בתוכנו בתור שני כוחות נפרדים. השכל עסוק בהבנת המציאות, ואילו הרצון עסוק בלרצות ולהשתוקק. לא כל מה שהאדם מבין בשכלו הוא בהכרח רוצה ומשתוקק, ולא כל מה שהאדם משתוקק הוא בהכרח מבין. כך יוצא שאדם לומד דברים גדולים וערכיים, אך הרצון שלו נמצא בפער גדול מאחור. יש פער בין המוח ובין הלב, בין מה שהאדם מכיר בשכלו ובין מה שהוא רוצה ברצונו.
הפער נובע מהפגם שנפגם הרצון, עד שהוא אינו מתעורר מייד מכל דבר אמת. הלא מצד האמת ראוי היה שכל דבר אמת וצדק שמושג בשכל האדם, מייד היה מופיע גם ברצון. כי אם השכל מכיר בבהירות שהדבר הוא טוב וראוי, מדוע לא יהיה הלב מלא בתשוקה לכך. כמו כן, אם השכל מכיר בזוהמה ובפגם של התנהגות מסוימת, מדוע הלב עדיין מחזר אחריה, ולא מייד מואס בה בתיעוב גדול. אין זה אלא מחמת הפגם שאחז ברצון, שגרם לפירוד בינו ובין השכל.
ובאמת שורש הפגם הוא בהחשכה השכלית, דהיינו בכך שהאמת איננה בהירה בכל עוצמתה בדעתו ובמוחו של האדם. כי כשהאמת מאירה בכל עוצמתה ובכל בהירותה, אזי היא תופיע גם בלב וברצון. נמצא שהערפל שנוצר סביב הכרת האמת הבהירה גרם לנפילת הרצון. וממילא נבין שבמדרגה זכה ובהירה בכל שלמותה, אין בה חלוקה לשני כוחות נפש של שכל ורצון, אלא כל מה שמושג כאמת בשכל, מייד מופיע כדבר נחשק מאוד בלב.
אנו רואים שיש לאדם קולטנים שונים – בחוש הריח האדם מריח, באוזניים הוא קולט את הצלילים ובעיניים את המראות. כך לדוגמה, האוזן שומעת את הרעם, והעין רואה את הברק. מבחינת התפיסה שלנו נדמה שיש כאן שני דברים, ברק ורעם, אך באמת יש כאן דבר אחד
בשורש הדברים, השכל והרצון אחד הם. כדי להבין זאת נתבונן במערכת הקליטה של האדם. אנו רואים שיש לאדם קולטנים שונים – בחוש הריח האדם מריח, באוזניים הוא קולט את הצלילים ובעיניים את המראות. כך לדוגמה, האוזן שומעת את הרעם, והעין רואה את הברק. מבחינת התפיסה שלנו נדמה שיש כאן שני דברים, ברק ורעם, אך באמת יש כאן דבר אחד, שמופיע במראה ובקול, אלא שבגלל שהקולטנים שלנו מצומצמים, אנו קולטים זאת כשני דברים נפרדים הבאים זה אחר זה.
דבר זה הוא משל לכך שבאמת בשורש ישנה התגלות אחת, אלא שמחמת הצמצום של האדם, הוא פורס אותה לבחינות שונות ומשיג כל אחת לבדה. יתֵרה מזאת, במעמד הר סיני מצינו שכל העם רואים את הקולות. דבר זה מלמד אותנו שמצד השלמות העליונה ישנה התגלות אחת עליונה, הכוללת מראה וקול באחדות, כדוגמת שמור וזכור בדיבור אחד, אך היא מצטמצמת בירידתה אלינו ומופיעה בעין כמראה ובאוזן כקול. אך בהר סיני, כשהתעלינו מעל צמצום ההשגה של הגוף, זכינו להשיג את השורש העליון בעצמו, ולכן ראינו את הקולות ושמענו את המראות, הכול התאחד באחדות עליונה בלי פירודים כלל.
כיוצא בדבר בנוגע להתגלות האמת הא-לוהית, התגלות ה' בעולם. אף שהאדם עומד במקומו למטה ופוגש את האמת הזאת בשני ערוצים – בשכלו הוא מבין את האמת הזו, וברצונו הוא רוצה אותה – שכל זה הוא מחמת צמצום ההשגה של האדם. מצד מדרגת האדם למטה, אזי השכל והרצון הם שתי דרכים של קליטת האמת הא-לוהית. אך מצד האמת הא-לוהית בעצמה הרי שהיא מעל החילוק הזה, היא מלאה שכל וחוכמה כמו גם רצון וטובה.
העובדה שהשכל והרצון הם דבר אחד בשורשם, גורמת לכך שבאמת אי אפשר להשיג דברים גדולים בשכל בלי שהרצון יהיה קרוב אליהם גם כן. אומנם כדי להבין דברים טכניים וחומריים, יוכל השכל לבדו להתבונן, אך כדי להבין דברים עמוקים, דברי אמת א-לוהית, יש הכרח שהרצון יתרומם גם הוא. כי באמת השגה שלמה אינה יכולה להיות רק רעיון שכלי, אלא מוכרחת להיות קרבה רצונית עצמית, בין האדם הלומד ובין הנושא שהוא מבקש להבין. בלי שייכות אמיתית בחיים, דהיינו שייכות ברצונו, לא יוכל באמת להבין את העומק של החוכמה.
בלימוד התורה, כדי שהאדם יוכל להשיג אותה באמת, חייב הוא לחיות בתוכה ולהשתייך אליה השתייכות עצמית. לא די לו בהבנה שכלית, אלא עליו להשתייך לתורה גם ברצונו
מכלל הדברים האלה אנו למדים שבלימוד התורה, כדי שהאדם יוכל להשיג אותה באמת, חייב הוא לחיות בתוכה ולהשתייך אליה השתייכות עצמית. לא די לו בהבנה שכלית, אלא עליו להשתייך לתורה גם ברצונו. הדרך לשוב אל ההשגה האמיתית היא על ידי התשובה.
כל עוד האדם משנה את מחשבותיו, אך לא את רצונו, עדיין נשאר הוא מחוץ להשגתה של תורה. השינוי האמיתי הוא התשובה, שינוי הרצון, ומכוחו שבים ונפתחים לאדם כל שערי התורה, "הָשִׁיבָה לִי שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ וְרוּח… תִּסְמְכֵנִי" (תהלים נא, יד). ויהי רצון שנזכה לקבל תורה בשלמות ובאהבה, ונזכה לגאולה שלמה ולבניין בית המקדש במהרה, אמן ואמן!
