מי שעמד בחצות הלילה ברחבת הכותל, בין רבבות אנשים ונשים שאין ביניהם לא נוסח אחד ולא לבוש אחד ולא סיפור חיים אחד, ושמע איך הכול משתתק לרגע, ואחר כך עולה אל השמיים הקול "ה' ה' אל רחום וחנון", ואחריו זעקת "שמע ישראל", יודע שאין מילים שיתארו את הדבר הזה.
התופעה הזו, של הסליחות בכותל ובכלל בעשרות אלפי בתי כנסת בארצנו הקדושה, היא נקודת הקצה של ההתעוררות שעם ישראל עובר, הביטוי החיצוני של זרמי העומק בעם, ומי שחי רק את המבט הפשטני של החדשות מבחוץ הוא כעיוור ממשש באפלה ואינו נמצא בנשמת החיים של עם ישראל.
הסקר שנערך פה מעיד על כך. נמדד בו לראשונה מה שרבים מאיתנו הרגישו ולא ידעו לכמת. אחד מכל חמישה משיבים, 21.8%, מעיד שהקשר שלו לסליחות ולימים הנוראים התחזק בשנים האחרונות, לעומת 9.9% בלבד המדווחים על היחלשות. יחס של יותר משניים לאחד, לא בשאלה של דעה או עמדה אלא בשאלה על מה שמתרחש בתוך נשמתו של אדם. 41.8% מזהים את התנועה הזאת גם בסובבים אותם, בשכן שמעולם לא בא לסליחות ופתאום בא, ובאח שלא ידע להתפלל והנה הוא עומד ובוכה.
בלב הממצאים עומד הציבור המסורתי, ואי אפשר שלא להתפעל מערכו של הדבר הזה. 68% ממנו חשים התקרבות רוחנית בימים אלו, 62% מקפידים יותר על קיום מצוות, וקרוב ל-92% יצומו ביום הכיפורים. פעם הורגלנו לדבר על הציבור המסורתי כעל אזור ביניים מטושטש, כמי שעודנו בדרך ולא הגיע, אך אין כאן טשטוש כלל. יש כאן ציבור עצום שנשא על גבו את המסורת דורות שלמים בלי שאיש כתב עליו טורים, וכשמגיעים ימי הרחמים הוא עומד במקומו שבדרך אל על כאילו לא זז ממנו מעולם.
ועוד ממצא שקראתי והוא מובן מאוד: נוסח עדות המזרח הוא הנוסח המועדף בציבור הרחב, 41.8% לעומת 16% לנוסח אשכנז, ובקרב המסורתיים כמעט פה אחד. הנוסח הזה, שנאמר שנים ארוכות בבתי כנסת קטנים בדימונה ובאופקים ובשכונות שאיש לא צילם אותן, הוא הנוסח שהעם כולו מבקש היום לשמוע, ואני חושב שדווקא בגלל החזרתיות, המנגינה וכוס התה המתוק שבאים עם ניגון הלב. כמובן, נוסח אחינו בני אשכנז יש בו משלו וראוי לתת לו מקום, אך בפשטות הבקשה התמימה מדי יום יש חן מיוחד שכובש את לב העם.
ואל יאמר אדם שהמלחמה עשתה את כל זה. אני לא חושב שזה התחיל במלחמה. המלחמה הייתה זרז של ממש בתהליך שעם ישראל עובר כבר כמה שנים. היא העמידה אותנו מול מראה, והיא נתנה מקום להרבה מאוד אנשים לשוב אל המקומות שלהם, אל אותם מקומות שהיו שלהם מאז ומתמיד והם רק לא ידעו איך לחזור אליהם.
ומכאן האחריות. עלינו לוודא שההתעוררות הזאת לא תישאר ריקה מתוכן. גילוי האמונה כשלעצמו הוא דבר גדול ויקר, אך מתוכו האדם צריך להגיע לקיום תורה ומצוות בפועל. המגמה של רוב הציבור התומך בתפילות בהפרדה במרחב הציבורי מלמדת שיש היום המון אנשים שרוצים לשמור מצוות, ופשוט חסר להם הידע הבסיסי ביותר, ואין להם מי שילמד אותם בפשטות ומי שיארח ומי שיגיד להם בפשטות שכאן מקומם. הרב קוק זצ"ל תיאר מדרגות בתשובת העם כולו: כבוד לדת, חיבה לדת, הכרת הדת וקיום הדת.
יש כיום בציבור הרבה מאוד כבוד לדת, והשלב הבא הוא חיבת הדת. מהסקר הזה רואים כמה החיבה היא לב העניין. לאחר מכן באחריותנו לעמול על הכרת הדת, ומתוך כך יגיעו גם לשלב האחרון של קיום הדת. תפקידנו הוא בבירור לא רק להתפעל מן המדרגה שהעם עומד בה, אלא להושיט יד ולעלות איתו יחד אל המדרגה הבאה מתוך לימוד התורה, שינון ההלכה בעומקה וקיומה.
בלב הממצאים עומד הציבור המסורתי, ואי אפשר שלא להתפעל מערכו של הדבר הזה. 68% ממנו חשים התקרבות רוחנית בימים אלו, 62% מקפידים יותר על קיום מצוות, וקרוב ל-92% יצומו ביום הכיפורים
בעוד יום אחד נעמוד כולנו ונשמע קול שופר. אין בו מילים ואין בו נוסח ואין בו סקר ואין בו מדגם, יש בו בכי פשוט של בן אל אביו. וקול השופר הולך וחזק מאוד, מהדהד מקצה העולם ועד קצהו, בוקע ועולה מנבכי הנשמה. ואם רבים כל כך מבקשים לשמוע אותו, סימן ברור הוא שהאב שומע.
כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל.