ישראל נתנה אור ירוק לצעד מעשי נוסף בדרך לפירוז רצועת עזה מנשקם של מחבלי חמאס. חברה אמריקנית הפועלת מטעם מועצת השלום צפויה להיכנס בימים הקרובים לרצועה, כדי לאתר ולמפות מתחמים שבהם יוכלו מחבלים וחמושים למסור רובים ואמצעי לחימה לצורך השמדתם. כך נחשף הערב (ראשון) בכאן חדשות.
הפעילות הראשונה מתוכננת להתבצע באזורי רפיח וחאן יונס שבדרום הרצועה, בשטחים הנמצאים בשליטת ישראל. אנשי הצוות האמריקני אמורים לסרוק את השטח ולזהות מקומות שיוכלו לשמש בהמשך כנקודות לאיסוף נשק. המהלך נועד להכין את התשתית למימוש אחד התנאים המרכזיים בתוכנית השלום של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ: פירוק חמאס מנשקו וסיום שליטתו הצבאית ברצועה.
אלא שהאישור הישראלי אינו אומר שהחלה מסירת הנשק עצמה. בשלב זה מדובר בהיערכות ראשונית, וכמה מהשאלות הרגישות ביותר עדיין פתוחות. בין היתר נבחנת האפשרות לאפשר למחבלים להגיע בבטחה למתחמי המסירה, תוך אבטחה מסוימת מצד צה"ל. עדיין לא נקבע מנגנון מסודר למסירת הנשק, ולא הוסדר כיצד יוכלו חמושים לנוע בשטח בלי לסכן את חיילי צה"ל.
לא רק רובים: מה כוללת תוכנית הפירוז?
המהלך החדש הוא חלק מתוכנית רחבה בהרבה שהציג ממשל טראמפ לסיום המלחמה ולשינוי אופן השליטה בעזה. התוכנית המקורית כללה 20 סעיפים, וביולי 2026 הציגה מועצת השלום מפת דרכים נוספת, בת 15 סעיפים, שנועדה לקבוע כיצד ייושם השלב הבא. המטרה המוצהרת היא להגיע למצב שבו חמאס ושאר הארגונים החמושים אינם מחזיקים עוד בכוח צבאי עצמאי, וממשל אזרחי חדש מנהל את הרצועה.
לפי המתווה, הפירוז אינו מסתכם באיסוף רובים ממחבלים. הוא כולל גם הוצאה משימוש של אמצעי לחימה כבדים, פירוק תשתיות לייצור נשק, טיפול במחסני תחמושת ובמנהרות, והעברת האחריות על הנשק ברצועה לגוף שלטוני אחד. נשק אישי אמור להיות כפוף לרישוי ולפיקוח, וכלי הנשק של המיליציות אמורים לצאת משימוש ולהיות מוחזקים תחת סמכות הממשל החדש. התוכנית קובעת גם שאנשי המיליציות החמושות לא ישולבו בכוחות המשטרה החדשים.
הגוף שאמור לקבל את האחריות הוא ועדה לאומית לניהול עזה, המורכבת מאנשי מקצוע ולא מנציגי הארגונים החמושים. מדובר בממשלת הטכנוקרטים שעליה מבוסס ההסדר האמריקני. הוועדה אמורה לקבל לידיה את הסמכויות האזרחיות והביטחוניות, להפעיל שירותים ציבוריים, לפקח על המשטרה ולנהל את שיקום הרצועה. לפי התוכנית, חמאס ושאר הארגונים אמורים לוותר על מעורבות בניהול הרצועה, במישרין ובעקיפין.
קודם פירוז, אחר כך נסיגה
אחת הנקודות המרכזיות בתוכנית היא הקשר בין פירוק הנשק לבין נסיגת כוחות צה"ל. לפי סדר הפעולות המתואר במהלך הנוכחי, ישראל אמורה להתחיל לסגת מאזורים רק לאחר שפורזו ממחבלים ומנשקם. לאחר מכן אמורה האחריות על אותם אזורים לעבור בהדרגה לידי ממשלת הטכנוקרטים, בתמיכת גורמים בין-לאומיים.
במפת הדרכים של מועצת השלום נקבע מנגנון של התקדמות בשלבים, כאשר המעבר משלב לשלב מותנה בבדיקה שההתחייבויות הקודמות אכן בוצעו. לשם כך אמורה לפעול ועדת אימות בין-לאומית, שתכלול נציגים של המדינות הערבות להסדר, מועצת השלום וכוח הייצוב הבין-לאומי. המשמעות היא שהנסיגה אינה אמורה להתבצע אוטומטית בתאריך קבוע, אלא בהתאם להתקדמות בתהליך. עם זאת, נותרה מחלוקת מהותית בין ישראל לבין הגורמים המקדמים את המתווה לגבי סדר הפעולות והיקף הפירוז שיידרש לפני כל נסיגה.
לצד זאת, התוכנית כוללת הקמת כוח ייצוב בין-לאומי שיתפרס ברצועה. תפקידו המתוכנן הוא להפריד בין כוחות צה"ל לאזורים שיעברו לשליטת הממשל החדש, לפקח על הפסקת האש, לסייע בהכשרת שוטרים מקומיים ולאבטח את פעילות הסיוע ההומניטרי. הכוח לא אמור לשמש משטרה מקומית, והטיפול באירועים ביטחוניים פנימיים אמור להיות באחריות הממשל החדש. אלא שנכון לעכשיו, פריסת הכוח הבין-לאומי עדיין לא הושלמה, והקמת מנגנוני הביטחון החדשים מתעכבת.
גם שיקום הרצועה תלוי בנשק של חמאס
התוכנית האמריקנית מבקשת לקשור בין הפירוז לבין שיקום עזה. לפי המתווה, באזורים שבהם יושלם פירוק הנשק ויועברו סמכויות הניהול, ניתן יהיה להתקדם בפרויקטים של שיקום תשתיות, חידוש שירותים אזרחיים והעברת אחריות למוסדות המקומיים החדשים. מועצת השלום וממשלת הטכנוקרטים אמורות לפקח על תוכניות השיקום ועל המשאבים שיוקצו להן.
במסגרת ההיערכות כבר הוצגו גם רעיונות להקמת אזור ניסיוני לשיקום ולניהול אזרחי בדרום הרצועה, באזור רפיח. הרעיון הוא להתחיל במתחם מוגבל שבו יפעלו שירותים אזרחיים ומנגנוני ביטחון חדשים, ובהמשך להרחיב את הפעילות לאזורים נוספים. עם זאת, גם היוזמה הזאת נתקלת בקשיים, והיא אינה מחליפה את הדרישה לפירוק חמאס מנשקו.
על פי מפת הדרכים, התהליך אמור לכלול גם הסדרה של מעמד עובדי הציבור, בדיקה של המערכת הכספית והמנהלית הקיימת, והעברת סמכויות מסודרת. כמו כן, נקבע כי יש לפעול להפסקת האלימות הפנימית ברצועה, ולמנוע מפגני כוח חמושים ומצעדים צבאיים של הארגונים. המטרה היא שלא לאפשר לחמאס לשמור על שליטה מעשית באמצעות אנשיו החמושים גם לאחר שיאבד את סמכויותיו הרשמיות.
בישראל חוששים: חמאס ממשיך להתחמש
למרות ההתקדמות בהיערכות, במערכת הביטחון הישראלית קיימת פסימיות בנוגע לסיכויי הצלחת התוכנית. גורם ביטחוני בכיר אמר לכאן חדשות כי האמריקנים מפעילים לחץ כבד על ישראל להתקדם במימוש המתווה, גם כאשר השאלות הביטחוניות המרכזיות עדיין אינן פתורות.
לדברי אותו גורם, קיים פער בין ההצהרות הפומביות של חמאס על נכונותו לוותר על נשקו לבין התנהלות הארגון בשטח. בעוד חמאס מציג כלפי חוץ נכונות להתקדם בתהליך הפירוז, במערכת הביטחון מעריכים כי בפועל הוא ממשיך לפעול לשיקום כוחו הצבאי בתוך הרצועה.
הפער הזה עומד במרכז המחלוקת בין ישראל לבין האמריקנים. ישראל דורשת שפירוק הנשק יהיה ממשי ומאומת לפני ויתור על השליטה הביטחונית בשטח, ואילו המתווה שקידמה מועצת השלום מבוסס על צעדים הדרגתיים ומשולבים של פירוז ונסיגה. גם בחודשים האחרונים, למרות המאמצים המדיניים, לא הושגה הסכמה מלאה על הדרך שבה יבוצעו השלבים האלה.
השלב הבא: מה יקרה אחרי כניסת האמריקנים?
אם כניסת החברה האמריקנית תצא לפועל כמתוכנן, הפעולה הראשונה תהיה מיפוי האתרים המתאימים למסירת הנשק בדרום הרצועה. לאחר מכן יהיה צורך לקבוע מי יוכל להגיע אליהם, כיצד ייבדקו כלי הנשק שיימסרו, מי יהיה אחראי להשמדתם ואיך ניתן יהיה לוודא שהחמושים אינם מחזיקים באמצעי לחימה נוספים. גם שאלת האבטחה של המתחמים ושל נתיבי ההגעה אליהם עדיין מחייבת פתרון.
בהמשך, בהתאם למתווה הרחב, אמורים גורמי הפיקוח הבין-לאומיים לבדוק את התקדמות הפירוז, ובאזורים שבהם יושלם התהליך ניתן יהיה לבחון מעבר לשלב הבא של העברת האחריות השלטונית ונסיגת כוחות צה"ל. אלא שאין עדיין לוח זמנים מוסכם ומחייב לכל השלבים, והתקדמותם תלויה בהסכמות שטרם הושגו וביישום ההתחייבויות בשטח.
האישור הישראלי לכניסת החברה האמריקנית מסמן אפוא התקדמות מעשית בהכנות לפירוז, אך עדיין לא שינוי במצבו הצבאי של חמאס. המבחן המרכזי יהיה אם המתחמים המתוכננים יהפכו לנקודות שבהן יימסר נשק בפועל, ואם יהיה אפשר לוודא שחמאס אכן מאבד את יכולתו הצבאית, ולא רק מעביר את נשקו או את אנשיו למסגרת אחרת.
