חברת הכנסת מיכל וולדיגר סיפקה הצצה נדירה ומטלטלת למניע האישי שמאחורי פעילותה הפרלמנטרית. בריאיון לנועם אמיר בוועידת החוסן ובריאות הנפש של ערוץ 14, שיתפה יו"ר ועדת העבודה והרווחה במשבר הקשה שפקד את ביתה.
"לא אני בחרתי את הנושא הזה, הנושא הזה בחר בי", הצהירה חברת הכנסת בפתח דבריה. היא סיפרה כיצד החוויה המשפחתית שינתה את תפיסת עולמה מקצה לקצה: "יש לי בן משפחה מתמודד נפש. זה הפיל אותי לבור עמוק ושחור שלא ידעתי לאן אני נופלת. אני בן אדם אסרטיבי שהעולם היה נורא ברור לו, ופתאום השטיח פשוט נשמט לי מתחת לרגליים".
מהתהום האישית – לשינוי מערכתי
חברת הכנסת תיארה את תהליך השיקום והיציאה מהמשבר ככזה שדרש כוחות נפש מיוחדים. היא שיתפה בתחושות הקשות שליוו אותה באותם ימים: "היה חושך מוחלט, ובסוף היו גחליליות של אור שעזרו לי לטפס. כשהגעתי למישור אמרתי שאני לא אתן לאף אחד להגיע לתחתיות שאני הגעתי אליהן, שוב – עוד לפני שאני מדברת על בן המשפחה שלי, אלא עליי כמלווה וכבת משפחה שנשאבה למקום החשוך הזה".
הניסיון האישי של וולדיגר הופך לקריטי במיוחד נוכח הנתונים המדאיגים שנחשפו בוועידה על מצב המערכת הלאומית בעקבות המלחמה. "עשרות אלפי ישראלים מתמודדים עם טראומה", חשפה חברת הכנסת. "אם עד המלחמה טופלו כ-10,000 נפגעי פוסט-טראומה, היום אנחנו מדברים על כ-100,000 איש. פי עשרה של אוכלוסיות שהצטרפו למעגל הזה".
"פציעה נפשית היא משפחתית"
המציאות בשטח מלמדת על העומס הכבד שנוצר במערכות הטיפול. לדברי וולדיגר, "כ-60% מהפצועים החדשים מאז השבעה באוקטובר הם פגועי נפש". היא התייחסה למצב המערכת שהייתה חסרה משאבים לאורך שנים, והסבירה כי "המערכת כשאני ניגשתי אליה הייתה מיובשת, נמצאת בסוף שרשרת המזון. הבולענים שמדינת ישראל יצרה בתחום הזה היו ענקיים ועמוקים ביותר… כשמערכת לא עובדת בשגרה, בחירום היא קורסת. המלחמה פגשה אותנו עם המכנסיים למטה ולא מספיק ערוכים".
בסיום דבריה הדגישה וולדיגר כי המענה הנדרש חייב לכלול את המעטפת המשפחתית כולה, מתוך הבנה שהמשבר משפיע על הבית כולו. "פציעה נפשית היא משפחתית, זה כל התא המשפחתי שבעצם נפגע. המון הלומי קרב ופגועי פוסט טראומה מתגרשים כי הם לא מצליחים להחזיק את הדבר הזה", הסבירה. בדבריה חתמה: "אם המשפחה תקרוס, הנפגע יקרוס יחד איתה. אנחנו חייבים לתת למשפחות כלים לתמוך בעצמן ובנפגע כדי לשמור על החוסן".
