המכון הישראלי לדמוקרטיה הוא גוף מחקר הפועל בזירה הציבורית בישראל בתחומי הממשל, הכלכלה והחברה. על פי הגדרתו הרשמית, מטרתו היא לחזק את התשתית הערכית והמוסדית של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ולדבריו הוא פועל כארגון עצמאי וא-מפלגתי. אלא שבדיקת עולם קטן חושפת נתוני מימון וקשרים עם גורמי שלטון, שמעלים שאלות על אופיו של המכון ועל הגורמים שעומדים מאחורי פעילותו.

למרות הגדרתו כא-מפלגתי, המכון נקט לאורך השנים עמדות נחרצות נגד מהלכים מרכזיים של הממשלה: בין היתר התנגד לחוק הגיוס שהממשלה ניסתה לקדם, והגדיר את חוקי התיקון במערכת המשפט "מהלכים נגד הדמוקרטיה". גם טורי הדעה שהוא מפרסם מציגים, לפי הבדיקה, בעיקר עמדות המזוהות עם צד אחד של המפה הפוליטית.

אלא שפעילותו של המכון אינה מסתכמת רק בהבעת עמדות בתקשורת או במחקרים אקדמיים – הוא פועל ישירות ובאופן אינטנסיבי בתוך מוקדי קבלת ההחלטות בישראל. על פי הנתונים שהמכון עצמו מפרסם, בשנת 2025 לבדה התקיימו 668 פגישות עם חברי כנסת, שרים, גורמי ממשל ונציגי החברה האזרחית. מדובר בהיקף פעילות נרחב שממחיש את נוכחותו העמוקה בזירות שבהן מתקבלות ההחלטות הציבוריות: באותה שנה הופיעו נציגי המכון 163 פעמים בוועדות הכנסת, ב-15 מקרים סייע המכון ישירות בניסוח תשתיות לחקיקה ולמדיניות, והוא אף זכה ב-11 מכרזים וקולות קוראים ממשלתיים.

ביקורת על הממשלה ומעורבות אזרחית הן לגיטימיות, אך כאשר גוף בעל דריסת רגל כה משמעותית בתוך מוסדות השלטון ובתהליכי החקיקה מציג קו אידיאולוגי מובהק – שאלת מקורות המימון שלו והגורמים שעומדים מאחוריו הופכת לקריטית.

יותר מ-190 מיליון שקל מחו"ל בחמש שנים

הנתונים מצביעים על כך שהמימון הזר אינו מרכיב שולי בתקציב התרומות של המכון, אלא המקור המרכזי שלו לאורך התקופה שנבדקה.

בשנת 2025 קיבל המכון תרומות בסך 44,971,181 שקל, שמתוכן 38,355,683 שקל הגיעו מחו"ל – 85.29% מכלל התרומות. מתוך הכסף שהתקבל באותה שנה, 38,355,638 שקל סווגו כתרומות מתאגיד זר.

בשנת 2024 הגיע היקף התרומות ל-63,380,947 שקל, שמתוכם 56,470,947 שקל הגיעו מחו"ל, שהם 89.10%. סכום התרומות מתאגיד זר באותה שנה עמד על 54,910,554 שקל.

גם בשנים הקודמות התמונה דומה –
בשנת 2023 קיבל המכון תרומות בסך 46,624,398 שקל, שמתוכן 40,354,242 שקל הגיעו מחו"ל – 86.55%, ו-21,856,512 שקל סווגו כתרומות מתאגיד זר.

בשנת 2022 הסתכמו התרומות ב-35,797,915 שקל, מתוכן 29,401,520 שקל מחו"ל – 82.13%, כאשר 20,553,947 שקל הגיעו מתאגיד זר.

בשנת 2021 התקבלו תרומות בסך 35,127,359 שקל, מתוכן 26,996,353 שקל מחו"ל – 76.85%, ו-20,427,250 שקל מתאגיד זר.

מהנתונים עולה – שבין השנים 2021 ל-2025 קיבל המכון תרומות בהיקף כולל של כ-225.9 מיליון שקל. מתוכן, כ-191.6 מיליון שקל הגיעו מחו"ל – כמעט 85% מכלל התרומות.

יש לציין כי בכל אחת מהשנים שנבדקו, מלוא הסכום שסווג כתרומה מתאגיד זר הגיע מתאגיד יחיד בלבד – אם כי לא בהכרח מדובר באותו תאגיד לאורך כל השנים.

מי התאגיד הזר שמעביר את הכסף?

בדיקה של התורמים לאגודת הידידים האמריקנית מעלה חפיפה עם גורמים שמממנים גם ארגונים וקרנות המזוהים עם המחנה הפרוגרסיבי בארץ ובעולם. אחת הדוגמאות היא Jewish Community Federation of San Francisco, שתרמה לאגודת הידידים כשני מיליון דולר. במקביל, בין השנים 2018 ל-2025, תרם אותו גוף 8.28 מיליון דולר לקרן החדשה לישראל.

חפיפה דומה בין תרומות למכון לבין תמיכה בגופים אחרים נמצאה בבדיקה גם אצל National Philanthropic Trust ואצל Dunaway Foundation.

גם האיחוד האירופי העביר מיליונים

המימון מחוץ לישראל אינו מוגבל לקרנות ולתורמים אמריקנים. לפי הנתונים שנבדקו, עד שנת 2015 קיבל המכון גם תרומות מהאיחוד האירופי, המוגדר כישות מדינית זרה. היקף התרומות הללו נע בין שניים לארבעה מיליון שקל בשנה.

התמונה המצטברת מעלה שאלה עקרונית: מהי המשמעות של הסתמכות נרחבת על מקורות מימון זרים כאשר מדובר בגוף שמשתתף באופן פעיל בדיונים על חקיקה, מדיניות ציבורית ומבנה מוסדות השלטון בישראל? המימון עצמו אינו מעיד על התערבות זרה פסולה, אך היקפו וזהות התורמים הופכים את שאלת השקיפות והעצמאות של המכון לרלוונטית במיוחד.

נשיא המכון: לא מסתיר את דעותיו על הממשלה

בראש המכון עומד יוחנן פלסנר, שכיהן בעבר כחבר כנסת מטעם מפלגת קדימה, שהקים ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון. פלסנר אינו מסתיר את עמדותיו בנושאים פוליטיים מרכזיים. בין היתר כתב בעמוד הפייסבוק האישי שלו סביב סוגיית הדחת היועמ"שית: "הממשלה מקדמת כאוס שלטוני, ועוד בזמן מלחמה".

בריאיון למאקו בשנת 2021 התייחס פלסנר למצב הפוליטי בישראל ולראש הממשלה בנימין נתניהו, ואמר: "זו תקופה שמהווה כר פורה לעליית כוחות קיצוניים", מסביר נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, יוחנן פלסנר. "אנחנו נמצאים בתוך המשבר הפוליטי הכי משמעותי ועמוק בעשרות השנים האחרונות, שיא בקיטוב ושפל ברמות האמון והסולידריות. בהינתן שיטת הבחירות והמצב האישי של נתניהו, הוא יהיה שבוי בידיים של הכוחות הכי קיצוניים ואז התמונה תשתנה באופן דרמטי, כי כל אחד מהקולות הללו יהיה מכריע".

גם ד"ר ג'סי פריס, סגן נשיא המכון לאסטרטגיה ומנכ"ל אגודת הידידים האמריקנית, הביע ביקורת על הרפורמה המשפטית ועל השלכות העיסוק בה. לדבריו, "ההתמקדות החד־ממדית ברפורמה המשפטית יצרה שסעים עמוקים וגלויים בחברה הישראלית, שהקרינו חולשה ועודדו תוקפנות."

גם שכר הבכירים במכון בולט בהיקפו. לפי נתוני השכר שנמסרו לבדיקה, נשיא המכון יוחנן פלסנר משתכר בסך הכול 95,000 שקל ברוטו בחודש. סגניתו לשעבר, שעזבה את תפקידה בשנת 2026, השתכרה כ-48,000 שקל ברוטו בחודש.

בין מחקר עצמאי לשדלנות בעלת מימון זר

ביקורת על השלטון היא כלי חיוני בכל חברה חופשית, אך הציבור הישראלי זכאי לדעת מי באמת עומד מאחוריה. כאשר הגבול בין מחקר אובייקטיבי לבין שדלנות פוליטית ממומנת מיטשטש, נבחרי הציבור והאזרחים כאחד חייבים לשאול את עצמם: האם המדיניות הנקבעת בירושלים משקפת את רצון הבוחר הישראלי – או את רצונם של בעלי המאה מעבר לים?

אין חולק על זכותו של כל מוסד מחקרי לבקר את השלטון, להשמיע קול נוקב ולקדם תפיסות עולם מנומקות. אולם כאשר גוף המתעקש להגדיר את עצמו "א-מפלגתי" ניזון באופן כמעט בלעדי ממיליוני שקלים מעבר לים, מציג קו אידיאולוגי חד-צדדי, ובו בזמן מקיים מאות פגישות בשנה עם מקבלי החלטות וכותב בפועל תשתיות חקיקה – הגבול בין מחקר עצמאי לבין שדלנות פוליטית בעלת מימון זר מיטשטש לחלוטין. במדינה שנאבקת על ריבונותה ועל זהותה, הציבור הישראלי זכאי לדעת לא רק אילו עמדות מונחות על שולחנם של שרים וחברי כנסת, אלא גם מי באמת משלם את החשבון – ואיזה אינטרס הוא משרת.

תגובה

מטעם המכון הישראלי לדמוקרטיה נמסר:

המכון הישראלי לדמוקרטיה נתמך על ידי תורמים וקרנות פילנתרופיות מישראל ומהעולם. מקורות המימון שלו מדווחים כחוק ובשקיפות מלאה.
המכון שומר לעצמו את הזכות לנקוט בכל האמצעים העומדים לרשותו במקרה של פרסום טענות כוזבות או מטעות הפוגעות בשמו הטוב.