עסקת גז בהיקף מוערך של 6.7 מיליארד דולר, בין השותפות במאגר לוויתן לחברת דליה, נמצאת בלב עימות חוזי שעדיין לא הוכרע – חודשים אחרי שרשות התחרות אישרה את רוב תנאיה. ניו-מד אנרג'י ורציו, שחתמו על ההסכם, ממשיכות לטעון שהוא בוטל, ואילו דליה עומדת על כך שהוא בתוקף ומחייב. מי שצפוי להכריע לאן זה הולך הוא המנכ"ל החדש של ניו-מד, ניב סרנה, שנכנס לתפקיד לפני כשלושה חודשים בלבד, בגיבוי חברת האם דלק.

מה כולל ההסכם

ההסכם נחתם במאי 2026 בין ניו-מד, המחזיקה כ-45% ממאגר לוויתן, ורציו, המחזיקה 15% נוספים, לבין דליה. יחד השתיים מחזיקות כ-60% מהמאגר. לפי ההסכם, הן יספקו גז לשתי תחנות כוח חדשות שדליה מקימה – "דליה 2" במתחם צפית ו"אבשל", הרחבה של תחנת "אשכול" באשדוד – בין השנים 2030 ל-2050, תמורת מחיר אטרקטיבי יחסית של 4.7 דולר ליחידת חום, שעולה בהדרגה עם מחיר החשמל.

באמצע ההסכם, ב-2041, הצדדים יוכלו לפתוח מחדש את המחיר בטווח של עד 10% לכל כיוון. אם דליה לא תהיה מרוצה מתוצאות הדיון, היא תוכל לצמצם את רכישת הגז ב-30% ולהשלים את החסר מספקים אחרים. דליה רשאית גם למכור לצד שלישי עד 15% מהכמות שהיא לא צורכת בעצמה, סעיף שהיה אחד הנושאים השנויים במחלוקת מול הרשות.

מדובר בהסכם תקדימי מבחינה נוספת: שברון, המחזיקה כ-40% מלוויתן ומפעילה את המאגר, לא הייתה חלק ממנו. ניו-מד ורציו מכרו את חלקן לדליה בנפרד, מבנה שלדברי דליה מגביר תחרות בין בעלי הזכויות במאגר, ושגם רשות התחרות ציינה כי הוא תורם לתחרות במשק הגז. בדליה כבר משקיעים כ-10 מיליארד שקל בהקמת שתי התחנות, שאמורות להוסיף יחד כ-1,700 מגה-וואט לכושר הייצור של המשק.

אישור עם הסתייגויות

לרשות התחרות היו כמה בעיות עיקריות עם ההסכם: משך ההתחייבות הארוך, מ-2030 ועד 2050, כמעט בלי אפשרויות יציאה; מנגנון "קח או שלם", שבו דליה מתחייבת לשלם על כמות מינימלית של גז גם אם צרכה פחות; וההשפעה האפשרית של מכירת ה-15% לצד שלישי על השוק המשני בגז.

בסופו של תהליך הרשות אישרה את משך ההסכם והעדר סעיף היציאה המלא, חרף ההסתייגות הראשונית. לגבי המכירה לצד שלישי היא נתנה אישור חלקי בלבד, ושלחה את הצדדים לבצע "הערכה עצמית" – בדיקה פנימית שלהם עצמם האם הסעיף עומד בדרישות החוק – תוך שהיא שומרת לעצמה את האפשרות לחזור לנושא בעתיד.

ניו-מד מתעקשת על ביטול

רגע לפני שרשות התחרות השלימה את עבודתה, ניו-מד ורציו הודיעו בספטמבר, ערב חג סוכות, על ביטול ההסכם. לטענתן, התנאים המתלים בחוזה – ובהם אישורי המימון וההליך מול רשות התחרות – חרגו מלוחות הזמנים שנקבעו בהסכם.

דליה דחתה את הפרשנות הזאת מהרגע הראשון, וטענה שההסכם עדיין בתוקף. "אנו סבורים כי הסכמים יש לכבד ומצפים לכך גם מספקי הגז עימם חתמנו על ההסכם", נמסר מהחברה, שהגדירה את ניסיון הביטול "ניסיון מוזר" לאחר כשנה של משא ומתן. לדבריה, עם אישור רשות התחרות התמלאו כל התנאים המתלים, ולכן הביטול "אינו תקף ואינו עומד בקנה אחד עם הוראות ההסכם" – והיא מתכוונת לעמוד על זכויותיה גם בהליך משפטי.

כך הפכה המחלוקת משאלה רגולטורית לשאלה משפטית: האם בספטמבר, במועד מסירת הודעת הביטול, הייתה לניו-מד ולרציו זכות תקפה לצאת מההסכם. מעניין לציין שרציו, השותפה הקטנה יותר בעסקה, נקטה בהודעתה הרשמית לשון מרוככת יותר מזו של ניו-מד, וכתבה רק כי "השותפות תמשיך לבחון בעזרת יועציה המשפטיים את החלטת רשות התחרות ואת עמדתה של הרוכשת" – ניסוח שמרמז על פער מסוים בין עמדות שתי השותפות.

מבחן ראשון למנכ"ל החדש

העימות מתרחש על רקע חילופי הנהלה משמעותיים בניו-מד. יוסי אבו, שכיהן כמנכ"ל החברה 15 שנה, פרש לאחרונה לעסקיו הפרטיים. במקומו מונה ניב סרנה, בן 55, רק חודשיים אחרי שמונה ליו"ר החברה.

סרנה בעל תואר מוסמך במינהל עסקים מאוניברסיטת שיקגו ותואר ראשון בהנדסה אזרחית מהטכניון. בעברו המקצועי הוביל פיתוח עסקי ושיווק בשותפות תמר המתחרה, שימש ראש תחום מיזוגים ורכישות ופיתוח עסקי בינלאומי בקבוצת דלק בין 2017 ל-2021, שם הוביל רכישות גדולות, וכיהן גם כמנהל פיתוח עסקי במזרח הים התיכון בחברת נובל אנרג'י. כעת, בוותק של שלושה חודשים בלבד בתפקיד הבכיר ביותר בחברה, הוא עומד בפני אחת ההחלטות המשמעותיות ביותר בקריירה שלו.

מה צפוי עכשיו

בשוק מעריכים שההתעקשות על הביטול היא בעיקר טקטיקת מיקוח – ניסיון למקסם תנאים מול דליה או להשיג ודאות גדולה יותר מול רשות התחרות, בעיקר סביב סעיף מכירת ה-15% שעדיין לא קיבל אישור מלא. לפי האנליסט ליאור וידר מבית ההשקעות מכפיל רווח, "מדובר בהתכתשות שנועדה בעיקר לשפר עמדות ואינה מעידה על מבוי סתום שימנע את זרימת הגז", והוא מציין כי "האספקה צפויה להתחיל רק בשנת 2030, כך שיש לא מעט זמן להסדיר את הדברים".

אם המשא ומתן ייכשל, הסכסוך עשוי להגיע לבוררות בבית הדין בלונדון, מוסד בינלאומי ותיק שמשמש כעין בית משפט פרטי לחברות ענק. על הפרק עומדת גם אפשרות שהשותפות בלוויתן ימכרו את הגז לחברת החשמל במקום לדליה. ברקע משתנה גם התמונה הכלכלית הרחבה יותר: כמות הגז המחייבת ביצוא למצרים עלתה לאחרונה, ולוויתן מקדם הרחבה שתעלה את כושר ההפקה של המאגר באופן משמעותי – מה שהופך כל יחידת גז שנמכרת בחוזה מקומי ארוך לפחות גמישה מבחינת ניו-מד. מניו-מד לא נמסרה תגובה לפנייה בנושא.