המועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה מציעה שינוי רחב במודל פנסיית החובה: עובדים עד גיל 40 לא יחויבו להפריש מכספם לפנסיה, בעוד המעסיקים ימשיכו להעביר את מלוא חלקם לחיסכון. מגיל 40 תחזור חובת ההפרשה של העובד כפי שהיא נהוגה כיום.

בשלב זה מדובר בהצעה לרפורמה בלבד, ולא בהחלטה שנכנסה לתוקף. לפי המודל, גם בתקופה שבה העובד לא יפריש מכספו הוא ימשיך להיות מבוטח, והפטור יהיה ברירת מחדל בלבד – מי שירצה להמשיך להפקיד לפנסיה גם לפני גיל 40 יוכל לעשות זאת.

המשמעות המיידית עשויה להיות תוספת של מאות שקלים להכנסה הפנויה מדי חודש. לדוגמה, עובד ששכרו המבוטח הוא 10,000 שקלים ומפריש כיום 6% מכספו לפנסיה, מעביר 600 שקלים בחודש. עם זאת, בגלל הטבות המס הקיימות, לא כל סכום ההפרשה יתגלגל בהכרח במלואו לנטו.

למה דווקא עד גיל 40?

מאחורי ההצעה עומד מחקר שערכו פרופ' אבי שמחון ואברהם זופניק מהמועצה הלאומית לכלכלה, שהתבסס על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ועל סימולציות של החיסכון הפנסיוני והקצבה הצפויה. החוקרים בדקו כיצד משתנה ההכנסה לאורך החיים, כולל פילוח לפי מגדר ורמות שכר.

לטענתם, דווקא בשנות העבודה הראשונות מתרכזות חלק מההוצאות הכבדות ביותר של משקי הבית – הקמת משפחה, גידול ילדים, רכישת דירה ותשלומי משכנתא – בזמן שבו השכר עדיין לא הגיע לשיאו. מנגד, מאז החלת פנסיית החובה ב-2008, שיעורי ההפרשה נקבעים ללא הבחנה משמעותית בין עובד צעיר בתחילת דרכו לבין עובד שנמצא בשיא שנות ההשתכרות.

במועצה טוענים שהמודל הקיים מספק ביטחון גבוה יחסית בגיל הפרישה, אבל מצמצם את ההכנסה הפנויה דווקא בשנים שבהן משפחות צעירות זקוקות לה יותר. ההצעה מבקשת להעביר חלק מהמשאבים מהחיסכון העתידי אל ההכנסה השוטפת בשנים האלה.

ומה יקרה לפנסיה בעתיד?

הפסקת הפרשות העובד במשך שנים פירושה כמובן פחות כסף שייכנס לקרן, וגם ויתור על שנים של תשואה וריבית דריבית. אלא שלפי המחקר, אצל עובדים רבים הקצבה הצפויה לאחר הפרישה עדיין תהיה דומה להכנסה שקיבלו סמוך לפרישה, ובחלק מהמקרים אף גבוהה ממנה.

החוקרים מציינים כי התופעה בולטת במיוחד בקרב בעלי שכר נמוך, בין היתר בגלל המשקל המשמעותי יותר של קצבת האזרח הוותיק בהכנסתם לאחר הפרישה. לפי המסקנה שלהם, גם לאחר שינוי ההפרשות עד גיל 40, יחס התחלופה בפרישה צפוי להישאר ברמה שהם מגדירים כנאותה.

אם ההצעה תאומץ, היא תשנה את אחד העקרונות המרכזיים של פנסיית החובה: במקום לחייב את העובד לחסוך באותו שיעור לאורך כל שנות עבודתו, המדינה תאפשר לו להשאיר יותר כסף בכיס בתחילת החיים – ולהגדיל מחדש את החיסכון הפנסיוני מגיל 40.